חינוך ילדים

כיצד לא להיות מתוכנתת • כן, לא, שחור, לבן, לעשות כך במקרה הזה וכך במקרה אחר • למה את עושה ופועלת באופן מסוים, מה המניע לתגובה שלך ולמה זה חשוב?

בימים אלו, שכל סביבת המחייה שלנו הצטמצמה לכמות המטרים שקיימת בדירה שלנו, יש חוק בלתי כתוב שנכתב באופן כמעט בלתי מורגש בין המבוגרים, לתת אחד לשני את המרחב האישי

הילד שלנו צריך לדעת דבר אחד: הוא לא צריך לפחד לגבי עצמו, שאף אחד לא יפגע בו

ילדינו בשונה מאיתנו ההורים, לא זוכרים מצב שבו הם היו במצב של חוסר וודאות • הדרך להחזיר את תחושת השליטה לילדנו, הוא להעניק לו את היכולת ניתוח הללו

דווקא בתקופה קשה זאת שעיני הילדים נשואות אלינו - ההורים, מאוד חשוב לנו לתת להם השראת ביטחון שהכל בסדר ואנחנו כאן כדי להגן עליהם • לכן החלטנו בארגון מקשיבים לקחת כל יום טיפ אחד שעלה מתוך השיחות למוקד שלנו ולתת אותו לכם

האמת, הייתי מתוסכלת. מה לא בסדר אצלי? איזו מן אמא אני שלא נושמת אהבה כלפי צאצאיה בכל רגע ורגע? חשתי גם חוסר נוחות לגבי המסר שאני מעבירה לילדי במצבים כאלה. אני מאמינה שילדים בחושיהם הדקים מרגישים את מה שבאמת מתרחש לנו בלב. לא רציתי לשקר או לבלב אותם. היה לי חשוב שיקבלו ממני מסרים אמינים שילמדו אותם דברים אמיתיים על עצמם ועל האחרים ולא יטרפו את הקלפים הרגשיים שלהם

קשר בריא עם ילד מבוסס על הבנה שכל אחד מאתנו הוא אדם נפרד. הקו שמפריד בינינו הוא זה שמאפשר לנו להיות קרובים באמת. קשר בריא, אין פירושו לקיחת אחריות על מעשים, בחירות או רגשות של ילדינו. הזדהות יתר אתם מחבלת ביכולת שלנו לתמוך, לכוון ולהדריך אותם • מסר חובה

לעתים ההורה עסוק ב"חטאו" הנוראי ומוצף רגשות קשים שלא מקדמים אותו לשום מקום חיובי, אלא להפך. חלק מההורים מתבצרים בעמדותיהם כתגובה של התגוננות וניסיון הצטדקות, קודם כל בעיני עצמם. וחלק מנסים לפצות את הילד על ה"עוול" שנגרם לו ללא התייחסות למה שקרה. וחלק ממשיכים ב"עסקים כרגיל" כאשר המצב ממש לא כזה

נהוג לחשוב שילדים של היום פחות רגישים לזולת, נוטים יותר לפגוע ולהתעלל בחבריהם, מגלים פחות אמפתיה וחמלה מבעבר. דינה קורול מסבירה מה השתנה ומה צריכים לעשות כדי לתת דוגמה טובה לילדים

חרם כיתתי זו אחת התופעות שצריכות לגרום להורים להרים את בית הספר על טיל  • דברו עם הילדים שלכם, עקבו אחר הנעשה עמם • האחריות שלנו לבדוק שילדנו אינו נפגע, אך לא פחות חשוב ואולי אפילו משמעותי יותר, אינו פוגע 

הדמעות עדיין יורדות בכל פעם מחדש כשאני רואה את הסרטון של הגננת החולה. אני קוראת לך חולה. לא, לא מתביישת בכלל לאחל לך גם רפואה שלמה. כואב לי שאת "גיבורה" על ילדים קטנים חסרי ישע, שכל חטאם הוא בזה שהם רשומים בגן שלך • פארלי מורגנשטרן בטור כואב ל'בחדרי'

היום, כאשר תחום החינוך נמצא בכותרות בזכות מערכת הבחירות האחרונה ניתן לראות את החשיבות העצומה של שיפור התשתית החינוכית לדור העתיד במצעי המפלגות • כיום, צעירים רבים רואים עצמם כחלק בלתי נפרד מהשינוי ובוחרים לחזור לבית הספר – הפעם כמורים ומחנכים 

כיצד מגיבים להתנהגויות שונות של הילדים, ומה עושים כשהילד שלנו בחר לכעוס, לבכות או להשתולל? שרה גרשוביץ מטפלת באומנות MA ומדריכת הורים, מפרטת לנו עשרת דיברות שהן בסיס לכל הורה

לרגל חג החירות המכונה גם חג החינוך, בו אנחנו מצווים על 'והגדת לבנך', איש החינוך והמטפל הרגשי מרדכי רוט מגיש טור נוקב בנושא  

מאז שנפטרה אשתו חני ע"ה, מגדל דובי את שלושת ילדיהם * ברשת החברתית הוא משתף מדי פעם בהגיגים עמוקים, והפעם טיפ מקסים להורים: כך תתקרבו ללב של הילדים

עלינו לדעת כי הילד חש בעיקר את האמון שההורים נותנים או לא נותנים בו. ילד מרגיש את מה שמשדרים לו. ילד או תלמיד שמקבל אמון וסמכות מהוריו או מחנכיו הוא ילד בריא שיוצא לחיים מתוקנים. ילד שלא מקבל אמון – תמיד ירגיש שעובדים עליו ושהוא מקופח

בדרשת שבת שובה שנשא בשבת בקרית יואל במונורו, תקף הרבי מסאטמר את תופעת הנסיעה לאומן לראש השנה, שצברה תאוצה גם בחסידות סאטמר

גילה, דור שני להתבוללות, עברה מסכת חיים קשה ובשיאה נישואין על כורחה לבעל ערבי אלים • המנהל היהודי במפעל בו עבדה הבחין יום אחד כי היא עולה על מונית שירות ערבית ופנה ליד לאחים, שהוציא אל הפועל חילוץ הרואי ומורכב שלה ושל ילדיה • שנים לאחר מכן, כשהיא עומדת לפני ניתוח הפקידה גילה בימים אלו את צוואתה המרגשת ביד לאחים

לכעוס על המורה, או שאולי על הילד? כמה פעמים הגבנו מידית לדברים שלא היינו ערוכים אליהם? מהיום סופרים עד 10 לפני שמתפנים להגיב באימפולסיביות. הילד שלכם לומד דרכי התנהגות דרך תגובות שלכם, וזה מה שילווה אותו גם לגיל בגרות

אשמה והורות הולכות נהדר ביחד. אני לא מכירה ברייה ששמה אמא, נטולת רגשי אשמה לגמרי. הבעיה היא שעיסוק באשמה והלקאה עצמית אינם מובילים אותנו לפעולות שהן באמת חשובות והכרחיות ביחס לעצמינו וביחס לילדינו. אז מה עושים? דינה קורול מסבירה