לא רק תחביב: לימוד מוזיקה טוב לבריאות ומונע מחלות

אם נשאל אדם אקראי מה זה לימוד מוזיקה בעיניו, הוא יענה מן הסתם – תחביב. לפעמים הוא יוסיף גם "פרנסה". אבל סביר להניח שהוא לא ידע שמוזיקה היא גם טובה לבריאות.

ולא, אנחנו לא מדברים דווקא על בריאות הנפש. סגולותיה של המוזיקה בהיבט הנפשי-מוראלי-מנטלי ידועות ומפורסמות. מה שלא ידוע זו ההשפעה של המוזיקה על בריאותנו הפיזית, לרבות היכולת שלה למנוע מחלות קשות.

מחקרים רבים שפורסמו מצביעים על כך שהתנועות המתבצעות במהלך הנגינה על הכלים השונים גורמות להפעלתם של מאות שרירים, דבר שמונע ו/או מסייע בהתמודדות עם מחלות דוגמת אפילפסיה, אלצהיימר, דיכאון ועוד.

"על פי איתן גלוברזוןן, מדען במרכז לחקר המוח באונ' בר-אילן, פסנתרן ומנצח, פעולת הלמידה בכלי היא שילוב של כמה גירויים שמופעלים בו-זמנית בכל הרמות, והמחקרים החדשים מגלים את ההשפעה המבורכת שיש לנגינה על כל המערכות. כל פעולה קשורה בהפעלת מאות שרירים, תיאום בין יד ימין ושמאל, וכן שליטה בגירויים אמוציונאליים רגשיים בו זמנית. מכאן נובעים הקשרים שונים לריפוי והקלה על מחלות כמו אפילפסיה, דיכאון או אלצהיימר", מסבירה שירלי (נחמה) פרקש במאמר מרתק שפורסם באתר YNET.

פרקש מצטטת את פול מאדול, מחבר הספר "ממוצרט עד טומטיס" ומטפל בשיטת טומטיס (שיטה שטוענת לשיפור באינטליגנציה מרחבית בעקבות האזנה למוצרט דווקא), שטוען שלקשר אוזן- גוף יש השלכות קליניות. "פרט לאוויר ומזון, שני ספקי האנרגיה הראשיים שהמוח שלנו חייב לקבל, הוא זקוק גם ל"אנרגיה תחושתית": פיסות מידע המגרות את חושינו. צלילים ותנועות יוצרים אנרגיה, והאוזן  מתרגמת את האנרגיה לשדרים עצביים המועברים למוח. בגלל זה גורם שיר צבאי לגוף לנוע בצורה מסוימת בעוד שמנגינת הוולס גורמת לנוע בתנועות מעגליות. דרך האוזניים נוצר דיאלוג שעוזר לרכישת תפקודים מוטוריים, יציבה זקופה, מודעות לזמן ולמרחב ושפה".

בשנים האחרונות גבר מאוד טרנד לימוד המוזיקה בציבור החרדי, כאשר יותר ויותר אנשים שולחים את ילדיהם לרכוש ידע מוזיקלי מקצועי. במקביל, גם דור ההורים עצמם, לעתים אפילו דור הסבים, מוצא עצמו מתיישב ליד כלי נגינה אחד או יותר, במטרה ללמוד את אמנות הנגינה.

בן ציון חסיד, מנכ"ל הקונסרבטוריון החרדי רון שולמית, מספר שהמגמה המתוארת שהחלה בטפטוף קל הפכה לאחרונה לזרם מתגבר. "יש אצלנו תלמידות מהגיל השני והשלישי שכאילו גילו את עצמן מחדש. הרוב עושות זאת לא רק לשם רכישת מקצוע, אלא גם כדי ליהנות ממה שהמוזיקה נותנת להן ברמת האישיות".

"אני יכול להעיד שאין אפילו תלמידה אחת שלא מעידה על שינוי מבורך שחל ביומיום שלה בזכות שיעורי הנגינה. וזה קורה בטווח של שיעורים ספורים, לא אחרי שנתיים".

לדברי חסיד, פרויקט לימוד הנגינה אצל נשים מבוגרות נמצא בשלב הבראשיתי שלו, זאת בניגוד ללימוד בגילאים צעירים. ההסבר נעוץ בכך ש"הורים רבים שולחים את ילדיהם ללמוד מוזיקה מתוך מטרה לספק להם העשרה אמנותית מסוימת שאולי גם תספק להם פרנסה בעתיד, אבל בכל מה שקשור להורים עצמם – הם מוותרים".

יחד עם זאת, חסיד מאשר את מה שציינו לעיל: המודעות לתרומה הבריאותית – נפשית ופיזית – של לימוד הנגינה נמצאת במגמת עליה, דבר שמתורגם בשטח לעוד ועוד נשים שפונות ללימוד נגינה בגילאים מאוחרים.

חסיד מבטיח שבהתאם להתעצמות המגמה גם הקונסרבטוריון החרדי יעשה את ההתאמות הנדרשות כדי לספק לנשים הפונות ללימודי נגינה בגילאים מאוחרים את המענה המושלם. "אמנם החומר הלימודי הוא אותו חומר, אך הזמנים וגם חלק מהפרטים הטכניים שונים, וכבר היום אנחנו מתאימים את עצמנו ככל הניתן".

"אני כמובן מברך על לימוד נגינה בכל גיל, ואין צורך לומר שאף פעם לא מאוחר, אבל חשוב לי להדגיש שאין תחליף ללימוד נגינה בגיל צעיר. ילדים, ככל שהם צעירים יותר, קולטים יותר. הלימוד בגילאים צעירים יותר יעיל הן בהיבט של קליטת החומר ורכישת המיומנות, והן בהיבטים הנלווים דוגמת התרומה הפיזית-בריאותית עליה דיברנו לעיל", אומר חסיד.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!