טעות טרגית: כך הפסיד גבאי את תפקיד חייו

ב-24 השעות הדרמטיות ביותר שלפני פיזור הכנסת ה-21, מה שהעסיק את נתניהו יותר מכל כבר לא היה אביגדור ליברמן. סוללת יועציו של ראש הממשלה ראתה בצר לה כי מישראל ביתנו לא תבוא הישועה, וניסתה להוציא את השפן האחרון מהכובע: יו"ר מפלגת העבודה, אבי גבאי.

בשלישי בלילה החל המרתון. גבאי הוזמן בחשאי למעון ראש הממשלה בבלפור. הובטחו לו הרים וגבעות. תפקידים מיניסטריאליים, ועדות בכנסת, גניזת פסקת ההתגברות וחוק החסינות, ואפילו נקמה מתוקה: תיק האוצר יועבר לידיו מאויבו המר משה כחלון. גם הפוליטיקאי הציני בעולם יתקשה לעמוד מול חבילה משודרגת שכזו.

ואכן, גבאי שקל את ההצעה בכובד ראש. אך מאחר ובכל זאת מדובר בנתניהו - הפוליטיקאי המתוחכם ביותר בישראל - גבאי לא מיהר להאמין להצעה. הוא חשש ממצב שבו ליברמן יתרכך בעמדתו בעתיד ונתניהו יזרוק אותו לכלבים בעוד כמה חודשים, כפי שזרק את שאול מופז בזמנו; ואז יעביר את ההתגברות והחסינות. גבאי חשש גם שכחלון לא ימהר לנדב לו את תיק האוצר.

או אז שלף נתניהו את הטלפון והחל בסבב טלפוני בין ראשי מפלגות הקואליציה: דרעי, ליצמן, כחלון, פרץ - אלו הביעו את אמונם והצטרפו למהלך. למרבה הפלא, כחלון לא שלל על הסף ויתור על תיק האוצר. יתירה מזו, גבאי החשדן הצליח לחלץ סרטון ובו נתניהו מתחייב בקולו שלא ישב עם ליברמן לעולם. גט כריתות.

גבאי שיתף את חבריו למפלגה בגישושים, למעט יריבו המר מבית עמיר פרץ; ואז החל דיון פנימי סוער. כאשר מה שאופף את הדיון כל העת זו ההצהרה של גבאי במהלך הקמפיין שלא ישב עם נתניהו. העבודה עמדה בפני קרב איתן בין הפיתוי החלומי והנדיב שהוצע, לבין ההצהרה החד-משעמית שסיפק גבאי לאורך כל קמפיין הבחירות - פסילת נתניהו על הסף. 

עד לשלב זה, המשא ומתן הדרמטי התקיים מאחורי הקלעים והתנהל בדיסקרטיות רבה בשני הצדדים. זאת כדי שלא לפגוע באפשרות להוציא אותו לפועל אם וכאשר. אלא שאז, העיתונאי עמית סגל הדליף פרטים ראשוניים והדבר הצריך את חברי המפלגה להוציא תגובה מידית. אלו, שראו את התגובות הקשות להדלפה, בחרו להודיע שהם שוללים על הסף ישיבה עם נתניהו, וכך ההצעה שהוצעה לגבאי הלכה לבית עולמה בטרם עת וירדה מהפרק.

יו"ר המפלגה החבוטה, השסועה והמרוסקת, שנגזר דינו לשבת בשממה האופוזיציונית ולצאת לקרב חייו על תפקיד ראשות המפלגה שאולי תיעלם מהמפה - יכל להציל את שאריות כבודו האבוד ולנצל את הזדמנות הפז הזו כדי לשדרג את מעמדו הפוליטי. לו רק היה נענה להצעה, משקלו הסגולי היה אף גבוה יותר משל מפלגת כחול לבן שנגסה בו באכזריות - על 35 מנדטיה.

אבל דבר אחד העיב על כל החגיגה: ההבטחה החוזרת ונשנית של גבאי עצמו שלא ישב עם נתניהו בשום פנים ואופן. הבטחה שהפכה למוטו הבחירות שלו. גם אם שקל את ההצעה ברצינות לרגע, בלבו הבין גבאי שהוא לא יוכל להסתכל בעיניים של מצביעיו, אחרי שיעשה צעד כזה. זה גם מה שהבינו חברי מפלגתו. וזה מה שהפך את החגיגה לאולי מסע הלוויה של מפלגת העבודה.

ופה מגיעה הטעות הטרגית של גבאי: בפוליטיקה כל האופציות צריכות להיות מונחות על השולחן. תמיד. אף פעם לא סוגרים אפשרויות. אפשר לרמוז, אפשר לבקר בחריפות את מצבו המשפטי של נתניהו. אי אפשר לבנות קמפיין על הצהרה כה לא חכמה, פוליטית.

לו היה משאיר פתח בחלון, היה החלון הופך לדלת הפריצה של גבאי. את הלקח אולי הוא למד. אבל כבר לא בטוח שתהיה לו הזדמנות נוספת להוכיח שהוא אכן הפיק את הלקח.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!