מדוע יפצו שלושה רבנים בכירים אשה חרדית לשעבר

בית משפט המחוזי בתל אביב פסק אתמול כי שלושה רבנים ששמותיהם הופיעו בתחתית מודעות מכפישות בשכונה חרדית בירושלים, בהם דיין בבית הדין הרבני, ר"מ בישיבה וכן רב שכונה - אשר יפצו את האשה בסכום של 125,000 שקלים ובנוסף גם בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

הרבנים שנתבעו הם הגאון רבי ציון שלום בוארון, שבמועד הגשת התביעה שימש כדיין בבית הדין הרבני הגדול, הגאון רבי משה צדקה ראש ישיבת פורת יוסף גאולה-בירושלים והגאון רבי יצחק כהן רב שכונת שמואל הנביא בה התגוררה האשה התובעת.

התובעת היא אשה חרדית לשעבר אם ל-13 ילדים. לאחר הליך גירושין מורכב, בעלה ואבי 11 ילדיה - התגרשו וזו נישאה מחדש לתושב זר ומאז ילדה עוד שני ילדים. באותה התקופה החלו להופיע על לוחות המודעות שבשכונה מודעות ופשקווילים, בין היתר גם בחתימת הרבנים, בגנותה של האשה. במודעות נכתב כי היא מחטיאה את תושבי השכונה וקראו לסילוקה מהאיזור בבחינת "ובערת הרע מקרבך".

על רקע המודעות, גם התקיימו מול ביתה הפגנות סוערות. השיא היה בחודש כסלו תשע"ג, אז הציתו את דירתה כשהיא וילדיה בתוך הבית. לוחמי האש חילצו את האשה מהדירה הבוערת - וזה מבחינתה היה סוף פסוק וגרם לה לעזוב את השכונה. באותה התקופה הפרשה סוקרה בהרחבה רבה בתקשורת.

השכונה געשה וסערה, ופשקווילים ומודעות ענק נתלו, שם נכתב בשם ראשי הישיבות ורבנים מהשכונה והאיזור "אזהרה נוראה". בתוכן המודעה נכתב "הננו לבוא בזעקה גדולה, על שמועה רעה אשר הגיעה לאוזננו, שבתוככי שכונתנו הק' מזה זמן נהפך בית פרטי בבנין מגורים למקום פרצה חמורה שרבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה רח"ל, וצעירים בני השכונה היקרים ההולכים בדרכם לביתם נכשלים במראות ושמועות חמורות ועוד איסורים נוראים".

על המודעה היו חתומים 23 רבנים, שם נכתב "אוי לנו שכך עלתה בשכונתנו. ידעו הרבים כי ע"פ דעת תורה והלכה אסור להתקרב לפתח ביתה כלל!! וישמרו מאד ההורים את הילדים שלא ימצאו בקרבת הפרצה כי 'דרכי שאול ביתה יורדות אל חדרי מות'.. אזהרה חמורה שלא לסייע בידה בשום צורה שהיא וכ"ש לא לשתף עימה פעולה בהחטאת הרבים ח"ו עד שתשוב בתשובה שלימה".

האשה הגישה באמצעות עו"ד רוני אלוני סדובניק תביעה לבית המשפט, נגד רבנים ועוד. השופטת יהודית שבח בהכרעת הדין אמרה כי "אין מחלוקת כי שמה של התובעת היה למשל ולשנינה בקרב תושבי השכונה החרדית בה התגוררה, והיא הפכה למוקצה מחמת מיאוס..".

על פי עדותה של האשה, התובעת, אנשים ירקו עליה ברחוב "הייתי צריכה לעבור ברחוב ואנשים יורקים עלי". היא אף העידה על ארבע הפגנות שהתקיימו מול ביתה וכן על כנס של קריאת תהילים בבית כנסת בסמוך לבית. לדבריה, נעשו שני ניסיונות להצית את דירתה, "בשתי השריפות התעוררנו בפחד, זה היה מאד מפחיד כי השריפה הראשונה ששרפו זה היה בחלק האחורי של הבית ושם הילדים היו אז היה פחד על הילדים והשריפה השניה פשוט היינו כלואים בתוך הבית, לא היתה לנו אפשרות לצאת. מי שהוציא אותנו זה מכבי האש, הוציא אותי ואת הילדים. היינו צריכים לספור שכל הילדים נמצאים ויצאו אז מבחינתי אני כן ראיתי את המוות, כי גם הייתי יושבת בחוץ יושבת על המעקה עם בלון חמצן כי לא יכולנו לנשום".

למרות הכל, אמרה השופטת כי התובעת בסיכומיה "מרחיקה נדוד לעבר מחוזות רחוקים, חורגת מעילת התביעה, מרחיבה את החזית ועותרת לסכומי פיצוי חסרי עיגון וקשר לתביעה, עילותיה וראיותיה". בפסק הדין נקבע כי בגין הסבל ועוגמת נפש, הביזוי והנידוי, ההפגנות וניסיונות ההצתה, וכן הוצאות שונות - הנתבעים ישלמו לה סכום של 500,000 ש"ח.

"הנתבעים, שנמצאו אחראים לפרסומים, מנערים את חוצנם מהנזק שנגרם לתובעת, המזערי לדידם, וכל אחד מהם טוען "ידי לא הייתה במעל", הנזק נגרם דווקא כתוצאה מפרסומי הנתבעים האחרים; הנזק נגרם ע"י ההמון המסית, או ע"י הגורם שהצית - ומגלגל את הנזק לפתחם של האחרים" אמרה השופטת לקראת תום הדיון בבית משפט המחוזי בתל אביב. "כל אחד מהנתבעים תרם את חלקו הוא לאירועים המתגלגלים ולנזק שבעקבותיהם, באופן שהפך אותם למעוולים בצוותא אשר גרמו לנזק אחד גדול שאינו ניתן לחלוקה לנזקי משנה בעלי גבולות מוגדרים".

השופטת יהודית שבח אמרה כי "אף שניתן היה להניח כי הרבנים יסתייגו מאותם עלונים אנונימיים, שאין להבינם אחרת מאשר קריאה לעשות שפטים בתובעת, יפרסמו הסתייגותם באופן כזה או אחר, אף יפעלו להרגעת הציבור ולהנמכת הלהבות, הרי שבפועל אירע ההיפך, הם פעלו באופן המאשרר את המודעה שפורסמה בשמם, סרבו להסתייג ממנה, ובכך הוסיפו שמן למדורה הבוערת".

כאמור, השופטת פסקה לטובת התובעת פיצוי של חצי מיליון שקלים, בנוסף שכר טרחת עורך דין בסך 62,500 ש"ח, והוצאות שונות נוספות. הרבנים שנתבעו ויוצגו על ידי עו"ד ישראל גור, חוייבו בפיצוי בסך 125,000 ש"ח, רבע מסכום הפיצוי הכולל.

יצוין כי 'בחדרי חרדים' אינו מביע תמיכה בפסק הדין או סבור כי הרבנים אכן פשעו. הרבנים פעלו על פי דעת התורה וההלכה, אולם הם נענשו ונקנסו כספית בדיני ערכאות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!