ר' זושא היה כולו 'שבת שבתון' • מילות פרידה

ביום ראשון בערב, זה הלם בנו, כמו מכה כואבת חסרת מרפא. לא ידענו את נפשנו בשל הקושי הגדול שאפף אותנו עד הבוקר: איך מספרים את זה למנדול שלנו?

השבוע אחרוג ממנהגי הקבוע לעסוק בעניינים הטורדים את היומיום שלנו כחינוך ושלום בית.

השבוע נפל דבר בישראל. מה שהציב בפני בני המשפחה אתגר לא פשוט ולא קל. ביום ראשון נפטר בכפר חב"ד, חסיד יקר ואהוב שזכה להסב לרבי מלובביץ' הרבה מאוד נחת רוח, ואף זכה לקירוב גדול מאוד מצד הרבי. ר' זושא רבקין ז"ל.

דבר פציעתו של 'ר' זושא', הכה בתדהמה את הרבים שהכירו אותו. אבל בביתינו הדבר היה קשה שבעתיים. עד לפני שנתיים וחצי גרנו בכפר חב"ד. בפעם הראשונה שבני בכורי - שאובחן כלוקה בcp חמור (שיתוק מוחין) - פגש את ר' זושא, נגלה לנגד עיני הנוכחים חיבור מדהים ומרגש בין השניים, כאילו מכירים הם מימים ימימה. כך חזר הדבר ונשנה בכל הפגישות, והוא התבטא בחיבוקים שהרעיף מנדול על ר' זושא ושקיבל בחזרה במשך דקות ארוכות, באהבה שלא ניתן לתאר.

לא פעם, מנדול היה רץ לבית הכנסת על אף הקושי הגדול שלו בהליכה, רק בגלל שהוא מתגעגע לר' זושא.

כאשר עברנו דירה סמוך ל'אתרא קדישא' במירון, הדבר היחיד שהפריע למנדול, זה שלא יזכה יותר לראות את ר' זושא כל שבת או סתם כשיחפוץ בכך, בבית הכנסת 'בית מנחם' בכפר - שזושא היה ממייסדיו.

עוד בנושא:
• מזכה הרבים ברכבת ובמסעדה • ר' זושא ריבקין ז"ל
• כבד קצוץ, רגל קרושה ויהודי עם הדרת פנים • מיוחד

הבשורה המרה נחתה עלינו כרעם ביום בהיר. במשך שעות החזקנו את הבכי ואת הדמעות חזק לבל יבין מנדול מה קרה. במשך כל אותו הזמן, הכנתי אותו ושוחחתי עמו על עשייתו של ר' זושא למען הרבי ולמען כלל עם ישראל. ר' זושא היה הדמות, שעולה בכל בוקר על הרכבת על מנת לזכות את כל הנוסעים לכיוון ת"א במטבע שתיכנס לקופת צדקה, "גדולה צדקה שמקרבת הגאולה", היה שגור המשפט על פיו.

בנוסף, גם דיברנו, בני ואנוכי, על גילו של ר' זושא, על זה שצריך להתכונן לאפשרות שהוא יעזוב את העולם, כל זה כאשר אני כבר יודע את האמת, אבל אי אפשר להנחית עליו את זה ללא הכנה.

הלילה ההוא היה קשה מנשוא. בשש בבוקר, מנדול קם והתכונן ללכת לחיידר. קראתי לו אלי, אמרתי לו "מנדול בנוגע לר' זושא....". מנדול פרץ בבכי חסר מעצורים. "אני יודע שהוא נפטר", אמר לנו וכולנו התרסקנו.

תודה על הכל!

כל מי שהכיר את ר' זושא, זוכר ממנו רק את הפעילות שלו בשליחות הרבי ולמען הגאולה האמיתית והשלימה.

על אף גילו, הוא לא נח ולו ולרגע. פעם כאשר פגשתי אותו ברכבת ודרשתי בשלומו הוא ענה בזריזות "ב"ה יש הרבה עבודה", והמשיך במרוצה קדימה, לחלק צדקה לעוד נוסעים.

בפרשת השבוע נכתב:

שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַי־הֹוָ־ה כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת:

וברש"י: ששת ימים: הקדים להם אזהרת שבת לצווי מלאכת המשכן לומר שאינה דוחה את השבת:

א. בדרך כלל כאשר התורה מדברת על משהו קדוש נכתב 'קודש להשם' כאן, אנו רואים חלוקה של 'קודש לכם' ו'שבת שבתון להשם'?

ב. אם התורה רוצה להגיד לנו לא לעשות מלאכות בשבת, מדוע כל ההקדמה על העשייה בששת הימים?

אחד הדברים שאנו יכולים ללמוד מכך, שכל מלאכה שיהודי עושה בעולם, יש באפשרותו להפוך אותה לקודש, ואין דוגמה טובה יותר לכך מר' זושא, שלפרנסתו ניהל מסעדה בתל-אביב במשך 47 שנה ללא הפסקה "כי פה אני עושה מפצועים (מבצעים)" הוא אמר לנו פעם. ילדים אשר באו מבתים לא דתיים, היו מגיעים לר' זושא על דרך קבע, והיו זוכים בחטיפים, כאשר השתלום היה בדמות ברכה על החטיפים.

לא מעט אנשים אשר לא היו להם אמצעים לתשלום, היו סועדים את לבם בחינם במסעדה של ר' זושא. כך גם בנסיעה פשוטה ברכבת או ממנה, כאשר יהודי עושה את מלאכתו קודש להשם, זה נהפך ל'שבת שבתון', נחת אין סופי להקב"ה.

ר' זושא היקר, תרשה לי הקטן להיפרד ממך והגיד לך תודה! תודה, על החברות שלך עם מנדול, כי אפילו מבלי שידעת גרמת לו להתאמץ ולרוץ לבית הכנסת. תודה, על האושר שנגרם לו רק מלראות אותך ובטח ובטח מהחיבוק החם והאוהב שהיה זוכה לו.

ר' זושא, אני כותב מלים אלה ועיני זולגות דמעות. תודה על השיעור החשוב שלמדתי ממך, שאפשר וצריך לנצל כל דקה לעשות להקב"ה דירה בתחתונים ממש, ואפילו להפוך את העבודה לעוד מקום של קירוב עם ישראל לאבינו שבשמים ולרבי, תודה לך ר' זושא בן שיינא.

יוסף חיים בולטון, מאמן בכיר בקאוצ'ינג [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!