בואו לראות: תערוכת לקויי ראיה ליום הבליינד דיי - הצצה מיוחדת

האם ידעתם שהיום, תאריך 6/6 נחשב כיום הבליינד דיי? יום המודעות לקהילת האנשים עם עיוורון ולקויות ראיה בישראל?

יש מצב שאני מחדשת לכם. גם אני לא ידעתי זאת, לולא הודעה שהופיעה בתיבת המייל האישי שלי.

כבר תשע שנים מתקיים הבליינד דיי, בתאריך שלא נבחר סתם. 6/6 היא הגדרה רפואית לראיה תקינה. דווקא ביום זה, מוזמנת החברה הישראלית לא לראות 6/6. במקום זה להכיר את קהילת האנשים בעלי העיוורון ולקויות הראייה.

במדינת ישראל קיימת קהילת עיוורים המונה כיום 27.000 עיוורים.

בהודעה שהופיעה במייל היה מצוין אודות תערוכה ומופע מיוחד של עיוורים וכבדי ראיה שהתקיימו אמש.

כשנתקלתי במודעה שחתי לעצמי "אין סתם בעולם, אם ראית מודעה זו כנראה  היית צריכה לראות זאת".

החלטתי ללכת לשם "לראות" מקרוב ואולי ללמוד עוד משהו מבית הספר של החיים. במקרה דנן מהתמודדות העיוורים.

הייתי בטוחה שאני הולכת לפגוש עיוורים ולקויי ראיה. מסתבר שהיו שם עשרות אנשים "שרואים יותר מדי טוב".

מסתבר שמי שהרגישה שם באמת עיוורת - זו אני.

משום שבדרך לתערוכה ולמופע הזה קיטרתי על משהו מסדר יומי שהעיק עלי, פגיעה שנפגעתי ממנה, התלוננתי על עייפות יתר ועל היום העמוס שעבר עלי.

כשנכנסתי בשערי התערוכה של העיוורים, חטפתי זבנג בחדר מחשבותיי. משום שאז קלטתי עד כמה אני זו שבעצם עיוורת מלראות את הדברים הטובים שזכיתי בהם משמים.

האנשים שגדשו את המקום היו עיוורים עם משפחותיהם. עיוורים וכבדי ראיה עם מקל הליכה, או שנעזרו בכלבי נחיה.

חוט מקשר אחד קישר בינהם: "מאור פנים - אם לא מאור עיניים".

הם שימשו עבורי "כעיניים שלי לראות את הנכון החיובי".

בקשה אחת היתה להם: להביא למודעות הציבורית את התמודדותם של העיוורים. לפקוח את עיניהם של הציבור בהסתכלות נכונה לחיים ולדעת שאנו שולטים בחושך ולא החושך שולט בנו. כי כשיש התמודדות. אנו יכולים לתת להתמודדות לשלוט בנו אך מאידך ביכולתנו לבחור לשלוט בהתמודדות, להביט למציאות באישונים ישירים ולחיותם נכון בדיוק כמו שהעיוורים הרבים שגדשו את הארוע בחרו לעשות.

מה היה שם?

התקיימה תערוכה מדהימה ומרתקת של יצירות העיוורים שיצרו במרש"ל - מרכז יום לעיוורים.

ליד אחת היצירות פגשתי את אחד מהיוצרים העיוורים שיצירתו הוצגה בתערוכה. הוא סיפר לי שעד לפני שנתיים ראה מצוין, עבד כקבלן בניין, ביום בהיר באופן מפתיע ביותר ראה שחור מול העיניים. תרתי משמע. ביום אחד התעוור. הוא אינו רואה, אם כי יצר כלי חרס בחוג לעיוורים. יצירותיו מקרמיקה הוצגו שם. הוא ניצב ליד יצירותיו בהתרגשות גדולה. סיפר לי עד כמה התבייש ולא רצה להשלים עם המציאות שנהיה עיוור. אבל לאחר שהצטרף למרש"ל, התעורר לחיים והתמלא בתקווה שיש חיים גם בעולם חשוך של עיוורים. פתאום מישהו מבין אותך. וכתוצאה מכך רכש לעצמו קבוצת חברים עיוורים מיוחדת ביותר.

היו שם יצירות מדהימות ומרגשות של עיוורים וכבדי ראיה. יצירות מאבני פסיספ, יצירות שעשויות מסריגה, צילום תמונות, ציורים וכו'. זו היתה אחת התערוכות המרגשות ביותר שראיתי בחיי.

לאחר מכן הופיעו חברי ה"גדוד העיוורי" קבוצת עיוורים שבחרו לקחת סיפור חייהם הרווי התמודדות ולהופכם למשהו מעצים, לסטנדאפ ציני ולהציג את חיהם כגרושים, עם מוטיב של הפיכת לימון ללימונדה, על אף התמודדות חייהם הלא פשוטה.

בערב הזה הם בחרו להיראות ולתת לעולם את המבט הנכון להסתכות נכונה על החיים. היה שם שובל אור ענק דווקא בתוך החושך. סביבי ישבו עשרות עיוורים ופניהם חייכו אל העולם. היו שם כבדי ראיה שהראו לי תמונת נוף אמיתית לחיים.

ישבתי שם עם פה פעור. עם מילים בפה שכה רצו לצעוק אך נשארו מאובנות בפי.

"מי שמאמין לא מפחד - את הראיה לאבד". במילים אלו חתמו העיוורים את הערב המרגש.

"אתן העיניים שלי" אמרתי לעיוורות שישבו לידי. "החזרתן לי הערב את מאור עיניי להסתכלות נכונה ובריאה לחיים".

תערוכה ליום הבליינד דייצילום: מירי גפן

תערוכה ליום הבליינד דייצילום: מירי גפן

תערוכה ליום הבליינד דייצילום: מירי גפן

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!