הפייטן החם בתעשייה, מספר איך התחיל ולאן פניו מועדות

משפחת לוק היא משפחה ידועה ומפורסמת בעולם החזנות והפיוט, אך גם הם הופתעו מתקרות הזכוכית שנשברו דווקא על ידי האחיין הצעיר משה לוק, שמסב כבוד לשושלת הפיוט הזו, ודואג למקסם את עבודתו, בכמות ובאיכות.

אחרי שנים צפופות של עשייה רצופה, הוא מתיישב לראיון מפורט, בו הוא מספר על איך קריירת ענק שהחלה בצורה הכי לא מתוכננת שיש, והפכה להיות מהמתוכננות ומהמוקפדות בשוק, על הצמיחה המוסיקלית לצד הדוד גדול הפייטנים ר' חיים לוק, על המסע האישי והמקצועי שנבנה שלב אחרי שלב, על המטרות, וגם דיסק חדש באופק.
 
את משה לוק ראיתי בפעם הראשונה בבית הכנסת לאה אמנו של מור אבי בבית שמש לפני כ-12-13 שנה, שם התארח אצל בן דודו מוטי לוק.

בית הכנסת הזה נחשב לאחד מהמקפידים על שימור הנוסח והמסורת, אין מקום לחריגות ולא מתלהבים על כל אחד. לא אשכח את הקול העצום שלפתע נשמע מפאתי בית הכנסת, בביצועי מרגש ל"נקדישך ונעריצך" בלחן הספרדי הידוע שהכניס לפלייליסט החזנות ר' חיים לוק, ההפתעה החיובית שניכרה על פני כולם עוררה התעניינות רבה אודותיו.

בנימה אישית אני יכול לומר, שאת אותה רמת הפתעה ואף יותר ממנה אני פוגש מאז בכל פעם על פני הנוכחים בהופעותיו או היושבים סביבות תיבות החזנות עליהם הוא מנצח, המילה שנשמעת הכי הרבה סביבו היא "וואו", היכולות הווקאליות, המנעד, המשחק, הדיוק והמקצועיות, והיכולת לשלב בין איכות טכנולוגית מתקדמת ועדכנית, לבין אותנטיות והדקדוק המקורי.

היכן ומתי נולדת, וכיצד ובאיזה שלב החל הסיפור המוסיקלי בחייך.

נולדתי בצרפת בשנת 1983 לאבי ר' רפאל לוק ואמי ג'קלין, וחונכתי במוסדות הלימוד שם עד גיל 15 בערך , ומשם עשינו עליה לארץ ישראל ואת מקומנו בה קבענו בירושלים עיר הקודש.

כאשר אתה נולד למשפחה כמו משפחת לוק, לא קיימת אופציה לא לספוג ולא לקלוט את הצלילים ואת מסורת השירה, ומאידך באותה התקופה זה לא עניין אותי, הייתי עסוק כמו כל ילד אחר בלימודים ובמשחקים, ובכל מה שילד אחר עסוק.

חיים ומשה לוק, אמיל זריהן ופייטנים נוספים

הפיוטים וסגנון המוסיקה היה רלוונטי בסעודות השבת ובכל מיני הזדמנויות של שמחות, באופן כללי ובשגרה הראש שלי ממש לא היה שם. זאת אומרת לא הלכתי ללמוד בחוגים או בסדנאות פיוט, לא עקבתי אחר המתרחש ברמה של תחום עניין דומיננטי, פשוט זרמתי, ראיתי את החיים שלי מתפתחים לאפיקים אחרים, עד שחל המפנה.

בהיותי חייל צעיר כבן 19 לראשונה שכנע אותי חבר להצטרף אליו לשיעור שנמסר על ידי המורה הדגול והוותיק ר' חיים ביטון בי-ם, הגעתי, ושם הבינו שאני ממשפחת לוק, פנה אלי ר' חיים וביקש שאבצע איזשהו מוואל, ולי אין שמץ של מושג מקצועי, אני מכיר כי אלו הם צלילים שנמצאים כל הזמן סביבי אך לא מעבר.

טוב, ביצעתי את זה בצורה הבסיסית ביותר, וברוך ה' יצא יפה, ומאז יצא שהגעתי בקביעות, ועם הידיעות בא הרעב, הייתי ממש מתחמק ממשימותיי בכדי להגיע כל יום ראשון ללמוד אצלו, והרעב והצימאון רק הלכו וגברו עם הזמן.

יום אחד ניגש אלי הפייטן מני כהן ואומר לי שקרן אביחי החליטה לפתוח במסגרת "קהילות שרות" של יוסי אוחנה סדנת בוטיק עבור מספר מצומצם של פייטנים קורס "הוראה לפיוט", ושם נעבור הכשרה מוסיקלית מקיפה, בהיסטוריה של התרבות, קצב, פיתוח קול וכו', אמרתי לו "מני, על מה אתה מדבר בכלל, אני לא יודע כלום מימיני ומשמאלי, אתה רוצה שאלך לסדנא של מקצוענים בעוד שאני מקטני החובבנים", אבל מני היה נחוש, הוא אמר לי אתה מגיע איתי ויהיה טוב, וממש תוך כדי הליכה למדתי לרוץ, פתאום ביום אחד אני מוצא את עצמי בין אריות, והמשפחה שלי הוא לוק מה שהופך אותי מבחינתם גם כן לאריה, וחובת ההוכחה עלי, שם לימדו בין היתר ר דוד מנחם, יורם אזולאי, ר' מאיר אלעזר עטייה ועם הזמן גם מני כהן בעצמו, שכבר באותן שנים היה מופיע ומפורסם כחזן ופייטן.

הערצה חוצת עדות. משה לוק עם מרדכי בן דוד

הדברים התחילו להתגלגל, אני מצד אחד משקיע את כל-כולי בלימודים מעמיקים, משתדל להתמקצע ככל שניתן, וההזמנות לאירועים ושבתות מגיעות מפה לאוזן, וברוך ה' העסק מתגלגל במהירות, עד שביום בהיר אחד מתקשרים אלי ומזמינים אותי להופיע בבנייני האומה.

אני בסך הכל בן 23, והמקום לא צריך לספר עליו אחד הגדולים בארץ, וכמה שהבנתי שזו משימה גדולה לא הבנתי עד כמה, כי כשהגעתי אני מבין שהולכים להופיע גם כן דודי ר' חיים לוק והפייטן אמיל זריהן, מבחינתי היה מדובר במשהו שאין מצב שאצליח לעשותו, הם אריות ואני לעומתם מי אני ומה אני.

אבל ברוך ה' אזרתי אומץ והצלחתי לשיר כמו שצריך את החלק שלי, התגובות היו יוצאות מן הכלל, והמשכתי להופיע שם גם בשנים הבאות.

עם זה ותוך כדי הצטרפתי למעגלי שירת הבקשות שהיו מופיעים בבתי כנסת ברחבי הארץ, וכמו כן הוחתמתי לסדרה של כ-10 קונצרטים בתזמורת הישראלית האנדלוסית אשדוד, וזו בהחלט היתה קפיצת מדרגה.

מרבית הסולנים עברו מסלול ארוך עד שהגיעו לקדמת הבמה, תחילה במקהלה, ומתוכם המוצלחים היו נבחרים ומופיעים כסולנים, אך אני הגעתי ישר כסולן, זה בוודאי הביא להצלחה ולפרסום רב, אך בד בבד גרם להרבה עיניים להיפתח עלי, מי זה, מאיפה הוא צנח, עד שהתרגלנו ללוק אחד עכשיו עוד לוק?! בקיצור, לא היה משעמם...

תראה, להיות אחיין של ר' חיים לוק זה אולי מהנה מוסיקלית, אך מאתגר לא פחות, במיוחד שהוא ידוע בפדנטיות שלו, ספר על מערכת היחסים ביניכם.

כמו שכולם יודעים ומבינים וגם אני ביניהם, מבחינתי דודי היקר הוא גדול המבצעים בשירה, לא שמעתי כמותו, הן מבחינת הדיוק ובעיקר הקצב, וזה כמובן נובע ממרקם אישיותי נדיר של אדם מקצוען שמקפיד על כל פרט ופרט.

האם מישהו יודע שלמרות גילו וניסיונו הרב לפני כל עלייה לבמה הוא יושב וכותב לעצמו את עיקרי הביצוע ומסדר זאת על פתק קטן המונח בכף ידו משך כל ההופעה, ועל מה אנחנו מדברים על אדם ששר עשרות שנים, ועל ביצועים שיצא לו מאות ואלפי פעמים לבצע אותם, אלא שמבחינתו הוא משקיע בצורה המוקפדת ביותר בכל פעם ומחדש.

אתה מבין לבד שממילא הרף הנדרש בכדי לקבל מאחד כזה הכרה הוא פי כמה וכמה מאשר מחיאות כפיים של קהל, ואכן, היו הרבה הזדמנויות לא קלות, או שהוא לא התייחס לדברים שהיו נראים לי כמוצלחים, או שאפילו השתיק אותי כביכול אמר "דיי דיי, רק מקצוענים שיפתחו את הפה", וזה היה גורם לי להתהפך מפנים, הייתי משתגע.

למזלי לא ניתבתי את הרגשות האלו למקום של יאוש או חוצפה, להיפך השקעתי את כלכולי בלנסות ולפצח ללמוד ולהעמיק להתמקצע ולהתייעל, והכל רק בכדי לקבל ממנו גושפנקא, ואט אט וביגיעה רבה ראיתי שאני מתקדם, ואף חשתי ממנו סוג של הערכה ומבט אוהב.

הרגע המשמעותי אז היה עבורי בתום אחד מהקונצרטים בבנייני האומה, הוא ניגש אלי, היישיר מבט ואמר לי "משה לוק, חזק וברוך", ולא הוסיף כלום, זה היווה עבורי רגע שאני נוצר אותו עד היום, סוג של הצלחה אדירה מבחינתי.
רק אציין שהוא אמנם בדוד המפורסם, אך גם שני אחיו התאומים, אבי ר' רפאל ודודי ר יעקב לוק, מהווים חלק בלתי נפרד מהתשתית המוסיקלית ומהסגנונות שאימצתי לעצמי.

 לוק בהופעה עם אברהם פריד

כיום אתה שר ומופיע בכל העולם, אך הדבר הבולט הוא מגוון הסגנונות שאתה מבצע מהמיינסטרים הפיוטי עד המיינסטרים החסידי ומוסיקת עולם, מה שמביא אותנו לשאלה, מי אתה בעצם מוסיקלית, והיכן אתה ממקם את עצמך.

בנקודה הזו חשוב לי לומר כמה דברים, גם בנוגע אלי, אך בעיקר בנוגע לדינמיקה של התקשורת בין הקהל לאמנים.

אני לא התחלתי ללמוד מוסיקה, לא ראיתי את עצמי שם, עקרונית הייתי על מסלול אקדמאי ללימודי משפטים, וכל זה מתוך הבנה שמוסיקה זה טוב ויפה, אבל חיב משהו רציני להתפרנס ממנו.

וכשהתחלתי להשקיע יותר בענייני מוסיקה, גם לא הסתפקתי במסלול המסורתי של לימוד הפיוטים, הבקשות, הקצב והנובות, זה המון, אבל לי זה לא הספיק.

הרגשתי שאני מאוד מוסיקלי, ולא מוסיקאי.

יודע לבצע, מכיר הרבה חומר, אבל את כללי המשחק, התיאוריה, איך הכל עובד, את השפה המוסיקלית, כל אלו היו חסרים לי, ומיד נרשמתי ללימודים בבית ספר למוסיקה בי פי אם, שם התחלתי ליישר קו אינטלקטואלי עם כללי ופרטי המוסיקה, שפת התווים, נגינה, קצב ועוד ועוד.

את המסלול הזה לא עברתי בכדי להיות כפוף להרגלי האזנה של קהל ספציפי, את המסלול הזה עברתי בכדי להצליח ולהוציא את התוכן שבי ברמה האיכותית והרב- גונית ביותר.

ישנה אווירה רכושנית כלפי אמני עולם הפיוט, כביכול הם מחוייבים לשיר בסגנון ספציפי, וכל חריגה לסגנונות אחרים מתפרשת כפזילה או בגידה, וכאן חשוב לומר.

ההגדרות המגבילות האלו, אינן רלוונטיות בעולם המוסיקה.

כמובן שיש ערכים ומטרות- על, וגם לי יש אותן בעיקר במה שנוגע לפיוט וחזנות, אבל זה לא יגרום לי לרגע להצטמצם לאזורי פעילות מוגדרים ומתוחמים.

הופעתי מול עשרות אלפים באצטדיון טדי ובמקומות נוספים, כשחזנים ופייטנים לצידי, ומאידך גם גדולי הזמר החסידי, וביצעתי שירים מכמה וכמה סגנונות, כי זה מה שהקהל אוהב, אין לי עניין להתנפל עליהם עם תוכן שבאוזניהם כבד יותר, אך גם שם הקפדתי ואני מקפיד בכל הזדמנות, לבצע פיוט כלשהו, שמח לשיר בכל סגנון, אך אין מצב שאירוע יעבור בלי "ישמח משה" או "ברצלונה" או "יפה ותמה" וכדו', שומר על התרבות ומקפיד בכל מקום לתת את מה שאהוב ורצוי, תוך שמירה על המשימה הקדושה שהיא שימור הפיוט והאדרתו.

בפועל, זה לא רק במגוון הסגנונות, כי אם גם בעיבודים ובבחירת סגנון הפיוטים עצמם, גם כאן נמצא אצלך משה לוק עם התזמורת האנדלוסית ירושלים מזרח ומערב והמנצח תום כהןהתנהלות ייחודית.
  
אמת, הכנסתי כלי נגינה הנחשבים יחסית מודרניים ביחס לעוד ודרבוקה, גיטרות ותופים וכו', אבל לא הוצאתי את העוד והדרבוקה, הוספתי, קישטתי.

כמה שאפשר לשכלל יותר ויותר ועדיין לשמור על טהרת המקור זהו בעצם הרעיון שלי.

ובנוגע לפלייליסט השירים, אני שוב בוחר כאשר אני מופיע מול הקהל הרחב יותר, זה ששומע מגוון סגנונות שרובם עדכניים ומודרניים, שם אני בוחר את הפיוטים האהובים יותר, המקפיצים המשמחים, עם הקצב והנגיעות המזרחיות, ולעומת זאת כאשר אני מוזמן להופיע בפני קהל שאוהב יותר את החומרים הישנים והאותנטיים אתן להם זאת בשיא האותנטיות.

השאלה היא לא מה אתה עושה, אלא כיצד, תכבד את הקהל, תשקיע ותתאמץ עבורו ותגיש לו את עבודתך בצורה האיכותית והמכבדת ביותר, השאר כבר יבוא.

ספר לנו על השלב, בו אתה צריך להסביר לכל החברים והמכרים, שהפיוט והחזנות זהו מקור פרנסתך, ועם כל האהבה והחיבה, הם צריכים להתייחס לכך ברצינות. איך מגשרים על הפער שבין סחבקיות לאווירה מקצועית.

זו באמת אחת הנקודות המורכבות ביותר.

אתה יודע שבעם ישראל כולם אחים, ואצלנו המרוקאים אם קניתי לך מפטיר את כמו הבן הבכור שלי, ואם יצא ועשינו סעודת שבת ביחד אנחנו כבר בעצם שותפים ואוהבים לכל דבר ועניין.

ואז מיד זה הופך ל"משה, מה נשמע, אתה יודע שהבת מתחנת, אתה חייב לבוא", או מקום שכנער הופעת שם בעבור נזיד פרוטות מתקשר שוב ורוצה להזמינך באותו הסכום, וזה מסע, מסע אישי ומורכב.

אני יכול לומר לך שזה דרש כוחות נפש רבים אבל ברוך ה' נדמה לי שכיום הכל ברור ומובן יותר.

הגיע שלב בו הייתי חייב לקבל החלטה שאני מופיע רק בעבור סכום כזה וכזה, וידעתי שזה יגרום אולי לירידה בהזמנות, אך התעקשתי, הבנתי שפה אני נבחן, ואכן בתחילה זה גרם לאנשים להרים גבה, אך עם הזמן הם הבינו שזה רציני, אני לא מתנשא או גאוותן או רודף בצע, זו העבודה שלי ואני עובד קשה.

אין לי יום ואין לי לילה, ואם כל אדם נח בשבת, אני בשבת מתאמץ בסדר גודל של מאמץ שיוצא ממני ב-4 קונצרטים.
זה להכשיר צוות, לעבוד עם הנגנים ולהתמקצע כמה שיותר, מערך שלם של שילוב בין כל האירועים בארץ ובעולם, טיסות, נסיעות ארוכות, שמירה על מיתרי הקול, להניח את החיים האישיים בצד ולהיות קודקוד השמחה והמצב רוח בכל במה ותיבה, זה מאמץ פיזי ונפשי גדול לאין שיעור.

ולכן, אני מודע לכך שהמחיר שלי הוא מהגבוהים בשוק, אך גם הקהל יודע שאני אתן את כלכולי.

אתה נשאר סחבק עם כולם, אבל הסחבק לא עובר את גבול הטעם הטוב, אני לא מזלזל בציפיותיהם ממני, והם לא מזלזלים בעבודה שלי.

לסיום, עם כל הניסיונות הרוחניים שאדם עובר בסדר גודל כזה של קריירה, כיצד אתה מתמודד, ועל מה אתה עובד בימים אלו.

רפאל, אם היית יודע איזה מסילות נבנו על גבי של רכבות הרים ובהם אינסוף ניסיונות, היית מקבל סחרחורת.

פעם קרא לי דודי ר' חיים לוק, זה היה בדיוק בשלבים שהקריירה קיבלה תנופה ואמר לי "משה לוק, אתה בא ממשפחה מכובדת של פייטנים, וההצלחה בידיים שלך, אל תשכח לעולם שהשם שלך הוא לא רק שלך, אז תשמור על הכבוד שלנו".

אינני יודע מה הוא התכוון בוודאות, אך חושבני שכלפי הדברים האלו היתה כוונתו.

ברמה האישית לכל אדם יש את העו"ש הרוחני שלו, מצוות ועבירות, אך כל עוד זה נוגע לרמה האישית של אדם בינו לבין עצמו ולבין קונו, זהו המסע הטבעי והאישי שכולנו עוברים.

הגבול המהותי הוא בין לחטוא, לבין להחטיא את הרבים.

וכמה אני מתנסה בכך, אני יכול לומר לך שכל שני וחמישי אני מקבל טלפונים עם הצעות על סכומי עתק, בא תופיע בחינה של הבן שלי, או במסיבות כאלו ואחרות, ואני לא דורך במקום בו יש ריקודים במעורב, חוק בל יעבור.

וויתרתי על חוזים עם התזמורות המובילות בארץ, רק בגלל שחלק מהקונספט היה כזה בו אני צריך להופיע עם אשה.

אני מוכן לקחת אחריות על חטאיי כאדם פרטי, אך להחטיא את הרבים בעזרת ה' לעולם לא.

ובנוגע לתוכניותיי, כעת אני עובד על דיסק חדש שיראה אור בחודשים הקרובים, יש שם הפתעות רבות, עיבודים חדשניים, וכמו כן יש אפילו פיוט שאני כתבתי והלחנתי, הדברים צריכים להתבשל יותר, וכשאהיה בטוח שהם עומדים ברף האיכות המקסימלי מבחינתי, בעזרת ה' אוציאם גם כן לאוויר העולם.

משה לוק מופיע כיום בכל העולם, כמויות הצ'ק אין שספרתי היו יותר ממספר הסרטונים שיש לו ביוטיוב.

במרוקו הוא נחשב לאורח מבוקש, שם מייחלים להגעתו, הן חובבי המוסיקה שמכירים עוד את דודו רבי חיים לוק, ואף האמנים המקומיים.

הוציא דיסק, וכיום עובד על הדיסק השני שיראה אור בקרוב.

ובהחלט אפשר לומר, שזהו אחד מהפרזנטורים הדומיננטיים של הדור הצעיר והאיכותי של עולם הפיוט והחזנות, ובגירסא המשוכללת והמלומדת.

בנוסף, אחד הדברים הבולטים הוא מגוון שיתופי הפעולה שלו עם אמנים מכל סגנונות המוסיקה, הדתית והישראלית, וחרף זאת שהוא עצמו יחסית בתחילת דרכו, הוא מרבה לחלוק את הבמות עליהן הוא מופיע עם הדור הצעיר ממנו.

הפנים האדיבות והמחוייכות של דור ההווה והדור הבא בעולם התרבות הרב-גוני שלנו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!