הנכה התקרב למדורה והשליך הקביים לאש

בגיליון 'באר הפרשה' מדרשותיו של הגה"צ המשפיע רבי אלימלך בידרמן, שיצא לאור ערב ל"ג בעומר תשע"ח, הובא מעשה נפלא שנשלח במכתב בשנת תשע"ז.

וכך פורסם בו: "מעשה שהייתי עד לו, אות ומופת שאירע בזכותא דרשב"י בל"ג בעומר, לפני יותר מחמישים שנה, בשכונת הורנשטיין בירושלים, בעת הדלקת המדורה ע"י חסידות באיאן.

שנה לפני אותו ל"ג בעומר נפצע אחי אנושות בתאונת דרכים בנסיעתו מצרפת לשווייץ, כשהרכב בו נסע וישב ע"י הנהג, התדרדר במורד הר גבוה עד לתהום. בחסדי שמים הזעיקו עוברי הדרכים את אנשי ה'הצלה' שהוכרחו לחתוך את דפנות הרכב ע"מ לחלץ ממנו את הנוסעים שהיה גופם דחוק בתוך הרכב. הללו הובילוהו לבית החולים, שם היה נתון לחסדי גויים נוצרים שונאי ישראל (אין כאן המקום להאריך בנסיונות שעברו עליו כאיש יהודי חרדי בודד ויחיד במצב נורא…) בחסדי ורחמי שמים נחלץ האח לאיטו ממצב סכנה עד שהיתה מציאות ואפשרות להעבירו לשווייץ – קרוב לבני משפחתו וצאצאיו.

עברה שנה, ולקראת פסח זכה לעלות לארץ הקודש עם ב"ב ומשפחתו לחוג את חג המצות בא"י, ונשארו שם לזמן ארוך. השמחה בין בני המשפחה גאתה וגדלה – לראותו חי וקיים ומדדה על רגליו בעזרת קביים, אחרי שרופאים מומחים גדולים מאד החליטו בחדשים הראשונים אחר התאונה, שכדי שהוא יישאר בין החיים חייבים לכרות את שתי רגליו ל"ע.

בליל ל"ג בעומר הביאו את אחי להדלקה הנ"ל, והנה, אחר שזקני החסידים יצקו שמן והעלו את להב האש, מתוך שירה ושמחה וריקודים – "לכבוד התנא האלוקי רבי שמעו בר יוחאי… לכבוד התנא האלוקי רבי שמעו בר יוחאי…" והנה, אחי העומד לידי כשהוא נשען על הקביים, ואף אני תומך בו, ולפתע הוא אומר לי בלשון נחרצת, הנה אנוכי הולך וזורק את הקביים לתוך המדורה…

אני עניתי לעומתו בקול נחר ותקיף – שלא כדרכי – ח"ו, אל תעשה כך! אבל, בטרם סיפק בידו להשיב לי, אזר אחי אומץ, התקרב בכוחות עצמו ללהבות האש, כשאני ממהר אחריו – מתוך אחריות, ועד שקרבתי אליו נשתתקו כלי הזמר בראותם איך שהוא באמונתו התמימה זורק אחד מהקביים אל האש… ובתוך כדי דיבור זורק גם את השני בכח לא לו ללשונות האש אשר אכלו אותם בתוך כמה רגעים, ונאבדו שני הקביים מן העולם.

ומיד החל בכוחות אדירים להשתמש ברגליו ולהלך בהן – כשלפי דעת הרופאים היו רפויים מבלי שיהא יכולת לרפאותן – ועד היום הינו מהלך כאחד האדם…

והאמת נאמר, שאם היה נמלך מתחילה לא היו מורים לו לעשות כן, אבל זאת למדנו, על תוקף וחוזק האמונה בכוחו דרשב"י שמעמיד את האדם על רגליו.

אגב, אותו יהודי הבטיח ליושב במרומים, שכשיתרפאו רגליו ירקוד בהן לשמח חתנים בחתונתם – ועד היום ההבטחה מתקיימת ברגשות הודיה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!