עלייתו ונפילתו של הזגזגן הגדול ביותר שידעה המערכת הפוליטית

לכאורה, ליאיר לפיד היו את כל הסיכויים להיות מועמד משמעותי ומתחרה ראוי לראשות הממשלה במערכת הבחירות הנוכחית.

מנהיג כריזמט שיודע לעשות עבודת שטח ולא נח לרגע, מדבר ברהיטות ומשדר סמכות בקולו, מגיע מ"השבט הנכון", וצבר ניסיון לא מועט בפוליטיקה כשר אוצר וכאופוזיציונר; ובניגוד לרה"מ אף זוכה לתמיכה לא מבוטלת של התקשורת.

העובדה שבכל זאת לפיד לא מתרומם בסקרים ולא מהווה אלטרנטיבה משמעותית לנתניהו, נובעת ככל הנראה משתי סיבות: האחת היא כישלון אישי שלו והשנייה היא כורח המציאות המשתנה, שכלל לא תלויה בו.

כן ולא בדיבור אחד

לפיד עשה את כל הטעויות האפשריות בדרך למשרד ראש הממשלה.

באספקט האידיאולוגי, הוא מנסה להלך בין הטיפות. מנסה ללכת על כל הקופה מבלי לומר שום דבר מהותי. דיבורים ריקים שלא מחזיקים מים. דעות שמתחלפות חדשות לבקרים.

כשההתנהלות היא כזאת, לא פלא שהוא מוצא את עצמו מצטלם עם שלט מחאה על יוקר המחיה על רקע שכונת וילות יוקרתית בצפון תל אביב.

אם לבני הפכה לאשה של מפלגות בשל התדירות הגבוהה יחסית שבה היא מדלגת ממפלגה למפלגה, לפיד מסתמן כזגזן הגדול ביותר שידעה המערכת הפוליטית. אמנם נשאר באותה מפלגה, אך עם אין ספור דעות שמשתנות על פי מצב הרוח והסקרים.

קשה למצוא אפילו דעה אחת עליה שמר בקנאיות מבלי לזגזג. אפילו בחוק הגיוס, שבשמו נכנס לפוליטיקה ושמר על עקביות מסוימת לאורך תקופה, הוא זיגזג לאחרונה כשהודיע שוב כי הוא לא תומך בו.

בטווח הקצר זה תפס. בבחירות 2013, עת דרך כוכבו של לפיד בשמי הפוליטיקה, הוא קצר הישג פנומנלי ויוצא דופן של 19 מנדטים והותיר את כולם בפה פעור.

הפתיע את כולם ב-2013. לפיד. (צילום: גילי יערי, פלאש 90)

בטווח הארוך זה פשוט לא עובד. וכמאמר החכם: "אפשר לשקר על חלק מהאנשים כל הזמן ועל כל האנשים חלק מהזמן, אבל אי אפשר לשקר על כל האנשים כל הזמן".

ואכן, מאז 2013 אבק הכוכבים דעך וקדנציה כושלת שלו כשר האוצר נתנה את אותותיה. בבחירות 2015 התרסקה מפלגתו וצללה ל-11 מנדטים בלבד.

בבחירות הנוכחיות נראה כי לפיד לא מצליח להתרומם יותר מידי מעבר למנדטים שקיבל ב-2015, וזאת למרות שמינה את עצמו לשר חוץ לא רשמי והתראיין בכלי תקשורת שונים במדינות המערב.

לא מנהיג - נגרר

באספקט המנהיגותי, מסתבר כי דמותו של נתניהו מרחפת ללא הרף מעל ראשו של לפיד והופכת אותו לחיקוי נלעג.

ואנשים, כך מסתבר, תמיד מעדיפים לבחור במקור. על אחת כמה וכמה כשמדובר בהעתק חיוור. לפיד הוא נתניהו בתו תקן סיני.

לפיד כמעט ולא מוביל את סדר היום, אלא נגרר. בעיקר אחר נתניהו. רוב הדעות שהוא מביע הן תגובות למהלכים של רה"מ ולא יוזמות שהוא מוביל.

אפילו בקמפיין הבחירות שלו ניתן לראות איך הסרטונים שהוא עושה הם רק תגובה לנתניהו ואין בהם שום מקוריות ויצירתיות.

בה קשר הזה יש לציין כי בשונה מאבי גבאי שמתחייב לא לשבת עם נתניהו בקדנציה הקרובה לאור החשדות נגדו, לפיד נזהר מהצהרות כאלו והוא לא מחרים את נתניהו. הספיקו לו 4 שנים יבשות באופוזיציה. הוא לא רוצה עוד 4 כאלו.

באג ושמו גנץ

אבל כנראה שאחת הצרות הכי גדולות של לפיד זו אינפלצית מפלגות המרכז. מאז קמה יש עתיד צצים עוד ועוד מפלגות מרכז שמנסות לשים דגש על המאחד ולא על המפריד. גשר, חוסן לישראל, תל"ם (יעלון), כולנו ועוד.

הבאג הגדול של לפיד זו תופעת בני גנץ. תופעה שצצה משום מקום והפכה לעובדה מוגמרת, כזו שלפיד לא יכל להתכונן אליה מראש.

באג ושמו גנץ. (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

גנץ מסתמן כיאיר לפיד של בחירות 2019. רמטכ"ל לשעבר ודמות חדשה ורעננה שמבטיחה להביא משהו חדש לפוליטיקה.

וכשיש שני יאיר לפידים על המגרש שלא אומרים יותר מידי - הקולות מתפצלים והדרך לכיסא ראש הממשלה רחוקה מתמיד.

רק בראש

פיצול המפלגות בשמאל והפער האדיר בין הליכוד למפלגות האחרות, מוליד את הצורך ליצור גוש אחיד של כל או רוב מפלגות השמאל - על מנת להוות אלטרנטיבה אמתית לנתניהו.

אלא שלפיד לא מוכן להיכנס לגוש כזה אם הוא לא עומד בראשו. לא גנץ, לא גבאי ולא ברק. הוא רואה את עצמו כראש ממשלה ואף אחד לא יזיז אותו מזה.

מי שכן הסכים לתכתיבים של לפיד היא דווקא ציפי לבני. לאחרונה דיווחו השניים כי הם נפגשו ולא שללו אפשרות של חבירה.

ייתכן שכעת לפיד ממתין לירידה נוספת של גנץ בסקרים ואז יאמר לו: "אני המוביל כעת מבין מפלגות המרכז-שמאל, בא תחבור אליי ותקבל תפקיד בכיר בממשלתי ככל שתחפץ".

בפרקים הקודמים בפרויקט של 'בחדרי חרדים':

> פרק ראשון - בני גנץ 

> פרק שני - גדעון סער 

> פרק שלישי - אהוד ברק 

> פרק רביעי - אביחי מנדלבליט

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!