הנקמה המתוקה של גבאי בציפי לבני

אמש עשה אבי גבאי את אחד המהלכים היותר עזים שנעשו בפוליטיקה בשנים האחרונות: הוא הדיח ממפלגתו בשידור חי ולעיני כל האומה את ציפי לבני, הדמות הבכירה ביותר במפלגתו, המס' 2 שלו, כאשר האחרונה אינה יודעת דבר על המהלך שזמם.

מה לא אמרו? "חיסול בנוסח דעאש", "שליפת סכינים", "הודעת גירושין משפילה", "גסות רוח", "ברוטליות", ועוד שלל אמירות המלמדות על צעד אלים מצדו של יו"ר המחנה הציוני.

אולם השאלה הנשאלת היא: האם גבאי אכן פעל באגרסיביות ובאכזריות מול לבני, או שמא היה זה מהלך מבריק ונכון מצדו לאור ההתרחשויות?

ובכן, כשמבודדים את האירוע הזה של ההדחה הפומבית ובוחנים אותו מחוץ להקשר הפוליטי, איו ספק שמדובר במהלך אכזרי למדי. מעשה שלא ייעשה. על אחת כמה וכמה כאשר בוחנים אותו במשקפיים חז"ליות, שהרי "נוח לו לאדם שיפיל את עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים".

יתירה מזאת, המהלך נראה כמו חרקירי, התאבדות פוליטית של גבאי הנובעת מנקמה אישית חסרת מעצורים. 

אולם סוף כל סוף מדובר בזירה הפוליטית, בה הדברים נבחנים בהקשר הכולל שלהם ובמשקפיים פוליטיות. וכידוע, כללי המשחק הפוליטיים לא בדיוק עומדים בפרמטרים של ערכי התורה ועקרונות חז"ל, בלשון המעטה.

ולכן, כשמסתכלים בהקשר הרחב - אין ספק שמבחינה פוליטית טהורה גבאי עשה את המהלך הכי מבריק שלו מאז נכנס לפוליטיקה. הצעד היחיד אולי שעשוי לשקם את המפלגה שלו מהריסותיה.

בהקשר הרחב גבאי בוודאי לא פעל בחלל ריק. מאז ניצח את העבודה ועשה מהפך כנגד כל הסיכויים, לבני רק ניסתה לפלג ולא לאחד. הסקרים צנחו בהתאמה, ולבני ראתה בהם כעין הוכחה לחוסר מנהיגותו של גבאי, בעוד שהיא לא הבינה שהמהלכים חסרי המנהיגות שלה תרמו רבות להתרסקות בסקרים.

איך אפשר לצפות מגבאי להביא לצמיחת המפלגה, אם מספר 2 שלו פועלת מאחורי גבו ונפגשת עם אהוד ברק בניסיון להקים גוש פוליטי? מתי לגבאי יהיה זמן לעסוק בניעור המפלגה אם רובו וראשו בפתרון טרדות מבית?

כולם מדברים על ההשפלה של גבאי. האם העובדה שלבני הולכת ומגששת במפלגות אחרות ובמקביל אומרת בחוצפה שלא תיאמן: "חייבים לשים את האגו בצד", כשבכך היא מרמזת לגבאי שהוא צריך לזוז ולפנות את מקומו ליותר גדולים ממנו - האם זו אינה השפלה פומבית?

האם העובדה שלבני התייחס אל גבאי מהרגע הראשון בזלזול ובהתנשאות בשל היותו מזרחי מהמעברות, השתמשה באיומי פרישה שאם חלילה לא תקבל לידיה את תפקיד יו"ר האופוזיציה היא תפרוש מהמפלגה, ונמנעה מלהזכיר את שמו של גבאי או לדבר בשבחו - האם כל אלו אינם נחשבים להשפלה?

אין מנוס מלומר כי גבאי הבין את צורך השעה - באיחור אמנם - אבל הבין היטב. הוא ידע שאם לא יעשה צעד דרמטי וידיח אותה משורות המפלגה, המחנ"צ רק ילך אל מעבר לקווי האופק ומפלגתו תדשדש לו אי שם - על גבול אחוז החסימה.

גבאי הבין שאם הוא רק יתמהמה עוד קצת וייתן להתנשאות שלה להשריש עוד, מפלגתו תתרסק טוטלית והוא ימצא את עצמו כמו שמצא את עצמו בזמנו הרמטכ"ל לשעבר שאול מופז - חבול ומוכה מצעדים דורסניים ויהירים של לבני.

האם ההדחה הייתה צריכה להיות ללא תיאום? ודאי שראוי היה שהמהלך יהיה מתואם מראש, ולו בשביל לגלות מנהיגות אחראית. אולם באותה מידה נכון היה שגם לבני לא תעשה צעדים קיצוניים ומפלגים המאיימים על המפלגה ללא תיאום מראש עם היו"ר שלה. 

למעשה, המהפך האמיתי של גבאי, ילד המעברות שהפך למיליונר, כבש בסערה את שועלי מפלגת העבודה הותיקים והפך ליו"ר המפלגה - החל אמש, עת נפרד ממי שתקעה לו מקלות בגלגלים בכל הזדמנות אפשרית והפריעה לו לשלוט במפלגה ולהוביל סדר יום.

אין ספק כי המהלך הזה יתרום לגבאי בסקרים. כעת נגמרו התירוצים וגבאי צריך להוכיח שאכן הוא יכול להוביל את המפלגה לחוף מבטחים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!