מחקר: ילדי ניצולי שואה ירשו טראומה מוחית

איך את יכולה להיות "ילדת שואה", אם נולדת עשרות שנים אחרי שהיא הסתיימה? יצא לי לכתוב לא מעט אודות תופעות 'דור 3' לשואה, ובכל זאת קשה להסביר לילדים שלנו היום, כיצד אנחנו גדלנו, בבתים עם סבים וסבתות שהקימו דור חדש ובכל זאת הביאו איתם כאבים, קשיים, שריטות וצלקות שלא היתה דרך לרפא ועברה אלינו בתורשה, אם נרצה או לא נרצה.

החשש לדבר על כל מני דברים, רגשות מודחקים, הורים שלא מחבקים או מנשקים ילדים, אוכל שאסור לזרוק, מבטים אשמים של ילדים שלא הצליחו לסיים מרק מהצלחת ולא הבינו למה סבתא מזועזעת ועצובה, ואצל כל אחד היו גם תופעות אישיות יותר. לדוגמה אצלנו לא הקפיאו לחם. עד היום כשאני כל כך אוהבת לחם טרי, אני מרגישה לפעמים קצת אשמה שאוכלת אותו ולא מסתפקת בלחם יבש יותר. ככה זה – זיכרונות ילדות.

לכן קפץ בתוכי משהו כשנתקלתי בכתבה של אופיר ארצי ב- mako בריאות, על כך שמחקר חדש באוניברסיטת מסריק בצ'כיה חושף, כי הטראומה שעברו ניצולי שואה שינתה לנצח את מבנה המוח שלהם והדבר עבר בירושה גם לדור הבא. משום מה היה לי ברור שהשלכותיה של השואה תופסות אותנו עד היום ואינן מרפות, והנה הדבר מגובה במחקר.

מדהים לגלות מבחינה מחקרית, גם 80 שנה אחרי המאורעות הקשים, איך הדבר אינו מרפה מאיתנו, הדור השני והשלישי.

מי שערך את המחקר הוא הנוירולוג איוון רקטור, שעשה שימוש בסריקות MRI ובדק תפקוד מוחי של ניצולי שואה בגילאי 79-80 והשווה 28 נבדקים, ל 28 נבדקים שלא עברו את השואה. התוצאות הוכיחו כי ישנן עדויות לטראומה שניצולי השואה חוו. הטראומה למעשה חיווטה מחדש את מוחות הניצולים והחומר האפור במוח צומצם משמעותית בייחוד לחלקים שאחראים על זיכרון, מתח, רגשות והתנהגות. במחקר כותב הנוירולוג: "להישרדות בשואה היתה השפעה פסיכולוגית וביולוגית על החומר האפור שמשפיע על התמודדות עם לחץ, זיכרון, מוטיבציה, רגש, יכולת למידה והתנהגות".

במוח יש לנו חומר לבן וחומר אפור. החומר האפור מסייע לעיבוד אינפורמציה הקשורה לאיברים רבים ותפקודים רבים, החל משליטה על שרירים ועד יכולת זיכרון, רגשות וקבלת החלטות. טראומות שונות עלולות לצמצם את החומר האפור במוח ולהשפיע על תפקוד הנ"ל. פגיעות קוגנטיביות ונכויות, מגיעות אף הן מצמצום החומר האפור.

בנוסף, לפי המחקר, ככל שהילדים היו צעירים יותר בשואה, כך צומצם אצלם החומר האפור. הנוירולוג בדק ילדים של ניצולי שואה וגילה קישוריות מופחתת בין מבנה המוח שלהם הקשורים לזיכרון ורגשות כחלק מירושה אפיגנטית: "חשפנו הבדלים משמעותיים הקשורים לקוגנטיביות חברתית, רמות חרדה ופוסט טראומה בין הניצולים לבין קבוצת הביקורת ותוצאות מקדימות חושפות כי זה המצב גם בקרב ילדיהם".

אני מחכה עכשיו שיחקרו את הנכדים של ניצולי השואה, ושמישהו יתן לי כבר חותמת על התופעות שאני ושכמותי מתמודדים איתם. הבשורה המעודדת מהמחקר הצ'כי הזה, היא שרוב ניצולי השואה היו מרוצים מהחיים שבנו לאחר הזוועה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!