הסבים מדברים • "בתי הודיעה: יונתן והילדים מתו"

ישיבת 'בית הלוי' הממוקמת בפאתי שכונת בית-וגן הירושלמית הפכה אתמול, יום רביעי בערב, לבית אבלים גדול. משפחות סנדלר ואלול (משפחתה של האם השכולה אווה סנדלר), התמקמו בבניין הישיבה הגדול, שם הן מקבלות ניחומים על הרצח המזוויע של יונתן, אריה וגבריאל סנלדר הי"ד.

את ה'לוקיישן' בחרו במשפחת סנדר בקלות. לא היה טבעי מזה. כאן, בישיבה הזו, החל יונתן את עלייתו הרוחנית. כאן למד, התחנך וקיבל שאיפות לצאת ולחנך. מכאן ינק את כל הטוב אותו רצה להעביר גם הלאה. הנהלת הישיבה, דואגת לצד הטכני בשקט. בלי לדבר הרבה. באצילות נפש.

החדר הגדול מחולק לשניים: בצד אחד יושבת האלמנה שאיבדה את כל עולמה. המחבל המתועב (שהמצוד אחריו נמשך כבר למעלה מ-30 שעות) הותיר לה רק את בתה בת השנתיים. את השאר לקח באכזריות בלתי נתפסת. לידה יושבות עשרות נשים, המנסות לחזק ולעודד. מנסות למצוא את המילים הנכונות - אך לשווא.

בצדו השני של החדר יושב אביו של יונתן, סמואל סנדלר, נשיא הקהילה היהודית בוורסאי שבצרפת. הוא מוקף בהמונים. חברים וידידים שהגיעו במיוחד מצרפת בכדי להשתתף באבלו הכבד.

קשה היה לתפוס אותו לשיחה על התחושות. השניות באותו בוקר חשוך, בו קיבל את שיחת הטלפון בעת שהיה במשרדו נחרטו בלבו, וכנראה גם יישארו שם לעולם.

בראיון מיוחד לאתר 'בחדרי חרדים', הוא מספר על הרגעים בהם קיבל את ההודעה שהחריבה את עולמו. רגעים אותם לא ישכח לעולם.

טבח בטולוז - סיקור מקיף:
• פיגוע בטולוז • יונתן סנדלר, שני בניו וילדה, נרצחו
• "היה מלא 'דרייב' לקרב" • הרב יונתן סנדלר הי"ד
• מזועזעים • התקשורת באירופה על הרצח
• חקירת הרצח בטולוז • הרוצח הותיר עקבות בזירה
• "ה' לוקח את הטובים" • ידידי הנרצחים נפרדים • צפו
• מפיקים לקחים • אבטחה מתוגברת גם בניו-יורק
• "תלמידי, ה' יקום דמך!" • הרב של הקדוש בשיחה דומעת
• יממה לאחר הרצח: דברי התורה האחרונים - רואים אור
• אני מרגיש כמו איוב" • הרצח בטולוז, היום שאחרי
• כך קיבל זקן רבני מרוקו את בשורת האיוב • בלעדי
• נרצחי הפיגוע בטולוז הובאו לקבורה בהר המנוחות
• דרמה בטולוז • מצור מתמשך סביב בית הרוצח
• בדמעות ובזעקות: קדושי טולוז הובאו למנוחות
• ממסע ההספדים ועד סתימת הגולל • וידאו מצמרר
• ביבי מנחם אבלים: "רוצים לרצוח את כולנו" ,

"בצרפתית אנחנו אומרים: ברברי",

"הייתי במשרד שלי" הוא אומר. "סביב השעה 8 בבוקר קיבלתי טלפון מאשתו של בני, והיא צעקה בבכיות נוראות: 'יונתן מת'.

"אני לא ידעתי הרבה מה קורה, אנחנו מתגוררים בפריז ועוד לא שמעתי מה אירע בטולוז. סגרתי את המשרד ונסעתי ישר לשדה התעופה. בדרכי לשם אני שומע ברדיו דיווחים על כך שיש אדם אחד או שני הרוגים, אבל לא הייתי בטוח שהבן שלי נרצח. כשנחתתי בטולוז גילתי את הגרוע מכל, את הטרגדיה הקשה הזו, שבני ושני ילדיו נרצחו".



• מה היה התגובה הראשונה שלך?

"לא הגבתי, לא הבנתי מה קרה סביבי ולמה זה קורה", אומר סמואל. "כל הזמן ועד עכשיו יש בי את המחשבה שזה ממש לא אנושי לעשות מעשה כזה. בצרפתית אנחנו אומרים: ברברי".

• מה קרה בשעות שלאחר מכן?

"הייתי בבלבול נוראי, לא ידעתי פרטים רבים על מה בדיוק קרה. הבנתי שאחד מהנרצחים נמצא בבית החולים ונאבקים על חייו, כשהגעתי זה כבר היה מאוחר מידי, אמרו לי שגם הבן שלי וגם הנכדים שלי כבר לא בחיים".

מאוחר יותר הגיעו חוקרי המשטרה ונכנסו לבית החולים. "הם רצו להבין מה קרה", משחזר סמואל. "הם ניסו לבדוק על הגופות אם יש סימנים וגם הביעו רצון להוציא דגימת דם או לעשות נתיחה, זה היה סיוט קשה וארוך, אנחנו ידענו שזה נוגד את ההלכה ואנחנו לא יכולים להסכים".

כמה שעות אחרי, המשטרה הגיעה להסכמה עם רבני טולוז והעסקנים שנכנסו לעובי הקורה, התחשבה ברגשות המשפחות וויתרה על נתיחת הגופה. מוקדם יותר הגיעה, באותו היום הגיעה הבשורה המרה בבית משפחת מונסונגו, מרים הבת בת ה-8 מתה מפצעיה.

• סמואל, מה אתה מרגיש כעת?

"כל מה שעומד מול עיניי זה בני יונתן ושני הנכדים שלי ועצם המחשבה שאני לא אזכה לראות אותם שוב".

את הדיווחים מטולוז ב-48 שעות האחרונות הוא מקבל דרך מכשיר הבלקברי שברשותו. "לא מעניין אותי מה יקרה עם הרוצח, הוא בהמה, אני בטוח כי המשטרה ורשויות המשפט בצרפת ימצו איתו את הדין עד תום. אני חושב כעת רק על דבר אחד על בני המשפחה שלי שנרצחו.. קשה לי להתעסק בדברים אחרים.

"היה לי בן דוד בצרפת שהנאצים באו ולקחו אותו והוא מת באושוויץ ועבורי זה היה קשה לראות ולשמוע שילד כה צעיר נרצח על ידם. חשבתי שאני לא אשמע מקרה זה לעולם, אך הנה אני רואה שיש עוד אנשים שמסוגלים לעשות דבר כזה, ואני מקווה ומתפלל שזאת הפעם האחרונה". ,

"כל אדם שיקבל על עצמו קבלה קטנה",

ויקטור אלול, אביה של אווה וסבם של שני הילדים אריה וגבריאל הי"ד מתהלך בין חדרי הלימוד בישיבה ומקבל את פניהם של המנחמים. עיניו נפוחות ומלאות דמעות.

"אלו ארבעה קורבנות שהלכו מאיתנו, זה מרגיש לנו יותר מידי", הוא אומר ל'בחדרי חרדים'. "אנחנו משלימים עם המצב רק דרך האמונה שיש לנו, אי-אפשר להבין חשבונות שמיים. ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם".




• אתם מצליחים כבר לעכל את האסון הנורא הזה?

"הטרגדיה הזו היא גדולה, גדולה מאד אבל מה אנחנו יכולים לעשות, למשוך את זה? זה לא שווה. אנחנו צריכים לדעת להתחזק ולהמשיך הלאה. זו הגזירה מהשמיים".

לויקטור יש ביקורת חריפה כלפי ארגון החברה קדישא. "אנחנו מנסים לעכל את הצער של הנפטרים בעקבות כך שהם לא הובאו לקבורה מיד. עשו לנו כל-כך הרבה צרות ורצו כסף ורק כסף ובינתיים זלזלו במתים. זו הייתה אי רחמנות. שאלתי את עצמי, איפה הלב? איפה היהדות? אין להם אהבת יהודים ולא אהבת המת".

• איך מרגישה בתך אווה?

"יש לה אמונה גדולה, גם בניחום אבלים וגם בטולוז היא קמה ודיברה רק כדי לחזק את כולם באמונה. היא כל הזמן אומרת לאנשים שבאים לנחם אותה, "אם לא נתחזק מהאסון הקשה והנורא הזה לא נוכל לעמוד בו" .

• איך קיבלתם את ההודעה?

"זה היה הלם, הלם גדול. אווה התקשרה אליי בבכיות וצעקות, היא לא דיברה רק בכתה בכי נוראי. סגרתי את הטלפון ואחרי 5 דקות חזרתי אליה וביקשתי ממנה שתסביר לי מה קרה כדי שאוכל להבין. באותו רגע לקחתי את המטוס הראשון ובאתי לחזק אותה".

המשפחות סנדלר ואלול יישארו בארץ עד תום ימי השבעה. אווה עדיין לא החליטה מה תעשה כשתצטרך לחזור לשגרת חייה. "עוד לא דיברנו אם היא תרצה לחזור לטולוז או שתרצה לבוא לגור איתנו בפריז", מספר ויקטור. "היא ובעלה הי"ד עשו שם עבודת קירוב נפלאה, היא הכניסה בחורות שהיו רחוקות מהיהדות לעול התורה והמצוות".

ויקטור מתייחס למבצע שמנהל יחידת המשטרה הבכירה בצרפת לליכדתו של הרוצח. "זו נחמה", הוא אומר.

לסיום הוא מבקש: "כל אדם שיקבל על עצמו קבלה קטנה, תפילה, תפילין או כל דבר קטן יהיה לעילוי נשמתו של הנרצחים ויהי זה שכרו ושכרם למעלה בשמיים".,

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!