"אם בעלי לא הולך לטיפול - אתגרש ממנו"

קיבלתי שיחת טלפון לפני כשלושה חודשים, על הקו הייתה אישה. אני כבר לא יכולה יותר, היא אמרה, הגיעו מים עד נפש. אני לא יכולה יותר לסבול. אם בעלי לא הולך לטיפול רגשי אני מתגרשת ממנו. אני פשוט לא יכולה לסבול יותר.

אני נשואה כבר שש שנים, היא החלה לספר. בעלי במהות הוא איש טוב. אבל קשה לי עם זה שכל שבת, ממש מיום שישי, בעלי חוטף התפרצויות זעם. הוא מתפרץ עלי, הוא מתפרץ על הילדים.

במקום שיום שבת יהיה אצלי שבת מנוחה, אצלינו בבית זה הפוך. מגיעה השבת - מגיעים הכעסים. אני כל כך אוהבת את השבת וזה הגיע למצב שאני פשוט כבר לא אוהבת את השבת, לא רוצה שזה יגיע.

אמרתי לה אני חושב שאני יכול לעזור לבעלך. אני מבין את הכאב שלך, אבל אני לא חושב שהטיפול יעזור אם זה יעשה בכפייה באיומים שאם לא את תתגרשי ממנו. תנסי קודם בצורה יותר עדינה לבקש שיגיע לטיפול, ואם זה לא יעבוד נראה מה נעשה הלאה. בכך הסתיימה לה השיחה. לאחר שבוע אני מקבל שיחת טלפון נוספת, שלום וברכה רוט אשתי דיברה איתך לפני כשבוע, אשמח לקבוע איתך פגישה.

האדם שישב מולי היה בגיל 27, התחלנו לדבר ולעשות היכרות. ישנם אנשים שקשה להם להיפתח ולספר דברים אישיים מיד בפגישה הראשונה, אבל הוא התחיל ישר ולעניין.

כותב השורות. צילום: באדיבות המצלם

נולדתי להורים קשי יום, הם עבדו מאוד קשה לפרנסתם, לא הייתי רואה את אבי כמעט בכל השבוע. היומיים היחידים שהייתי רואה אותה את אבי זה היה ביום שישי ובשבת, אבל אבא שלי, כנראה בגלל הקשיים שעבר, כל יום שישי ושבת היה אדם עצבני וצעק כל הזמן. הוא היה מעיר וצועק עלינו למה אני מתנהג ככה ולמה אני עושה ככה. הייתי סופג ביקורת ללא הפסקה בשני הימים האלו. רק הערות למה אני לא בסדר ולמה אני לא טוב. אני זוכר שמה שניסיתי לרצות את אבא שלי זה פשוט לא עבד. כל כמה שניסיתי תמיד היה לו על מה להעיר לי, לאימי, לאחי ואחיותיי.

אם לא הייתי שר זמירות שבת הוא היה מעיר למה אני לא שר, אם הייתי שר הוא היה מעיר שאני שר בקול גבוה מידי. הייתי מנמיך את הקול והוא היה טוען שאני מזייף... קיבלתי ארס לנשמה שלי כל ימי ילדותי. כשנכנסתי לישיבה כמעט ולא הייתי מגיע הביתה, הייתי נשאר כל השבתות בישיבה.

אני זוכר שהייתי בחור הייתי שוכב במיטה שלי ומנסה לדמיין לעצמי איזה כיף יהיה כשאני אתחתן ויהיו לי ילדים. אני אעשה שבת כיפית. הבטחתי לעצמי שאני לא אעיר מילה, לא אכעס ולא אגיד מילה רעה לאשתי ולילדי. אני אשתדל להיות הבעל וההורה הכי טוב שיש בעולם, מה שעשו לי אני לא יעשה לאשתי ולילדים שלי, אני לא יעביר הלאה את מה שאני ספגתי.

בשבתות חופשה בישיבה, כל הבחורים היו חוזרים הביתה ואני בדרך כלל הייתי נשאר לישון בישיבה. למדתי בישיבה חסידית בירושלים כך שלא היה חסר לי איפה לאכול. יש מלא אנשים טובים בבית ישראל ובמאה שערים שאירחו אותי בשבתות אלו. הם ממש הצילו אותי בשבתות החופשה.

ברוך השם במשך הזמן התחתנתי, לעולם לא אשכח איך בכיתי מתחת לחופה שהשם יעזור לי להקים בית יהודי כשר בריא וטוב. לא כמו הבית שראיתי.

בחודשים הראשונים אחרי החתונה הכל הלך למישרין, אך לאחר כמה חודשים ההתניה היתה חזקה ממני וכשרק היה מגיע יום שישי הייתי נכנס לעצבים וללחץ, והייתי מתחיל להעיר ולהתפרץ על כל דבר וכשאשתי הייתה מעירה לי על התנהגותי הייתי מרגיש האדם הכי רע בעולם. הנה אתה רואה, נכשלת, אתה מתנהג בדיוק כמו אבא שלך.

הייתי מלקה את עצמי שוב ושוב, איך אתה מתנהג, מה אתה רוצה להמשיך להרוס משפחות? את אשתך, את הילדים, את דורות העתיד שלך. אך זה לא עזר וזה רק הגביר את התסכול שלי על עצמי ובכך זה הגביר את הכעסים על אשתי ועל הילדים.

אוי כמה שריחמתי עליו, אני אפילו לא יכול לתאר לכם במילים. התחלתי לעשות איתו תהליך ופה אני רוצה לספר לכם. הרי כל מה שאנחנו עושים ומתנהגים בחיים, הכל נובע מאמונות עמוקות שאנחנו מאמינים על עצמינו ועל העולם.

לדוגמה כשמגיע חורף וקר אנחנו לא אומרים לעצמינו רגע תזכור עכשיו חורף ובחורף קר וכשקר לובשים סוודר. אנחנו לובשים אוטומטי סוודר כי זה כבר אמונה שנמצאת בתוכנו שכאשר חורף וקר לובשים סוודר. כך יש לנו אמונות עמוקות על עצמנו שהתפתחו בגלל כל מיני סיבות, חיוביות או שליליות והן מנהלות את חיינו.

אותו אדם שישב מולי עשיתי איתו עבודה לגילוי האמונות העמוקות על עצמו, מה השורש להתנהגות שהוא מתנהג היום, כי עד שלא נתקן ונרפא את האמונות השליליות שיש - לא נצליח לעשות שינוי אמיתי. ובכן האמונה העמוקה שהיתה אצל אותו אברך היתה - אני אדם לא טוב.

ופה ממש אני זועק מעל המקלדת הצילו גוועלד. רוב האנשים שטיפלתי בהם, בסוף יש להם את האמונה שהם לא מספיקים אנשים טובים, שהם אנשים פגומים, שהם אנשים דפוקים.

זה לא משנה מאיפה מגיעה האמונה הזו על עצמם, זה יכול להגיע בגלל הורים או בגלל משגיח בישיבה או מורים וחברים, וזה ממש לא משנה כמה האנשים האלו הם טובים וכמה הם באמת עושים טוב, ובכל אופן זה כל כך עצוב שיש להם אמונה על עצמם שהם לא מספיק טובים, שהם דפוקים ופגומים. בעצם כל הסבל שלהם בהווה וההתנהגות הלא טובה נובעת בגלל האמונה שהם לא מספיקים טובים.

אני אדם לא טוב. אני לא יכול לתאר לכם איזה אמונות עמוקות מפחידות אנשים מאמינים על עצמם. אני רשע. אני פגום. אני דפוק. אני אפס. אני לא שווה כלום..

לפעמים הנשמה שלי רוצה לצעוק להם גוועלד, איך אתה מאמין שאתה אדם לא טוב? הרי אתה אדם כל כך מאיר, כל כך לב טוב, כל כך נשמה גדולה. איך איך.

כמה זה חשוב להגיד כל יום לילדים שלנו שוב ושוב כמה הם טובים, כמה הם מאירים, שאין כמוהם בעולם, פשוט אין כמוהם בעולם שהם טובים. ולמרות שלכל אחד יש חסרונות זה לא הופך אותנו לאנשים לא טובים או לאנשים דפוקים או פגומים.

האמינו לי כל הסבל שיש בעולם הזה נגרם רק בגלל שאנשים חושבים בתוך הנשמה שלהם שהם לא טובים. כמה אחריות יש לנו כהורים, כמורים, כמשגיח בישיבה, כרב, להעצים את הנשמות של הילדים ובני הנוער שלנו, להגיד להם שוב ושוב כמה הם טובים ונפלאים, להסתכל ולחפש ולמצוא את הדברים החיוביים שיש בהם.

אחרת אי אפשר לתאר כמה סבל יסבלו אותם ילדים ונערים במשך כל ימי חייהם. אני כותב דברים אלו בזעקה שאי אפשר לתאר אותה. כל מי שקורא עכשיו את המילים אלו ידע שהוא טוב ומאיר ולמרות שהוא לא מושלם, כן, אתה נשמה מאירה טובה ויפה.

ובכן אותו אברך כאשר התחלתי לעבוד אתו על האמונות שלו בסיעתא דשמייא הוא החל להרגיש יותר טוב עם עצמו וגם בבית נהיה שיפור משמעותי בימי שישי ושבת קודש.

מאחל לכם מעומק ליבי שבת שלום ומבורכת ושתמיד תזכרו כמה אתם טובים ומאירים.

לתגובות, הארות והערות

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!