שקר הסקרים הגדול: הבלון המנופח מתפוצץ

יוסף בורג ז"ל, אחד הפוליטיקאים היותר משופשפים שהיו פה בישראל, אמר פעם: "מדבר סקר תרחק". 

הנשיא לשעבר שמעון פרס, למוד האכזבות והכישלונות ואולי הנפגע הגדול ביותר מסקרים, אחראי גם הוא לאמירה דומה, טיפה מעודנת יותר: "סקרים הם כמו בושם: אפשר להריח אותם, אבל לא כדאי לשתות". והאמרות הללו כל-כך נכונות. אוהו כמה שהן נכונות. עכשיו יותר מתמיד.

נתחיל דווקא מהסוף: נכון לרגע זה, אין כלי טוב יותר מסקרים לחיזוי תוצאות הבחירות.

ועכשיו, אחרי שאמרנו את זה - הגיע הזמן לפרק אחת ולתמיד את שקר הסקרים הגדול, שמוצגים לא אחת כאילו היו מדע מדויק, בעוד שלמעשה - יש בהם יותר חורים מגבינה.

ראשית, הסקרים עצמם הם ההוכחה הכי טובה לכך שהם רחוקים מלשקף את המציאות. די אם נעיף מבט קצר לאינפלציית הסקרים שהציפה אותנו במהלך חמישי ושישי.

בשורות אלו אתייחס לשמונה (!) סקרים שונים שפורסמו בשלל כלי תקשורת מרכזיים בישראל, שנייה לפני שנגמר הדד ליין החוקי להפצת סקרים (96 שעות לפני הבחירות). משכלול הסקרים עולה כי אפילו הסוקרים עצמם חלוקים מהותית בדעותיהם, לגבי תוצאות הבחירות האפשריות.

ניקח למשל את מפלגת הליכוד: בסקר 'כאן' מקבלת המפלגה בראשות נתניהו 31 מנדטים, לעומת זאת בסקר 'ידיעות אחרונות' הליכוד מקבלת רק 26 מנדטים - פער מדהים של חמישה מנדטים. הרבה יותר מאחוזי הטעות הסטטיסטית.

נעבור למפלגת כחול לבן: בסקר 'ישראל היום' מקבלת המפלגה בראשות גנץ-לפיד 32 מנדטים, לעומת זאת בסקר 'הארץ' היא מקבלת 27 מנדטים בלבד. שוב פער אדיר של חמישה מנדטים. גם במפלגות הקטנות ניתן למצוא פער של שניים ואפילו שלושה מנדטים. פערים שכמובן אומרים דרשני רבתי.

שנית, כבר ראינו בבחירות 2015 את ההבדל הדרמטי בין הסקרים האחרונים שפורסמו לבין התוצאות בפועל. אפילו התוצאות המדגמיות, הדוגמות הצבעות אמיתיות, יעמדו הפעם בסימן שאלה - לאחר שב-2015 הם אכזבו בענק ונתנו יתרון משמעותי למחנ"צ על פני הליכוד, למרות שהמציאות בפועל הייתה הפוכה לחלוטין.

שלישית, מכיוון שהסוקרים הם בני אנוש ולעתים הם בעלי דעה או עניין; הם יכולים להציג את השאלות לנסקרים בצורה מניפולטיבית, כך שהדבר ייטיב עם האינטרס האישי שלהם באופן מרבי (ולא חסרים דוגמאות). גם אם נניח שהסקר היה אובייקטיבי ו"כשר למהדרין" - סימן השאלה תקף באותה מידה גם לגבי הגורם שיתווך אותו לציבור. קרי: כלי התקשורת שבו יוצג הסקר.  

רביעית, יותר מתמיד - בבחירות הללו ישנן מפלגות רבות הנמצאות בקו התפר של אחוז החסימה. כל מפלגה שתיעלם מהמפה - גם אם יהיה זה על חודו של קול - תשנה את כל החלוקה של עוגת הנתונים מחדש. ומבחינה זו, העסק שברירי מתמיד.

חמישית, בין אם הסקר משקף נכונה ובין אם לאו - לא בהכרח שכלל המשיבים מתכוונים לצאת ולהצביע בפועל; כך שגם למוטיבציה של המצביעים לצאת ולהצביע - נתון שאי אפשר לבדוק אותו עד הרגע האחרון - יש השפעה לא מועטה על המשחק.

אז בהיעדר כלי אחר, מה כן אפשר ללמוד מהסקרים? אפשר ללמוד על מגמות ואינדיקציות מאוד כלליות, בעיקר אם מדובר בנתונים שחוזרים על עצמם. כמו למשל הנתון הבולט שגוש הימין מוביל בפער בכל הסקרים. במקרה כזה בוודאי אי אפשר לטעון להטיה ובוודאי שהפער הזה יישמר עד לרגע הבחירות, אא"כ מפלגה יציבה לא תעבור את אחוז החסימה. מה שהופך את ממשלת גנץ-לפיד לחלום רחוק.

את כל שאר הנתונים יש לקחת בערבון מאוד מוגבל.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!