ישי פתח את מסע ההידברות אצל בייניש

מבט סביב לעבר המדינות שעברו את הליך ה"אביב", מלמד לקח פשוט וברור: שכרון הכוח אסור לו שיטעה מנהיגים. לכוח יש מגבלות, נקודה. ובסופו של יום, עם ממורמר יודע להקיא מקרבו מנהיג ששלט בהם ללא מיצרים.

מן הסתם יושבת יו"ר קדימה, ציפי לבני, בשבועות האחרונים עם עצמה ומנסה לחשוב איך זה בא לה. איך חברים בהם בטחה לגמרי 'עשו לה את זה' וערקו למחנה האויב (שאול מופז), מבחינת נקודת ראותה. מתברר, שכאשר הולכת ומתגברת התחושה כי המנהיג אינו שומע לך, כי דעתך לא מספיק נחשבת, ש'לא שמים עליך', בסופו של דבר אתה מוצא את הרגע המתאים לנעוץ את הסכין.

אל מול עיני צפה תמונה, לכאורה לא בעלת חשיבות משמעותית, אך כתמונה היא זכורה לי היטב. היה זה במהלך אחד הדיונים בכנסת. לבני ישבה על כסאה והאזינה בקשב לדוברים השונים, מאחוריה בדיוק ישבה על כסאה ח"כ רוחמה אברהם, ממפלגתה. אז, חברת כנסת נאמנה לה לחלוטין.

ממרומי יציע העיתונאים הייתי עדה לחילופי הדברים ביניהן רגע לאחר שציפי הסתובבה לעבר רוחמה.

"יש לך טישיו?" – שאלה אותה. רוחמה השיבה בשלילה, ציפי הסתובבה חזרה, ולכאורה דו השיח תם. אבל אז התרוממה רוחמה מכסאה ויצאה החוצה מן המליאה. עוד דקות אחדות חלפו בטרם ראיתי אותה שבה, אוחזת בידה קלסר. היא התיישבה ממקומה, שלפה מתוך הקלסר חבילת ממחטות ניר שהוסתרה שם בקפידה, והושיטה לציפי.

אז ראיתי בכך מעשה אציל. כך כך יפה היה מצידה, ובעיקר איך דאגה להסתיר זאת מעיני החברים. דאגה של חברה לחברה. כמה יפה. עוד חודשים אחדים חלפו בטרם הודיעה רוחמה לציפי 'אני בצד של שאול'.

נתניהו יתפשר

למה נזכרתי בזה?

ובכן, אתמול, בפתח ישיבת סיעת הליכוד יצא לי לשוחח עם כמה מהמשתתפים, פעילי ליכוד וראשי ערים שהגיעו כדי לשאת את דברם. שמעתי אותם, ולא הופתעתי. במהלך השבועות האחרונים יצא לי לשוחח עם כמה וכמה פעילי שטח, חלקם דתיים, אחרים אפילו חרדים (ולא נתווכח על 'מיהו חרדי', מדובר במונח שבאמת קשה להגדירו, רק אחרי מאה ועשרים מוגשת ההגדרה, שם למעלה).

שמעתי מפי רבים מהם ביטויים קשים נגד מנהיגם, ראש הממשלה בנימין נתניהו. שוב ושוב שאלתי את עצמי למה הוא אינו מבין שלכל שכרון כוח יכול לבוא הקץ? למה הוא הולך עד הסוף בלי לקחת בחשבון את המחיר אותו ישלם בסופו של יום, בקופה?

אבל בימים אלו, כך נראה, קשה להכניס שכל ישר לקודקודו של נתניהו, מה גם שיועציו (חלקם לפחות) המקיפים אותו מוליכים אותו לכיוון מאד מסוכן: ליישר קו עם רצון התקשורת. פתאום כאילו שוכח נתניהו מאין הוא בא ולאן הוא הולך, פתאום פרחה מזכרונו העובדה שלמרות התקשורת שעשתה הכול כדי שלא לראות אותו שוב בשלטון בוחרי הליכוד בעטו במה שהאכילו אותם עיתונאים על מרקע הטלויזיה והטילו בקלפי את פתק 'הליכוד'.

מצביעי הליכוד, ברובם לפחות, הם אנשי ימין (מי יותר ומי פחות, כולם נוטים ימינה) וגם אנשים מסורתיים. איש מהם אינו אוהב מלחמה בערכי הימין וערכי ארץ ישראל או מלחמה בחרדים. התקשורת אוהבת גם אוהבת. אבל מי אמור להטיל 'ליכוד' בקלפי, התקשורת או בוחרי הליכוד?

עוד לפני שנכנס לחדר הישיבות ידעו הפעילים כי הוא מתכוון להנחית עליהם את מועמדותו לנשיאת התנועה. למה צריך אדם שאמור להנהיג מדינה (איראן, כלכלה, פלשתינים ועוד) לעמוד בראש הפירמידה ולנהל זוטות של מפלגה?

"הוא רוצה לשריין את אהוד ברק", זרק לי אחד מהפעילים, וכעס רב נשמע בקולו. פתאום הופך נתניהו את עצמו לעסקן בגרוש, אחד שיתמודד על התפקיד מול השר מיכאל איתן ומול ח"כ דני דנון. כשיצאו העיתונאים, הודיע את הודעתו, וסערה פרצה בחדר. פתאום הוא אינו סומך על נציג מטעמו. מה הוא רוצה להעביר מתחת לאפם? – הם שבים ושואלים את עצמם. למה לו להפוך לעסקן?
"הוא רוצה פחות כוח בידי המרכז", המשיך בן שיחי להסביר לי. הוא העריך בפני כי המהלך לא יצלח, וכי בסופו של יום ייאלץ נתניהו ללכת על מהלך של פשרה. התקשיתי להסכים איתו. בהמשך הודה להם נתניהו בפה מלא כי יתנגד נחרצות להחזיר את הכוח למרכז. "לא נחזיר את הליכוד אחורה", אמר להם.

נזכרתי בדברים ששמעתי מפי נתניהו רק חודשים אחדים לאחור. "אהוד ברק לא שוריין והוא לא יוצנח, לא באוויר, לא מהיבשה, ולא מהים". הזכרתי את זה לאיש שיחי, אבל הוא נחר בבוז. "אז אמר", אמר לי. באמון חבריו הוא כבר מזמן לא זוכה, השאלה הגדולה היא האם העם מאמין בו, האם הליכודניקים עדיין מאמינים בו.

"ענייני המדינה קודמים וענייני הליכוד יכולים להתנהל על ידי מועמדים אחרים", ניסה מיקי איתן להסביר את התנגדותו לריצת נתניהו לנשיאות. כאילו זה מה שמפריע לו, שראש הממשלה לא יצליח לנהל את הוועידה כמו שצריך. גם הוא, כמו כולנו, יודע שהוועידה תנוהל גם תנוהל, רק שזה ייעשה בדיוק לפי האינטרסים של ביבי. ואם הוא החליט שברק מוצנח בפנים, זה יקרה. באוויר, ביבשה או בים. ודנון יכול להמשיך להשלות את עצמו כי לא יאפשר זאת. "אני לא אתן שהליכוד יקבל אליו צנחנים משוריינים ובכך יאבד מנדטים", אמר.

ח"כ דנון הנכבד, לא יועיל לך לדבר בעת הזו. נתניהו נישא אל-על עם הסקרים המיטיבים איתו ובגדול, הוא אינו מוכן לזכור ולו אף לרגע מה קרה למנהיגים שבגדו ברצון עמם או מפלגתם.

טרנד השנאה

הטרנד האמיתי לקראת הבחירות הבאות יהיה הרכיבה על גל שנאת החרדים כשהוא עטוף בעטיפות צלופן של "הם לא משרתים", "פראזיטים" "קריטריונים" ושאר מיני תופינים.

מי יעלה על הגל הזה? לכאורה, יאיר לפיד, אם כי (ואולי כי זה כל כך ברור) הוא מנסה לעדן את העובדה הזו לאורך השבועות האחרונים. הנה למשל מה שכתב לו אחד מגולשי דף הפייסבוק שלו: "אני יודעש אולי זה לא האיש הכי חשוב אצלך, אבל חשבתי אולי שאתה בתור בן אדם שהולך להיות נציג של לא מעט אנשים בכנסת הבאה תגיד משהו על המצב הקשה של הרב אלישיב. לא ביקשתי שתתפלל (למרות שזה גם יעזור כי גם אתה יהודי) אבל תתייחס לפחות במילה או חצי מילה. רע לא ייצא מזה, לא הכל פוליטיקה בחיים".

ומה משיב לו יאיר? "אלישע, למה לא תפילה? ודאי שאני נושא תפילה לשלומו".

אז אינני יודעת אם אכן נושא יאיר תפילה לשמו של הרב אם לאוו, מה שברור הוא שמבחינתו הוא יכול להרשות לעצמו להיראות ג'נטלמן. איש אינו חושד בו באהבת יתר של הציבור החרדי, עכשיו הוא יכול להרשות לעצמו קצת לרכך.

כך גם לגבי יו"ר מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ'. איש אינו חושד במפלגת העבודה באהבת יתר לציבור החרדי, לכן היא יכולה להרשות לעצמה מפעם לפעם לפרגן לחרדים.

לבני, לעומת זאת, תעשה מן הסתם הכול כדי להוכיח שהיא תילחם בחרדים אם תזכה במרב הקולות. מהיכרות איתה, זה לא אמיתי. לחרדים בממשלתה (אם וכאשר) יהיה טוב, אפילו טוב מאד, להערכתי. אבל לך תוכיח את זה לתקשורת, שסימנה אותה כאויבת שלנו. גם התקשורת החרדית, אגב. לה, באופן אישי, זה יכול לעשות רק טוב בבחירות. הנציגים החרדיים ממילא מכירים אותה, ולא מהתקשורת. (זוכרים את הפתק אותו נושא ליצמן בכיסו? אז נכון שלא היא עצמה כתבה אותו, רק נושאים ונותנים מטעמה, ובכל זאת).

לא מפרקים ממשלה

נעבור ליו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן. ידעתם שלמפלגתו מצביעים גם חב"דניקים רבים? מן הסתם זה לא הובלט בכלי התקשורת, ולא 'במקרה'. ליברמן, כפי שכבר כתבתי בעבר, נמנע מכל ראיון בכלי תקשורת חרדי. זה 'לא טוב לו' פנימה בתוך מפלגתו שלו. מצביעי ישראל ביתנו לא יאהבו קשר כלשהו שלו עם הציבור החרדי, ולהפך. ככל שיוכיח שהוא נלחם בציבור החרדי כך ייטב לו אלקטוראלית.

אך מה לעשות והאיש לא באמת נלחם? ובכן, משמיעים קולות של 'כאילו'. מאחורי הקלעים מגיעים להבנות עם השרים החרדיים, באופן רשמי נלחמים בהם. נראה לכם שהקריטריונים באמת עברו מאחורי גבו של ליברמן? נראה לכם שאם אכן כך היה קורה הוא עדיין היה נשאר בממשלה? אז זהו, שלא. הכול היה תפור מראש, ליברמן לא הופתע לרגע מכך שהמסמך החתום של נתניהו ושטייניץ מולו לא קויים. המסמך הזה, כך נראה, היה חלק מההצגה התפורה מראש. אתם תחתמו, אתם לא תקיימו, אני אצעק, בעיקר יצעק שר התיירות סטש מסז'ניקוב (שלא ברור אם ידוע לו כי הוא חלק מהצגה מתוזמנת מראש), ח"כ פאינה קירשנבאום תגיש חוק, יחד עם סיעות האופוזיציה, נגד הקריטריונים, אולי אפילו תלך לבג"ץ, הח"כים החרדיים יזעקו חמס, התקשורת החרדית תתקוף את ישראל ביתנו ליברמן וכל המסתעף, ולכולנו יהיה מצוין.

לפרק את הממשלה אף אחד לא מפרק, בטח לא כעת.

"הצעת החוק היא למעשה הכרזת מלחמה של ישראל ביתנו נגד ש"ס, שותפתה בקואליציה, ועלולה לגרום כאב ראש גדול לראש הממשלה בנימין נתניהו, שיצטרך להכריע בין עמדות מנוגדות של שתי שותפות קואליציוניות בכירות. במפלגתו של אביגדור ליברמן מבהירים כי אין להם כל כוונה לוותר, ואמרו כי יעבירו את החוק, גם אם המשמעות היא לקבל תמיכה מסיעות האופוזיציה", נכתב באחד מכלי התקשורת. וזה בדיוק מה שליברמן רצה שייכתב. "הכרזת מלחמה" זה מצוין למצביעי ישראל ביתנו. מילה זו מילה, אין הצגות, אין טיוחים, הבטחנו קריטריונים נעשה הכול כדי שיהיו. אוי, מה לעשות שבסופו של יום החוק לא עבר/הבג"ץ לא הצליח או לא הוגש/נתניהו שיקר לנו בפרצוף. מקסימום יש פרסי תנחומים בדמות הטבות כאלו ואחרות לציבור העולים, עוד קצת נקודות זיכוי לחיילים והמסך יכול לרדת על ההצגה הכי טובה בעיר.

חרדת ליברמן

באופן מעשי, ליברמן לא שונא את הציבור החרדי, יש לו אולי ביקורת בנקודות מסוימות, אך לא מעבר לכך. בוועדות השונות 'מסתדרים' נציגיו עם נציגי המפלגות החרדיות בשלום ובשלווה ויש ביניהם שיתוף פעולה מדהים. אגב, עצם כתיבת הדברים (אם יתגלגלו לעיניים לא רצויות של מצביעי ישראל ביתנו) עלולים לקצץ במנדטים של המפלגה, וזו הסיבה לפיה כל המעשים הללו נעשים 'במחשכים' וכשעין התקשורת אינה צופה או משקיפה.

ראיון 'טוב' של ליברמן בכלי תקשורת חרדי עלולה לקצץ ממפלגתו מנדט, אולי גם יותר. זו הסיבה שלהערכתי לא תראו ראיון כזה כל כך מהר.

הנה ידיעה שעלולה להביך מאד את ליברמן, כלומר רק במקרה בו מצביעים פוטנציאלים שלו (מלבד החב"דניקים, אותם זה עשוי לשכנע לטובה) יקראו אותה (כמעט חסר סיכוי כשמדובר באתר "בחדרי חרדים").

לפני מספר ימים שהה ליברמן בארצות-הברית. הוא אפילו הצליח לזכות בפגישה עם מזכירת המדינה, הילארי קלינטון, ולא דבר קל הוא עבורו. בארה"ב לא ממש מתים על הבחירה בו לתפקיד שר חוץ.

מתברר שבשקט-בשקט (כלומר, מבלי שהדבר יצויין בלו"ז הרשמי) התגנב ליברמן לעיירה מונסי החרדית, מלווה בבנו, ונסע היישר אל בית העלמין המקומי.

היעד: קברו של האדמו"ר מרימניץ זצ"ל. המטרה: תפילה במקום.

מופתעים? ובכן, מי לא. מתברר שהביקור תואם עם משטרת מונסי וגם עם גורמי הביטחון. ליברמן שהה במקום דקות ארוכות.

שאלתי את יועצו, אבי אבוחצירה, לפשר הביקור התמוה. אם היה מופתע שנודע לי על כך, הרי שלא הראה כל סימן לכך. מתברר שכבר בהיות ליברמן ילד קטן, לקח אותו אביו אל האדמו"ר מרימניץ כדי לקבל ברכה. ליברמן האב היה אדם מאוד גאה ביהדותו, וכשהיו נוסעים יחד ברכבת במולדובה, היה מקפיד לשוחח עם בנו ביידיש, כדי שכולם יידעו שהם יהודים - ומדובר בתקופה בה רבים חששו מלהציג סממן יהודי שיזהה אותם.

ובכן, הרבי זצ"ל, שנודע בקדושתו ובמופתיו, בירך את אביגדור הקטן "שיהיה איש גדול". וליברמן אכן גדל, הקים מפלגה, וזכה במנדטים נכבדים. עכשיו, כשהוא עומד בפני הגשת כתב אישום נגדו (או שלא) חיפש את הקבר של הרבי בבית העלמין שבמונסי ושפך תפילה.

מתברר, שטומי לפיד היה רק אחד. ועם כל הרצון, ליברמן לא יצליח לעולם להיכנס למשבצת שלו.

חרדים וליכוד

האם מנסה גם ראש הממשלה להצטרף לטרנד הלאומי ולהפוך לאויב החרדים?

המעניין הוא כי בשיחות רשמיות, לציטוט, מוכנים החברים ב'יהדות התורה' להודות בכך באופן רשמי. בש"ס חוששים לעשות זאת. אסור לשכוח כי מצביעיה הפוטנציאלים של ש"ס הם מהצד הימני של המפה ואם רק יחשבו שש"ס עתידה לסגור קואליציה עם לבני או עם לפיד, ישקלו פעמיים בטרם יבחרו במפלגה. זו אולי הסיבה לפיה בש"ס לא מוכנים לדבר על מעללי נתניהו בכל ההקשרים החרדיים העומדים על הפרק. באופן לא רשמי שוררת תחושה קשה.

יש לו מספיק שכל כדי להסתיר את כוונותיו. הוא משתתף בשמחות המשפחתיות של הגר"ע יוסף, הוא טרח להגיע לשמחת שבע הברכות של השר ישי, הוא אפילו טרח אתמול (ב') להשתתף בשמחת שבע הברכות לביתו של סגן שר האוצר, איציק כהן. הוא עסוק, הוא ראש ממשלה, הוא אפילו רוצה לרוץ לנשיאות הליכוד, וזה בהחלט יפה מצידו.

מצד שני, מעבר לגינונים הטקסיים הללו, באופן מעשי, בשטח, מצבנו רע מאד תחת ממשלתו. חוק טל עדיין 'על הקרשים', הקריטריונים לא סגורים ופרויקטים שממתינים להם מתעכבים, ובכלל, שמעתם על איזו שהיא הטבה לחרדים בשלוש שנות כהונתו כראש ממשלה? אם שמעתם, זה בוטל מיד, רגע אחרי שהתקשורת דחפה לשם את אפה וביקרה קשות.

אז מה היה לנו שם? בשביל מה הצטרפנו לממשלת הליכוד? והאם לא עדיפה הייתה לנו ממשלתה של לבני? בשיחות לא רשמיות מסכימים בכך כמעט כל הנציגים החרדיים, באופן רשמי איש מהם לא יאמר את זה בגלוי. גם כשתנסו לספר להם כי יש מצב לפיו נתניהו 'ישים עליהם פס' כשרק יוכל להניח את ידו על פורשי 'קדימה' (או על 'קדימה' הרשמית במקרה בו ינצח מופז), הם יתקשו להאמין, כלומר יעדיפו שלא לשמוע ולא לדעת. "דיה לצרה בשעתה", הם ישובו ויאמרו וכבת יענה יטמנו את ראשם בחול.

במשך שנים הלכו יחדיו חרדים וליכוד. היום התחושה היא כי בליכוד מתביישים אפילו בכך שיש להם מתפקדים חרדיים. כשאני מנסה להזכיר לאנשים בסיעה שסניף בני ברק של הליכוד נשלט על ידי ידיים חרדיות, הם מעדיפים להיתמם. נו, בני ברק, אז מה רצית? כאילו זה טבעי שהליכודניקים בבני ברק התאחדו תחת נציגים חרדיים.

החרדים, מצידם, מנסים 'לשמור' על עצמותיו של נתניהו ואינם מעיזים לנופף לתקשורת בשום הישג (לא דברים גדולים) חרדי. די בהעברת שקל או שנים למשכורת האברכים כעדכון שוטף כדי להפעיל נוהל חירום של השתקה. לכל ברור כי פרסום יביא מיד לקולות זעקה תקשורתיים ולנסיגה מיידית של ראש הממשלה. וכך שבויים החרדים בממשלה בה אין להם כמעט הישגים, מפעם לפעם נשמעת מפיהם זעקה חרישית של "אצל ציפי יהיה לנו טוב יותר", ובזה תם הסיפור.

כששמעתי את ח"כ משה גפני זועק נגד הצעת החוק בדבר גיוס בנות לצה"ל תהיתי לרגע האם מדובר בצעקה אמיתית (שהרי החוק לא נוגע לבנות חרדיות 'על אמת') או בצעקה שמשמעותה 'תקשורת, שקט, החוק גרוע לנו, אז הוא טוב לכם). "אני חושש שהחוק הזה יגרום לכך שבנות דתיות יידרשו להתגייס בכוח", שב וזעק. האם היו אלו דמעות תנין? קשה לדעת.

הנה למשל, השבוע הודיע ראש הממשה על השקעה של 730 מיליון ₪ לשילוב ערבים בתעסוקה. "מזלם של הערבים שאינם בקואליציה, אחרת הייתה הממשלה מתנערת מהם ומתנכרת לצרכים שלהם כמו שמתנכרים לחרדים במצוקת הדיור והתעסוקה ומתנכלת לכל היקר להם", הגיב ואמר ח"כ ישראל איכלר, האיש שיש לו לא פעם את האומץ לומר בקול את אשר חושבים חבריו בליבם.

האמת היא שמזלם של הערבים הוא לא "שאינם בקואליציה" כי אם ש"אינם חרדים" וממילא אינם שנואים על התקשורת.

כי בממשלה הנוכחית כולם משחקים על כולם, ההצגה נמשכת, התקשורת היא שמנצחת על המנגינה.

לצאת מהארון

התחושה הזו, מה לעשות, מחלחלת גם לשטח עצמו וגוררים תופעה (פסולה מבחינה רוחנית כמובן) של תמיכה חרדית במפלגות חילוניות. אחד מהם, רק לדוגמה, הוא יעקב וידר, חרדי מבני ברק שנבחר במקום הראשון בוועידת הליכוד בעיר. בכתבה אותה כתב ב"ליכודניק" הסביר למה עבורו ועבור חבריו "הליכוד הוא הבית".

"'איך אתם לא מתביישים? מה לכם ולמפלגה החילונית?!' שמעתי יותר מפעם אחת, עת עומדי בשביל המוביל לקלפי שבמרכז סניף הליכוד בבני ברק...'השתגעתם, קלפי באמצע בני ברק?? למה זה לא בגני התערוכה?! לא רוצה שיראו אותי, לא רוצה להסתבך, זה יפגע לי בשידוכים'"

"ידידיי, אין ברירה, נגמרו המשחקים, תמו הימים בהם הארון היה ביתנו והעינית שבדלת היה חלון הראווה שלנו, הגיע העת לצאת מהארון", הוא אומר.

בין השאר הוא מתנה את כעסו על "המצב כיום שבו הנבחרים בוחרים את עצמם, כפי שקורה במפלגות הקטנות והחרדיות בתוכן, הוא דבר בלתי נסבל".

"הריכוזים החרדיים מלאים בצעירים שאינם רואים טעם לצאת ולהצביע ביום הבחירות לכנסת, הרי במילא לא שואלים את דעתם, המים בירקון יתחלפו שוב ושוב, אולם אותם חכי"ם חרדים לנצח יישארו, ובחירתם שוב, פעם אחר פעם לא תהייה על פי מקצועיותם אישיותם ותפקודם, אלא על סמך שיוכם הקהילתי והעדתי. וההוכחה - המפלגות החרדיות נותרו אנורקטיות זה 60 שנה בעוד האוכלוסייה החרדית גדלה בקצב אדיר".

"הציבור הצעיר צמא להיכנס להשפיע ולהרגיש שייך, וזאת ניתן לעשות רק במסגרות הפוליטיות הגדולות".

"כן, אינני מכחיש, גם בליכוד ישנם כתמים שחורים וגופים 'לא נחמדים', בהחלט לא הכל וורוד, אבל חשוב שנבין, בית שמכיל בתוכו רק סלון, אינו יכול לשמש בית, בית חייב להכיל בתוכו גם חדר שירותים, חדר מיטות, מרפסת, ואף מחסן, רק אז הוא יכול להיות בית טוב עבור בעליו. תתפקדו, תשמיעו, תשפיעו", הוא קורא.

יקח לו זמן להתפכח מאשלייתו ולהבין שהליכוד לא ממש אוהב להיות בית לאנשים כמוהו. עד אז לא יזיק לפוליטיקאים 'שלנו' לשבת לקצת חשבון נפש. איפה טעו? ובכלל, האם לא יכול להיות שנציגות חרדית כחלק מהמפלגות הגדולות תביא להישגים גדולים יותר מאשר מה שאנחנו משיגים (לא משיגים) כיום?

גם החרדים שהתפקדו למופז ניסו להשפיע. כעת הם מנסים לעשות זאת על ידי הגשת תלונה במשטרה. הם שוגים, כי תלונה מהסוג שהגישו תפגע בעיקר בש"ג'ימלים שפעלו בשטח, מופז יישאר צח כשלג, ושום דבר לא יביא אותו לשנות את גישתו לנושא כמו חוק טל, למשל.

אבל הפעולות הללו הן רק סימפטום. ויותר מכל הן מצביעות על ייאוש בשטח, על תחושה שכל הדרכים הקונבנציונליות להשפיע ננעלו זה מכבר.

קורבן ישי

ביום שני ישבתי בלשכתו של השר ישי והתקשיתי להשתחרר מהתחושה הקשה לפיה גם הוא קורבן לכל ההצגה הנ"ל.

תחילה שאלתי אותו על הפיגועים שאירעו באותו יום בשגרירויות ישראל בעולם. "צריך הרבה ערנות, צריך להגביר את רמת הכוננות", השיב לי, וציין כי בפריז, רק לדוגמה, שומרים שוטרים מקומיים על בתי הכנסת היהודיים.

שאלתי אותו: ומה עם בתי חב"ד? ועדות כנסת כונסו בעבר כדי לנסות לפתור את הבעיה, לפיה מוטלת מלאכת השמירה, כולל מימונה, על ראשי בתי חב"ד, מבלי שהמדינה תסייע להם. אחר כך, כשקורה פיגוע חלילה, נעזרים אנשי משרד החוץ בנציגי חב"ד המקומיים, אבל מדובר בסיוע חד כיווני. בשעתו ניסה ח"כ דני דנון לסייע לקדם את הנושא, עד כה ללא הצלחה.

אבל ישי מסרב להיכנס לנושא. הוא אינו רוצה לחוות דעה על נושא שקשור למשרד אחר, למשרד החוץ.

אפשר בהחלט להבין אותו. היום הוא יתערב לליברמן, מחר ליברמן יבקש להתערב לו במשרד הפנים. ובכל זאת, קשה להשתחרר מהתחושה כי מדובר במחווה חד כיוונית.

זה יפה שנציגי ש"ס לא מתערבים לליברמן במשרד, רק למה מנסה הוא להתערב לשר אטיאס בקריטריונים שלו? וכי מדובר בקריטריונים הנוגעים לדיפלומטים של משרד החוץ?

ברית חדשה עם השמאל

המשכתי לדבר איתו על הממשלה הנוכחית. התחושה היא, כך אמרתי לו, שלמרות העובדה שלחרדים יש את כל 'הכוח' ביד (ועדת כספים, משרד הבריאות, הפנים,השיכון ואפילו את מנהל מקרקעי ישראל) לא הצלחנו להגיע להישגים גדולים. פעם היה נתן אשל 'מורח' אתכם, היום מן הסתם ממלא גיל שפר את מקומו, אבל הכול דיבורים...

מישהו שמע על בית חולים חרדי שצמח וצץ? על עיר או אפילו שכונה גדולה?

השר ישי אינו מסכים איתי. "בשני המשרדים נעשית עבודת צוות משותפת, יש שיתוף פעולה מדהים, דברים מתקדמים". כשאני מנסה לחפש איפה דברים מתקדמים, הוא נאנח ונזכר בקשיים. "בגלל עוצמת העררים וההתנגדויות דברים נמשכים מעל ומעבר. אבל אילולי היו לנו המשרדים הללו גם בעוד עשר שנים לא הייתה קמה עיר חרדית. כשהצטלמתי לפני שנה שנתיים בחריש, אנשים צחקו, אמרו שאין סיכוי, היום כולם מבינים שהעיר הזו תהפוך למציאות. הייתי מעדיף לומר זאת יום אחרי שהטרקטורים בשטח, אבל כל יום שחסכנו לאברכים לגור בשכירות זה הישג גדול. תכפילי באלפי אברכים, בימים, בחודשים, מדובר במיליוני שקלים.

הוא צודק, אבל אני שבה ושואלת את עצמי האם בממשלה אחרת (נניח ממשלת לבני) הדברים לא היו מתקדמים בקצב משביע רצון יותר. ראיתי אתמול, בחתונת בתו של הרב דוד לאו רבה של מודיעין, את ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, עקבתי אחר האהדה שהציבור החרדי מרעיף עליו שם, והבנתי עד כמה הוא היה 'באמת טוב ליהודים'. ואין כל סיבה שקדימה בראשות מישהו או מישהי אחרים לא תהיה טובה לחרדים.

ההבדלים בין שמאל לימין כפי שדיבר עליהם הרב ש"ך זצ"ל בשעתו מתגמדים היום. לבני ונתניהו קרובים למסורת באותה מידה, כך גם מופז. אפילו יאיר לפיד אינו תואם לתיאור בו תיאר הרב ש"ך את אוכלי החזירים וכו'. אולי באמת הגיע הזמן לנטוש את התמיכה האוטומטית בליכוד?

באופן רשמי, איש בש"ס לא יודה בזה. רק זה חסר להם, להזדהות עם מפלגה כמו קדימה. באופן אמיתי, זהו אכן המצב.

אני מנסה להזכיר לישי את היחס של נתניהו אליו בעת השריפה בכרמל, הוא מבטל זאת במחי יד. "הוא לא יוכל לפטר אותי, כי גם עליו יטיל המבקר אחריות", הוא אומר לי בביטחון רב.

היעד: להפיל את נתניהו

ולמה אני מתקשה להצטרף אל בטחונו הגדול? למה מקננת בי התחושה כי אם העלאת החרדים על מוקד חוק טל או כל תירוץ דומה תגרור עלייה בסקרים ושביעות רצון ציבורית יבצע זאת נתניהו מבלי להניד עפעף?

"אתם יודעים שנתניהו מעדיף אתכם על האחרים", היה מנהל הלשכה הקודם נוהג לומר לנציגים החרדיים בשיחות הטלפון שלהם. אבל מנהל הלשכה הלך 'הביתה', ממלא מקומו עדיין לא נבחר באופן רשמי, ובכלל, מדובר באמירות בלבד. עם אמירות נחמדות שכאלו 'לא קונים במכולת', לא מוצאים פתרונות דיור ולא מביאים אוכל לפיות הילדים הרעבים של משפחות המצוקה במגזר החרדי.

ה' עוזר לו והוא תמיד מוצא לעצמו דרכים יצירתיות לעשות ולהשפיע. הנה היום, למשל, נפגש עם נשיאת בית משפט העליון הפורשת, השופטת דורית בייניש, לשיחה שעסקה בשסעים בחברה הישראלית. פגישה חשובה לכשלעצמה ולא ניכנס לפירוט הנושאים שעלו במהלכה. אין ספק שערוץ ישיר מהסוג הזה יכול רק לסייע לכולנו.

אתמול היו אלו משפחות הנספים באסון השריפה בכרמל שעלו במיוחד ירושלימה רק כדי לומר לישי "אנחנו איתך". כמו כולנו הם הופתעו לגלות כי מבקר המדינה בחר בישי (וגם בשר האוצר שטייניץ) כשעירים לעזאזל כאילו היו הם אלו שהציתו את הגפרור או שיגרו את אוטובוס הכבאים אל ההר הבוער באש.

"ה' יעזור", שב אלי ואומר, כשהוא אחוז בטחון אמיתי. אפילו עם דני רוזן הצליח להשלים, ומהו נס אם לא לשמוע את רוזן מצדד בישי?

"היעד שלנו הוא להעביר את ממשלת נתניהו ולהחליף אותה, בעזרת ה', בבחירות הכלליות שיהיו בקרוב", אמר אתמול (ב') שאול מופז בכנס הפעילים הגדול שלו . האם גם הוא מבין שהחרדים הם היעד הפוטנציאלי לתזוזה 'קדימה' בבחירות הבאות?

בעזרת ה', כמובן.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!