די ללחוץ! ילד אינו עבד • תבלין לשבת

הרי לכם סיטואציה מסקרנת:

הגעתי לסדנה להורות, בה התאמנו המשתתפים ברכישת כלים להתמודדות עם הילדים. מתיקי הוצאתי כמות נכבדה של כדורי פינג-פונג. עד שהמשתתפים החלו כבר לראות בי תמהוני. ביקשתי מאחד האבות לתפוס את הכדורים שאזרוק לו, ולהשאיר את כולם אצלו.

בתחילה, הוא תפס אחד ועוד אחד, אחרי מספר כדורים, היו ידיו מלאות ולא מסוגלות להכיל עוד,
הכדורים החלו ליפול ארצה בזה אחר זה, עד שבשלב מסויים, התעשת אותו אב, שחרר את הכדורים שהיו בידיו והחל לתפוס את החדשים.

"האם הסיטואציה הזאת מוכרת לך מהחיים?" שאלתי.

הרבה הורים טובים, שבאמת דואגים לילדיהם, לא חשים לפעמים בכך, שמרוב דאגה הם מהדקים באופן תמידי את החבל סביב צווארם של ילדיהם.

הם חוששים מכל הסובב אותנו, לחוצים לאבד את הילד.יתכן ויהיה להם גם נימוקים והסברים יפים, אך לפעמים מדובר בלחץ ללא הצדקה. 'האסון' הנורא ביותר במקרים שכאלו, הוא בעת שההורים מתקשים להרפות ולשחרר גם כאשר הילד כבר גדל, והוא בעצם, כבר לא ילד.

לא אחת אני שואל את עצמי, הרי בגיל הזה הוא אמור להיות נשוי עם ילדים. גם עכשיו אי אפשר לשחרר מעט?

פרשת השבוע היא זאת שנותנת לי דרך לזכור ולספק השראה להורים, "לפעמים כדאי להרפות מעט". לרוב יצא מזה רק טוב.

ילדים אינם עבדים

כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם:

א. התורה נותנת משמעות לאיך השגתי את העבד, התורה אינה מסתפקת בציון באופן כללי של מצוות שחרור עבד עברי. אלא מפרטת לנו גם באופן הברור ביותר, שאחרי השנה השישית, מגיעה השנה שביעית שהיא שנת השחרור כפי שנכתב בפסוקים הקודמים.

זה בא ללמדנו, שגם כאשר אנו משלמים עבור העבד, עדיין עלינו לזכור היטב שיבוא יום בו הוא משתחרר. קל וחומר ילדינו, שלא די שלא שילמנו עבורם, אלא שהם אינם עבדים אצלינו. רק נתונים להשגחתינו כחלק מהשותפות של ההורים והקב"ה.

פירוט מדוקדק של לוח הזמנים מתרה בנו, שנזכור תמיד שיהיו לנו כך וכך שנים של עבודה, ועלינו לנצל כל דקה ודקה - כי הזמן הזה מסתיים בסוף. לכן כדאי שננצל כל רגע אפשרי עם הילד.

יוצא לחופשי - בלי חשבון

ב. פירוט נוסף בפסוק, מדגיש שהעבד המשתחרר, יוצא 'לחופשי'. ונוספת גם המילה חינם.

רש"י מסביר את המילה 'חופש' כחירות, ללמדינו שגם כאשר אנו משחררים, עלינו לדאוג לחירות אמיתית, ללא תלות או המשכיות של דרך מסויימת רק בגלל הפחד מאיתנו שחלילה השרשנו בו.

ישנם הורים שעסוקים רוב הזמן בחשבונות עם ילדיהם: "האם אתה משלם לנו המיטה ועל האוכל? אתה יודע כמה אתה עולה לנו?"

חינם, זה אומר, שגם כאשר אנו משחררים אז לא לשמור חובות קודמים. כאילו הילד חייב לנו דבר כזה או אחר.

אך תמיד יש לזכור - עבדות, נגמרת באיזה שלב. אבל יחסי כבוד ואהבה בין הורים לילדים נותרים לנצח, אם רק נדאג לטפח אותם נכון!

שאלות שמאמן היה שואל אותך באימון:

1. האם אתה קובע לילדיך כל צעד שבהם אתה רוצה שהם ילכו והתנהגו?

2. האם ישנה אפשרות שתשאל אותם לפני צעדים מסויימים, כביכול הם יהיו חלק מההחלטה?

שבת שלום!

יוסף חיים בולטון מאמן בכיר בקאוצ'ינג [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!