הג'וב החדש של דני קושמרו: ערוץ 2 וקווי נייעס

לא ברור מתי בדיוק זה יקרה, אבל אתם תראו שזה יקרה. מאבטח יינזף קשות, ואולי אפילו יפוטר מתפקידו, אחרי שלא יאפשר לנשיא בית המשפט העליון החדש, כבוד השופט אשר גרוניס, להיכנס לאיזה אירוע חשוב. "סליחה, אדוני, לאן אתה?" ישאל המאבטח. וכבוד השופט יאמר לו בקול מבויש "אה, אני נשיא בית המשפט העליון". אבל המאבטח לא יאמין לו וירצה לראות תעודות ותהיה פדיחה גדולה.

זה לא רק הרזומה המשפטי האפור והלא-כותרתי, אלא קודם כל האישיות ואפילו הלוק של כבודו החדש. גרוניס נראה הרבה יותר כמו מנהל חשבונות ותיק מאשר כמו שופט, לא כל שכן נשיא בית המשפט העליון.

וזה מה שכל כך כיף בסיפור הזה. כי בעצם, מי אמר איך צריך להיראות שופט, ומה עולם הערכים שלו, ולאיזה כיוון אמורים לנטות פסקיו, ובאיזה סגנון הוא אמור לדבר ולחשוב? מי קבע מהו "מזג שיפוטי"? אהרון ברק הקנאי בליברליותו? מישאל חשין מלא העברה וחרון האף? הם "השופט הייצוגי"?

"יש מקרים נדירים שבהם שופטים מכניסים את עצמם ביודעין לבורות תדמיתיים והסברתיים", כתב הפרשן המשפטי יובל יועז כבר לפני שש שנים. "דעת המיעוט של השופט גרוניס בפסק הדין בעניין פיטום האווזים היה אחד מהמקרים האלה. העתירה הוגשה על ידי 'נח', התאחדות הארגונים להגנת בעלי חיים. העותרים טענו שהפיטום מהווה התעללות בבעלי חיים, האסורה לפי חוק צער בעלי חיים. גרוניס, שהיה אז חדש יחסית בבית המשפט העליון, ישב בהרכב עם שני שופטים בכירים ממנו. הוא יכול היה פשוט להסכים עם עמדתם שהפיטום בלתי חוקי – אבל משהו גרם לו להתנגד בעוז לעמדתם ולהתעקש על דעת המיעוט שלו. בפסק הדין הזה חשף גרוניס הרבה ממשנתו השיפוטית, שהיא שמרנית בעיקרה: על בית המשפט למעט בהתערבות בהחלטות הרשויות האחרות, גם כשמדובר בתקנות או בחקיקת-משנה ולא בחוקים של ממש. יש למנוע פתיחת שעריו של בית המשפט יתר על המידה ולהקפיד על תנאי זכות העמידה ומיצוי ההליכים. הפור נפל: גרוניס 'נשרף' לתמיד בעיניהם של הליברלים ושל ארגוני זכויות האדם למיניהם".

לפני מספר ימים, בצעד נואש של הרגע האחרון, פנו לגרוניס עשרות אנשי רוח ומשפטנים, ובהם כעשרים חתני פרס ישראל, וקראו לו פשוט לא לקבל על עצמו את המינוי. למה? זה לא חוקי? לא דמוקרטי? הרי הכנסת אישרה את מינויו ברוב קולות. ובכן, מתברר שלא תמיד צריך לקיים את החלטות הכנסת. "אם תקבל עליך את התפקיד תיתן בכך ידך למחריבי הדמוקרטיה בישראל ולמי שחפץ לקעקע את המוסד השיפוטי העליון במדינה, שאתה אמור להיות נשיאו", נכתב במכתב הגלוי, "ייתכן שאין מלבדך מי שיכול לעמוד בפרץ. אמור למחריבי הדמוקרטיה 'לא'. נכון, לא קל יהיה לך לוותר על הכהונה הרמה המוצעת לך ושאתה ראוי לה, אך גיבור הוא רק מי שכובש את יצרו".

מעולם לא הייתי חולם לפנות בהתנשאות כזאת לשופט עליון, והאמת שאפילו לא לשמש בית המשפט, אבל בעולם המשפט הרי הכול מבוסס על תקדימים, לא? אם כן, כבוד השופט גרוניס, אחרי התקדים של הפשקעוויל השמאלני הזה, גם אני פונה אליך בקריאה משלי: כבוש את יצרך! נסה להתגבר על קומץ האליטות שיבקר מעכשיו כל החלטה שלך. העם איתך (גם אם הוא לא בדיוק מזהה אותך). יש לך את כל הגיבוי והלגיטימיות לנהל את המוסד הכה חשוב שזכית לעמוד בראשו, בצדק, במשפט, באמת.

ושיקפצו לך כל אנשי הרוח והאווזים.

חייך, אכלת אותה

אני לא יודע אם יוסי דגן, יועץ התקשורת שאחראי למיזם ההסברה של סיורי-עומק למעצבי דעת קהל ביישובי יש"ע, רשם את הרעיון שלו כפטנט רשום. אם כן, אולי הוא יכול עכשיו להתעשר. הסטארט-אפ הייחודי שלו מתחיל לצבור תאוצה. ירח טוקר, דוברו של חבר הכנסת משה גפני מיהדות התורה, שמתוקף תפקידו נחשף מקרוב למראות האימה בחזית מלחמת האחים האחרונה, החליט לעשות מעשה. כבר כמה שבועות שהוא מארח עיתונאים ומעצבי דעת קהל לסיורים בריכוזי החרדים בבני-ברק ובירושלים. נכון, הנופים קצת פחות פסטורליים מאצל דגן בשומרון, גם הקולינריה שונה (את יקבי הבוטיק ומעדניות הגבינה, מחליף צ'ולנט-פרווה וקוגל עם מלפפון חמוץ) אבל הרעיון הוא אותו רעיון. מי שיפגוש את החרדים מקרוב, חרדים כבני אדם, כבר יכתוב וידבר עליהם אחרת, גם אם לא ממש יסכים עם דרכם.

אני מקווה, והאמת שגם די בטוח, שהסיורים החשובים האלה יפעלו את פעולתם. זה חייב להיות כך. המפגש האישי, האנושי, יעשה משהו גם לעוינים שבעיתונאים. אבל מעניין לעמוד על הבדל אנתרופולוגי בין הסיורים הוותיקים בהרי השומרון מול מקביליהם בגבעות בני-ברק. ולא, זה לא רק זה שלבני-ברק העיתונאים לא מבקשים לנסוע ברכב ממוגן ירי (אלא אם כן טוקר יחליט לקחת לסיור את נתן זהבי). העניין הוא כזה: בעוד דגן הביא עשרות ואולי אפילו מאות עיתונאים ואישי ציבור במשך כשלוש שנים לסיורים שלו, ואיש לא ראה ושמע על כך עד שאותם מבקרים פרסמו את דבר הסיור בבמות שלהם, הרי ששניים-שלושה הסיורים שנערכו על ידי טוקר כבר התפרסמו באינספור תמונות ודיווחים מוגזמים ומגוחכים בתקשורת החרדית.

הנה דוגמא מיום ראשון השבוע. הכותרת היא כזו: "צפו בתמונות: בכירי 'הארץ' התפללו לרפואת הגרי"ש". מתחת לכותרת, תמונה גדולה של נחמיה שטרלסר בכיפה שחורה ובמבט נבוך על רקע ארון מתכת עמוס בכרכים ישנים של "קצות החושן". ובגוף הידיעה: "מתקפת ההסברה והמסע להכרת המגזר החרדי לאישי התקשורת החילונים ממשיכה במלוא עוזה. הבוקר הגיעו לעיר בני-ברק ביוזמת לשכת חבר-הכנסת ויו"ר ועדת הכספים הרב משה גפני, בכירי מערכת עיתון 'הארץ' ובהם: העורך אלוף בן, הפובליציסט גדעון לוי, הפרשן הכלכלי נחמיה שטרסלר והפרשן לענייני חרדים יאיר אטינגר. הקבוצה נפגשה עם ח"כ גפני ועם ראש-העיר הרב יעקב אשר שהסבירו להם על ייחודו של המגזר החרדי. רגע מרגש במיוחד היה שעה שהקבוצה נכנסה להיכל ישיבת פוניבז' ואף השתתפה במשך דקות ארוכות בתפילות ובפרקי התהילים שנישאו על-ידי אלפי בחורי הישיבה באותה שעה, לרפואתו של מרן פוסק הדור הגרי"ש אלישיב שליט"א. כזכור, בשבוע שעבר השתתף בכיר גל"צ ומגיש 'מה בוער' רזי ברקאי בסיור דומה ואף זכה לקבל את ברכתו של מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א".

קשה לי לשים את האצבע על הנקודה המדויקת ולאבחן מה כל כך מביך אותי בדיווחים האלה. אולי בכלל עיני צרה ברזי ברקאי שזכה ככה סתם לברכה, שאפילו אינו יודע להעריך, מר' חיים קנייבסקי (עוד כמה ימים כשיגיעו הדיווחים על "רגע מרומם במיוחד נרשם כשצביקה הדר נכנס אל הקודש פנימה לבית ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן שליט"א", באמת אתפוצץ מקנאה). וכאמור, אני באמת תומך ברעיון הנפלא והחשוב. אבל איך הוא יימשך אם על כל עיתונאי חילוני שמגיע בסקרנות לסיור בבני-ברק יקפצו עשרה צלמים? איזה תהליך אמיתי יעבור מעצב דעת הקהל אם תוך כדי הסיור כבר מתפרסמות באינטרנט תמונות שלו? אז יופי, הבאנו את העיתונאים לבני-ברק, אבל מה הם גילו? שהחרדים אפילו יותר יכנעים ממה שזה נראה מרחוק?

צריך לסייג: הפרסומים הופיעו באינטרנט החרדי בלבד, ולא בעיתונות המודפסת והשמרנית. כמו כן, מי שמדליף את סיור קירוב הלבבות עוד בטרם קורבו הלבבות הוא הרי לא אברך או בחור ישיבה אלא סקרן במשרה מלאה. תשאלו את דני קושמרו. בסיור שלו בישיבת מיר הוא התרשם מאלפי בחורים שלמדו גמרא ולא הרימו את העיניים גם כשהוא הסתובב בין ספסלי בית המדרש. גם מי שהרים את העיניים, בכלל לא זיהה אותו (חלקם דווקא זיהו את ירח טוקר וביקשו שגפני יסדר להם את נושא הארנונה בשכונה). ובכל זאת, בעודו עולה על האופנוע שלו כדי לצאת משכונת בית ישראל בחזרה לאולפן ערוץ 2, כבר צלצלו שלושה קווי חדשות דוסיים כדי להעלות אותו לשידור על "החוויה המרגשת", בטרם זו בכלל עוכלה. בשבוע שחלף מאז ועד היום יש לו שתי משרות: אחת בחדשות ערוץ 2, והשנייה בלהתראיין על הביקור שלו במיר לשדרנים חרדיים.

לכן, מתוך דאגה להמשך הפרויקט, יכול להיות שצריך לקיים גם סיורי גומלין. כדאי אולי שמישהו ייקח כמה כתבי נייעס חרדיים לסיור עומק במערכת "הארץ", כדי ללמוד מקרוב איך לא מכל שיחת רקע וביקור היכרות עושים כותרת צהובה ענקית.

טורו של ידידיה מאיר מתפרסם ב'בשבע'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!