טור אישי

זה היה מהיר ובלתי נתפס, נערה שמחה ויצירתית, רבקי ורמברנד ע"ה מכיתה ח'1 שנפטרה בבית החולים, מה עשו ההורים שלה, ברגעים אחרי מותה? | אפרת ברזל בטור אישי על חוויות של שמחה, התרגשות ועצב לנוכח פטירתה של תלמידה צעירה. ההתמודדות עם האובדן, השאלות הקשות שעולות בעקבות האירוע. והשיר המצמרר שכתבה רבקי לפני פטירתה

"מתחשק לי הכי לדעת מי זה האיש הזה ומתי, שאיבד יומן קטן שנשאר על גדר ירושלמית מאבן וחיכה בדיוק לי, כדי שאציץ בו ואדע מתי מברכים את הזמן של עכשיו" // אפרת ברזל בטור המשך על סינכרוניות וסרנדיפיטי, הפעם עם אירוע אישי והשגחה פרטית

גם אם נקרא לזה "סרנדיפיטי" גם אם נקרא לזה "סינכרוניות"- זאת עוצמת ה-"רק מה'" אין מקרה בעולם כלל. אפילו יונג הפסיכונאלטיקאי הסכים לגעת בזה. "יו איזה קטע בדיוק דיברנו על זה" // טורה של אפרת ברזל

"עם כל כבודן של השמחות הגדולות, אנחנו חיות איסופים של שמחות קטנות. רגעי תובנות" // אפרת ברזל בטור אישי על עשרות שמחות קטנות שמתרחשות מידי יום ומסע פנימי של חיפוש אחר משמעות והערכת הרגעים הפשוטים בחיים

"תני לי להיות העפר שלך" - כמו שחז"ל אומרים בתפילה, לא בקטע של נדרסת וקטנה אלא בכוונת אדמה מגדלת ובונה, תמיכה יציבה ופורייה // טורה של אפרת ברזל על ההבטחה להיות קרקע יציבה לחברתה שהתייתמה בילדותה

למה? למה דווקא רגעי האושר שלנו זוכים לפחות תשומת לב אצלנו. למה עד שהגענו אליהם במאמץ, הם מוחלפים מיד בדאגה לדבר הבא / אפרת ברזל בטור אישי על השאיפה שלנו להצלחה. אך מה קורה כשאנו משיגות מה שרצינו? האם האושר המיוחל מגיע? או שמא אנו מוצאות את עצמנו מחפשות את ההישג הבא?

את הולכת ונרשמת ומטפלת באיזה משהו שמציק לך. ואם זה מצליח בסוף? מה את אמורה להרגיש? // אפרת ברזל בטור אישי על הכוח הטמון בתוך כל אחת מאיתנו, הכוח לשנות את התגובות הרגשיות שלנו ולהפוך את חיינו לטובים יותר

סיבוב ארוך בחדרי הלב, מגלה לי שהחרדה הביאה אותי ואולי אחרים כמוני, להיות מנותקים רגשית. להסתובב סביב הטכני ולחפש השתדלות מעשית. יודעת מה יכול לעורר לי את הלב, אולי שיר קטן ומרגש, הולכת להדליק ניגון שיפתח לי את הלב | טור בליווי השיר 'אפשר לחזור'

אם נהיה ממש ממש בשקט ולא נפריע לה, היא תגלה לנו, הרבה מעבר, מה היא רוצה באמת. הנשמה שלנו. זו שהלבישו עליה גוף עייף, רעב, קנאי ומלא קומבינות. באלול תרועת הנשמה גדולה יותר // אפרת ברזל בטור אישי על המאבק הפנימי בין הרצון להישאר באזור הנוחות לבין ההקשבה לקריאה הרוחנית העמוקה

בהשתקפות נוקבת, חולקת אפרת ברזל את הערצתה לבניה, במיוחד אלה שעדיין גרים בבית. היא מספרת על שיחה שחשפה את עומק ההבנה והבגרות שלהם והבינה שהם לא רק לומדים ממנה אלא גם מלמדים אותה שיעורים יקרי ערך על החיים - "תסמכו על הנוער החרדי. הוא חזק, הוא מבין, הוא יודע מה להשיב"

"מה אני אמור לעשות עם זה?" הוא הסתכל על הנורה שהגשתי לו ולא הבין. דבר אליי בברגים, במקדחות, או בשפת הלבבות // אפרת ברזל בטור אישי על מחלוקת פשוטה של החלפת נורה ההופכת לדיון עמוק ועל הציפיות מבן הזוג, אנחנו מתחתנים עם אדם אחד, ולא עם אדם מושלם בעל יכולות בלתי מוגבלות

ימים אחרונים של חופשה: כשכבר נגמר הדרייב של נמל בערב, ופיקניק בפארק של חילונים, לקראת ערב, מאפשרים, דווקא הם מאפשרים, מחשבות אלול נכונות, טרום חזרה לשיגרות // אפרת ברזל בטור אישי על אלול - לא רק כחודש של חשבון נפש אלא כמסע אישי של התפתחות וצמיחה

בין זמן שאת יולדת והעולם אומר לך רק תאכלי תאכלי ותתחזקי - לבין הזמן החדש שמתחלף ביום אחד שבו מבררים איתך בהקנטה, "די כמה את אוכלת? כמה זמן את חושבת שאת נחשבת יולדת"? // אפרת ברזל בטור אישי על 'בין זמנים' אבל אחרים

החלפת דירות, החלפת רגשות ולמה חשוב להשקות את עציצי הפרחים מקדימה במשפך ולא בצינור הצהוב // אפרת ברזל בטור אישי ומשעשע והפעם עם רשימת הוראות למתארחים בדירתה

שאלות יעילות לשיח בריא עם ילדים בכל גיל על היום הזה. שנקרא עליו - מועד. "אמא, איפה נקנה ארטיק כשנגיע לראות את בית המקדש?" // אפרת ברזל בטור אישי לקראת תשעה באב

בית המקדש בנוי מלבנים של הבנות: לא מבינים אותי. אין אדם שלא עבר דרך התחושה הזו, מה אנחנו עושים ברגעי הדחק האלה עם עצמנו // טורה של אפרת ברזל

יש 'לא' שהוא בריא ואנחנו חייבות לדעת להשתמש בו, הכוח לסרב מצריך מאיתנו לעיתים יותר עוצמה מאשר הכוח להסכים // אפרת ברזל בטור אישי על הכח שנצרך מאיתנו לומר לפעמים גם 'לא'

הוא חזר מהישיבה וקלט; "מה זה אמא? יש לנו חטופה אמיתית בבית?" מה קרה כשהבן של אפרת ברזל נכנס הביתה וראה את צוות הידברות מכינים בסלון ראיונות לשידורי תשעה באב

השנדליר שלי, מלונדון. כל מי שמכיר אותי מכיר אותה. סימבול האור היהודי שלי. השבוע היא קיבלה פינוק מיוחד - עכשיו היא שקופה, כמו כל בני האדם // טורה של אפרת ברזל

לכל אחד יש את המישהו הזה שאמר לו בילדות שהוא לא מספיק טוב, שלא יצא ממנו כלום, העולם מלא אנשים שהעליבו מצדם ואנחנו מצדנו חרטנו אז על ליבנו להוכיח; את עוד תראי // אפרת ברזל בטור אישי על יסוד צמיחה מתוך כאב