בשורה לנכים: ליצמן יקים אגף מיוחד עבורם

"זה הולך להיות דיון עצוב, תכינו את הממחטות לבכות", אמר לי אתמול אבנר עורקבי, יו"ר אגודת הנכים אהב"ה, כשפגשתי אותו באחד ממסדרונות הכנסת. עורקבי, נכה בעצמו לאחר תאונת דרכים אותה עבר לפני שנים, נע בין המסדרונות על כסא הגלגלים שלו ולא מפסיק לדאוג לנכים.

הבוקר ארגן דיון בועדה לפניות הציבור, בראשות ח"כ דוד אזולאי מש"ס. על הפרק: סיוע של משרד הבריאות לילדים נכים ברכישת עזרים רפואיים.

מי שהפתיע ובגדול היה סגן שר הבריאות יעקב ליצמן, ליצמן שהתקשה ככל הנראה לעמוד בפני המראות, יצא עם בשורה מרשימה, על פיה, יקים במשרדו אגף לטיפול בנושא. "אצטרך להוסיף כוח אדם, אבל לא יהיה מצב שהורים לילדים נכים מחכים שבועות וחודשים לתור לרופא. אפגש עם הביטוח הלאומי ונפסיק את הריצות הכפולות בינם למשרד הבריאות. כל הבדיקות והאישורים ירוכזו במקום אחד. אני מוכן שהכל יהיה בביטוח הלאומי ואנו נכיר בכך או שהכל יוסדר אצלנו, אבל הריצה בינינו תיפסק".

יו"ר הוועדה דוד אזולאי ביקש מההורים הרבים שהשתתפו בדיון להעביר את הבעיות ואת הצעות הייעול שלהם בכתב לוועדה. הוועדה תרכז את כל הבעיות וההצעות ותעביר לסגן שר הבריאות, שהבטיח 'לעשות סדר' בנושא.

אזולאי אף הוסיף ודרש שמשרד הבריאות ישתף נציגים של הורי ילדים נכים בדיונים בהן נדונים ענייניהם. "רשימת העזרים הרפואיים הכלולים בחוק, שהמדינה משתתפת במימונם מיושנת מאד, והתעריפים בה אינם קשורים למציאות. כך קורה שהורים שזכאים להשתתפות המדינה מקבלים בפועל חלק זעיר מההוצאה, כי אין בשוק עזרים במחיר שהמשרד מממן".

"מדובר בהורים לילדים בנכות קשה מאד", הוסיף גם ח"כ אורי מקלב, "בפני כולם עמדה האפשרות לאשפז את הילדים במוסד, ואז זה היה עולה למדינה לפחות 20,000 שקל בחודש. הם בחרו להעניק לילד טיפול בבית, ומשלמים על זה מחיר אישי, כולל בבריאותם האישית. המדינה צריכה לכל הפחות להקל מעליהם את העול הכלכלי שמכריע משפחות".

מצמרר - הורים לילדים נכים מדברים

בדיון השתתפו הורים לילדים נכים, והם תיארו בעצב רב את הקשיים העומדים בפניהם.

אילנה שריג, אם לילדה משותקת ב-4 גפיים: "על פי חוק ילד נכה זכאי להחלפת כסא גלגלים אחת לחמש שנים. יש מקרים בהם הילד גדל והכסא אינו מתאים לו. אנו מבקשים שיראו את הילדים ויחליטו לכל מקרה לגופו. לא מדובר על בלאי אלא על חוסר התאמה לילד. אף הורה לא יודע שיש אפשרות לערער. העובדים הסוציאליים לא מיידעים על כך.

"אנו דורשים שלשכת הבריאות תיידע הורים שיש להם זכות ערעור על החלטות. האביזרים הטיפוליים אינם אביזרי נוחות, הם אלו שמאפשרים לילדים לקום, לשבת, לתחזק את הגוף. הבת שלי לא הולכת ולכן היא לא זכאית לסדים לרגליים, אבל אילולא הסדים היא הייתה עוברת כבר 5 ניתוחים".

רונית שלו, אם לילד נכה: "לאחרונה תיקנתי את כסא הגלגלים של הבן כי עוד לא עברו 5 שנים ואנו לא זכאים להחליף כסא. גם לתיקון היה מאד קשה להשיג אישור משרד הבריאות ונדרשתי לשלם בינתיים מכיסי 8000 שקל. משרד הבריאות יחזיר לי 90% אבל לא מהמחיר ששילמתי, כי לפי התעריף שלו התיקון אמור לעלות גג 5500 שקל. אין שום קשר בין התעריפים של משרד הבריאות למה שדורשים במציאות. למרות שהבן סובל מלקות ראייה קשה, אין עזרה במימון המשקפיים".

מיכאל אלכסנדר, טכנאי אורתופדיה: "בשביל לקבל זוג סדים הורים נאלצים לעבור 6 תחנות – עובד סוציאלי, להנפיק 'כרטיס ורוד', ועדה של מכון לואיס, טכנאי שלוקח מידות, שוב פגישה עם הטכנאי לאחר שהעבודה בוצעה ולבסוף שוב רופא של מכון לואיס שצריך לבדוק פעם שנייה כי לא מאמינים לאף אחד".

יוסף לבין, אב לילדה בת 8 עם שיתוק מוחין: "ילד עם שיתוק מוחין יושב כל היום בכסא הגלגלים. אין אפשרות להושיבו במקום אחר. הוא אוכל בכסא וההאכלה שלו לא פשוטה. הוא עושה את צרכיו בכסא. הכסא מתלכלך מאד. גם אם מחליפים אותו פעם ב-5 שנים, חייבים להחליף לפחות את הריפוד לעיתים קרובות יותר".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!