האדמו"ר פנה: "תציל לי את האברך הזה"

לפני כחודש קיבלתי טלפון מגבאי של אדמו"ר חשוב. "הרבי ביקש לשאול מתי אתה יכול לבוא לפגוש אותו", שאל הגבאי, "מדובר במקרה מאוד דחוף זה עניין של פיקוח נפש".

הלכתי להיפגש עם אותו אדמו"ר וכך הוא סיפר: יש אדם שמגיע אלי שהוא על סף גירושין. אשתו לא מוכנה יותר לחיות איתו. הוא נתפס רועה בשדות זרים מספר פעמים (והמבין יבין) והיא כבר לא מוכנה לזה יותר.

אני בטוח, מוסיף האדמו"ר להגיד לי, שמה שהוא מתנהג נובע מבעיות רגשיות הנובעות מהעבר שלו. לכן הוא מתנהג איך שהוא מתנהג. יש לו קשיים מהעבר. אין שום סיבה למה הוא מתנהג ככה. אם תפתור לו את הבעיות הרגשיות שלו מהעבר - בטוח שהוא גם יפסיק לעשות את מה שהוא עכשיו.

"תעשה לי טובה אישית ותציל לי את האברך הזה" הפציר הרבי. הבטחתי לאדמו"ר שאני יעשה את ההשתדלות שלי ובעזרת השם נעזור לאותו אברך.

למחרת קיבלתי טלפון על הקו היה נשמע איש צעיר. "האדמו"ר שלי שלח אותי אליך, הוא כנראה כבר סיפר לך מה עובר עליי. אשמח לפגוש אותך", אמר ומספר ימים לאחר מכן התייצב. חיצונית הוא היה נראה כמו אברך חרדי מן המניין. חבוש כובע לראשו וציצית צמר מתנופפת על חולצתו.

התחלנו לדבר. הבהרתי לו בתחילת השיחה שמה שהוא אומר לי פה לא יצא לאף אחד בעולם, כולל האדמו"ר שלו. הוא יכול להיות רגוע לגמרי שמה שיוצא מפה נשאר פה. אבל הוא מצידו אמר: "לאדמו"ר שלי אתה יכול לספר הכל, אני סומך עליו".

והוא החל לספר על חייו. על ההורים הנפלאים שהיו לו, על איך בישיבה שהוא רק למד כל הזמן ואיך הוא היה נקרא ממצויני הישיבה, על השידוך הטוב שהוא קיבל ועל דירה שהוא קיבל. "משהו קרה לפני שנתיים (לא ניכנס לפירוט הדברים) נחשפתי לכל מיני דברים והתחלתי לחטוא בשדות זרים".כותב השורות, מרדכי רוט

לעולם לא אשכח את ההרגשה האיומה אחרי החטא הראשון איך הרגשתי אדם איום ונורא, הוא תיאר בכאב. מה חסר לי? אמרתי לעצמי יש לי אישה נפלא וטובה, ילדים טובים ומתוקים למה אני עושה מה שאני עושה?

אך מפעם אחת זה הגיע לשוב ושוב ושוב. הוא הביא את דברי הגמרא בקידושין, אמר רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה - הותרה לו, הותרה לו סלקא דעתך? אלא: נעשית לו כהיתר.

הוא סיפר לי שכאשר היה עושה קידוש בליל שבת והוא היה מסתכל על הילדים ועל אשתו היו רצים לו מחשבות איומות איזה אדם שקרן אני. ובפרט כשהייתי מברך את ילדי לפני הקידוש הייתי ממש בוכה. אשתי כנראה אז חשבה איזה בעל צדיק יש לה, אבל מה, הרגשתי בתוך הנשמה שלי שקרן ורמאי.

הייתי כבר שקוע בתוך התאווה שלי והיה לי קשה לצאת מזה, המשיך ותיאר, עד לפני חצי שנה שפשוט אשתי גילתה מה שגילתה. לעולם לא אשכח את מה שהיא אמרה היא רק בכתה ושאלה אותי למה עשית לי את זה, האם אי פעם עשיתי לך רע?

הבטחתי לאשתי שזו הייתה מעידה חד פעמית ולא יקרה שוב לעולם, אך כנראה הייתי שקוע כבר בתוך המ"ט שערי טומאה וההבטחה עזרה רק לחודשיים. אז שוב זה קרה ושוב היא תפסה אותי. אשתי כבר לא היתה מוכנה לזה וכך הכל התגלגל עד שאני פה לפניך כלי מלא בושה.

ניסיתי לדבר איתו על העבר שלו שוב לרחרח מדוע הוא הגיע למה שהגיע אך לא מצאתי כלום. לא מצאתי הורים שפגעו בו, לא חברים, לא אנשים זרים, לאדם מולי אין שום בעיות נפש הוא אדם בריא לחלוטין, ההתנהגות שלו היום לא קשורה בשום פנים לעבר שלו.

אני הסקתי את מסקנתי ואמרתי לו ששוב ורק ברשותו אני יעדכן את האדמו"ר שלו ונראה לאיפה נמשיך. נפגשתי כבר באותו יום עם אותו אדמו"ר וכך אמרתי לאותו אדמו"ר: "יסלח לי כבוד הרבי, אבל לאברך ששלחת לי אין שום בעיות מהעבר וכן ההורים שלו לא פגעו בו ואף אדם לא פגע בו אף פעם. הוא קיבל בתור ילד ובבחרות את כל המרכיבים הרגשיים שילד צריך לקבל, אהבה, גבולות, כבוד וכו'".

כמובן שעכשיו הוא צריך עזרה איך לצאת מהמצב שהוא נקלע אליו וכלים איך להתמודד עם הקושי שלו, אמרתי לאותו אדמו"ר באלו המילים. לא כל מי שיש לו תאווה זה אומר שיש לו בעיות מהעבר, מהילדות, מההורים או מהישיבה. הוא פשוט נולד עם מידה של תאווה ופשוט קשה לו לצאת מכך. זהו.

הייתה לי שיחה ארוכה עם אותו אדמו"ר וקבענו שאני בעזרת השם יעזור לו לצאת לאותו אברך מהמצב שבו הוא נקלע.
כל זה סיפרתי בגלל משהו אחד. על אף שאני מטפל רגשי, היום נהיה הדיבור, שמי שיש לו בעיה מסוימת אומרים וזורקים את זה על העבר שלו, על ההורים שלו, על מי לא... ופה אני צועק: "די, לא, לא כל בעיה שלנו בהווה קשורה לעבר שלנו".

כל אדם בעולם נולד עם מידות מסוימות, חלקם טובים וחלקם רעים, יש אחד שנולד עם מידת הכעס ואחד נולד עם מידת העצלות. אחד קנאה ואחד נולד עם תאוות. בלי שום קשר לעבר שלנו.

האדם נולד כדי לשבר את אותם טבעיים ולהתגבר עליהם ולהיות קרוב יותר לבורא עולם. לא כל מידה רעה שאדם נולד איתה אשמים כל האנשים מהעבר שהוא פגש אותם.

ממש לא. אדם צריך לקחת אחריות על עצמו ולדעת, ה' ככה עשה שאני אוולד עם כאלו וכאלו יצרים ותפקידי לשבור את אותם יצרים ולעשות את ייעודי בעולם. פשוט לקחת אחריות ולהתחיל לעבוד על המידות שלנו, על הכעס, העצבות, על הקנאה והקפדנות, לקרוא ספרים בנושא, להתפלל על כך, או מקסימום להתייעץ איך להתגבר על אותן מידות.

נכון שיש המון בעיות ומידות רעות שהתפתחו בגלל בעיות מעבר קשה שיש לאנשים, יש מידות ובעיות שהתפתחו בגלל עבר קשה שהיה - אבל ממש לא כל דבר קשור לעבר שלנו. כאשר האדם מאשים בכל דבר את העבר זה מוריד ממנו אחריות על מה שהוא כן צריך לקחת אחריות.

אז נכון שלטיפול הרגשי ישנם כלים וטכניקות לעזור לבן אדם לצאת מהרגלים וטבעיים רעים, אבל מפה ועד לזרוק כל דבר בגלל העבר זה ממש לא נכון. זה ממש מסיר אחריות. ובעצם שכחתי לספר לכם שאותו אברך שהגיע אלי הלך קודם לכן למטפל אחר, והוא אמר לו אל תאשים את עצמך זה כנראה בגלל טראומה שעברת בילדות ולכן אתה מתנהג עכשיו ככה. ומה אתם חושבים, זה גרם לאותו אברך לצאת מזה? לא, ממש לא, זה רק גרם יותר ויותר לו ליפול. אותו מטפל ניסה כמה חודשים למצוא את הטראומה שלא היתה ולא נבראה אצל אותו אברך ובינתיים הוא המשיך לטייל בגן עדן, במקום לתת לו כלים פרקטיים ולעזור לו לצאת מהצב שבו הוא נפל.

ושוב אדגיש, מי כמוני שאני רואה יום יום, כמה כל מילה ומילה שספגנו בילדות יכולה להשפיע על הנפש שלנו ובעצם לעצב את אישיותנו, והמון בעיות של נפש נובעות מהעבר שלנו ועד כמה כל חיבוק שילד מקבל ומילה טובה שילד מקבל יכולה להציל את החיים שהוא יהיה גדול.

אבל עם כל הכבוד - לא כל התנהגות או מידה רעה שלנו קשורה לעבר ומותר לאדם לקחת אחריות על מעשיו ולא לזרוק הכל על העבר.

שבת שלום לכל עם ישראל היקרים

לתגובות: [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!