סוכרת

האוכל שאנו מכניסים לקרבנו הופך לאנרגיה הנקראת 'סוכר' - גלוקוז. בכל רגע ורגע מערכות הגוף ניזונות מהסוכרים. לגוף יש 'מחסן סוכרים' - גליקוגן, המאוחסן בעיקר בכבד, ומשם משתחררת האנרגיה לתאים במינון המדויק, תוך ייצור אינסולין בכמות מתאימה. אצל אדם בריא, הלבלב מייצר אינסולין במידה מדויקת למה שהגוף צורך, אצל הסוכרתיים כשל הלבלב ביום מן הימים ללא הודעה מוקדמת וללא סיבה ידועה עדיין, הפסיק את יצור האינסולין.

באין אינסולין – לא מצליח המזון להגיע לתאים, והגלוקוז נותר בדם. כך נוצרות רמות גבוהות של סוכר בדם. כתוצאה מכך שהתאים לא מקבלים את המזון הנדרש עבורם - הם נחלשים, והגוף המשווע לאנרגיה מתחיל לפצות על החסר ולפרק שומנים קיימים. השומנים אכן מתפרקים, וקיימת ירידה מהירה במשקל. פירוק תאי השומן יוצר חומצות שומן אשר במעבר דרך הכבד, מגיעות למערכת הדם ונהפכות ל'קטונים'. התהליך הזה משפיע על מחזור הדם וגורם לחמיצות בדם - חמצת – סוג של הרעלה מסוכנת.

תיעוד ראשון של מחלת הסוכרת נמצא בכתב הפאפירוס אברס, הנמצא כיום בספריית אוניברסיטת לייפציג, כבר לפני 3500 שנה!, ההתקדמות הגדולה בהבנת המחלה הייתה לפני כ150 שנה עת החלו החוקרים להבין כי יש קשר בין פעילות הלבלב והחומרים אותו הוא מייצר. רק בסוף שנות ה80 של המאה הקודמת (לפני פחות מ-30 שנה) לאחר מחקר מקיף ומתמשך, הגיעה הרפואה למסקנה כי לא די בנטילת תרופות או הזרקת אינסולין רק כדי 'לחיות ולא למות', אלא ניתן להגיע לאיכות חיים מצוינת גם עם הסוכרת, הסוכרתיים החלו להשתמש במדי סוכר, לבדוק באופן מידי את ערכיהם, ולטפל בעצמם בהתאם. במקביל, התפתחו תרופות נוספות, וכן אינסולינים מתאימים – מהירים מאד שאמורים לתת מענה בהזרקה בסמוך לאוכל, וארוכי טווח שמנסים לחקות את אופן ייצור האינסולין הבסיסי לאורך כל שעות היממה.

רק בארץ ישנם כ- 50,000 חולי סוכרת מסוג 1 בארץ, וכ- 500,000 חולי סוכרת מסוג 2, כאשר על פי ההערכות יש עוד כחצי מליון חולים שלא מאובחנים עדיין