תבלין לשבת צו

לפעמים, הכל יכול להיות טוב ומושלם, אלא שקצר בתקשורת משבש את הכל. אדם יכול לומר לזולתו עד כמה הוא מעריך אותו, אך אם הטלפון אינו מחובר, השיחה לעולם לא תגיע.
"הוא לא מקשיב!", אמרה בכאב אמא לנער צעיר, שהושקע בו רבות, אבל איכשהו, לא התחולל בו הקסם שיהפוך אותו למקשיב ומציית. " אנחנו נותנים לו הכל", הוסיף גם האב. מה זה הכל? "כל בגד שהוא רק רוצה, כל מכשיר אלקטרוני שניתן לחלום עליו. הוא מקבל קרוב לשלוש מאות שקלים דמי כיס, למרות שהוא יודע שמצבינו הכלכלי אינו בשיאו". - אז למה אתם נותנים לו שאלתי את השאלה המתבקשת. וכמו הורים אוהבים הם ענו בנוסח דומה ' כי הוא רוצה וגם, למרות הכל הוא ילד טוב'

****
בפרשת השבוע כתוב
צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ
מחד, אנו רואים מלשון הפסוק, כיצד האש, משוייכת לקרבן, המוקד, נקרא מוקדה. מאידך, כיצד ממשיך הפסוק וכותב "אש המזבח תוקד בו" שמשמעותו שהאש שייכת למזבח ולא לקרבן?

*******
פיזית, אש נוצרת כתוצאה מחיכוך או מחום. האש עצמה, אף היא, יוצרת חום ולא פעם אף חומה יוצר זוועות והרס, מתיכה ושורפת, את כל מה שעומד בדרכה. לפני שנים כאשר היה באוסטרליה גל שרפות ענק, לא הבינו מדוע הכבאים המנוסים לא מצלחים לכבות את הדליקה ולהשתלט על הלהבות. שלא לדבר על אלו שאיבדו את חייהם בתופת. אלו שיצאו סיפרו שהאש פשוט 'נועלת' אתם מלמעלה. התשובה הגיעה רק לאחר שאחד הטייסים במטוסי הכיבוי הבחין האש פשוט קופצת ממקום למקום. התברר, שהאש נתפסה בשמן האיקליפטוס שיצא מין העצים כתוצאה מהחום הרב.

לעומת זאת, מי שיש לו צמחים בביתו אשר זקוקים לקרני השמש, יכול לשים לב, שהצמח גודל מעצמו לעבר השמש.
מה שאנו למדים משתי העובדות הללו, שחום הולך לאן שנוח לו. מי שזקוק לחום, באופן טבעי, מזיז את עצמו למקום שבו הוא יקבל את מה שהוא זקוק לו (במקרה הזה, חום). לפעמים הוא ימצא זאת במקומות מסוכנים.
כל זה בצמחים, אבל כל שכן וקל וחומר אצל ילדים. במשלי כתוב 'נר השם נשמת אדם'.
ילדינו זקוקים לחום, ועלינו ההורים מוטל לספק אותו, להוציא את החום שבוער בתוכינו. גם כאשר אדם נראה קריר באופיו, פעמים רבות זה רק בגלל שהוא לא יודע איך לאוהב הוא לא יודע איך להוציא את חום מתוך לבו.
גרוע מאלו, הם הורים אשר ממקדים את החום שלהם רק בנתינה של דברים חומריים וגשמים. ללא אהבה, ללא רגשות.
מפרשת השבוע אנו יכולים ללמוד רבות.
האש אכן שייכת לקורבן, כך גם בחיים: החום שאנו מעבירים לילד הופך להיות חלק ממנו לעולם ועד. באותה צורה של חום הוא גם יחזיר לנו, כי זה מה שהוא מכיר, ושלא באשמתו.
החכמה שלנו כהורים, היא להפנות את האש ואת החום אל החלק הרגשי של הילד, אפילו בצורת שיחה חברית פשוטה. שיחה כזו ביכולתה להקנות לילד את החום היומי הדרוש.
רק כאשר אנו מפנים אהבה וחום כלפי הילד בצורה הנכונה ובמינון הנכון, או אז אנו יכולים להגיע למצב שהאש הינה של שנינו. גם של המזבח, גם של הקרבן. האש הזו, היא בעצם אותה אש לאותה מטרה.


שאלות שמאמן היה שואל אותך באימון:
א. האם אתה נותן לילדיך דברים רק בכדי לקבל שקט מהם?
ב. מהם הזמנים שבהם אתה לוקח את ילדך לשיחות חולין בחיים?
אי אפשר שלא ללמוד את הפרשה ולהקדיש השבוע את ה'תבלין לשבת' לעילוי נשמת ר' גיא שאער וחמשת ילדיו שמצאו את מותם באופן כה טראגי, באש זרה, כואבת ואיומה. יהא מותם כפרה על כל כלל ישראל שהוקרבו למענו. ת. נ. צ. ב. ה.
בברכה
יוסף חיים בולטון
מאמן בכיר בקאוצ'ינג
[email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!