למה רקד ה'דברי חיים' לאחר שממונו נשרף? • בלעדי

האדמו"ר מצאנז הגיע לניחום אבלים בבית הרב אברהם חמדי מנתניה, היושב שבעה על פטירתו הטראגית של בנו עודד ז"ל.

עודד, מתלמידי ישיבת 'מצפה יריחו', נשרף למוות בעת שישן בחדרו בישיבה. טרם שנשרף הצליח להציל את שני חבריו שנמלטו מהחדר – וניצלו בנס.

'בחדרי חרדים' מגיש את התמליל המלא מפגישת האדמו"ר והאב השכול:

זכות של הצלת 2 נפשות

ר"א חמדי: האדמו"ר, אנחנו מאמינים באמונה שה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך, אנו מאמינים שהוא עלה למעלה עם המעשים הטובים שלו, אבל לנו זה חסרון, שברון לב על הבן שלנו שעלה בסערה השמימה, הוא כבר לא כאן אתנו.

האדמו"ר פתח בדברי חיזוק: מצאנו אצל אהרן הכהן, אחרי שנשרפו בניו נדב ואביהוא, נאמר (ויקרא י, ג) "וידם אהרן", ואם התורה מספרת זאת כשבח על אהרן הכהן שהיה שקול כמשה רבינו, הרי שזו מדרגה גבוהה ביותר. את דרכי ה' אין אנו יכולים להבין, אנו קטנים מכדי להבין את דרכי הבורא איך שהוא מנהל את העולם. רק לעתיד לבוא, בביאת משיח בקרוב מאד, אז ימלא שחוק פינו, כי אז יתברר שכל מה שבכינו והצטערנו היה בגלל שלא הבינו את דרכי ה', ואז נבין שהכל מושלם בדיוק כמו שהיה צריך להיות ושהכל היה לטובה. היום אי אפשר להבין זאת, וכנראה שהיו צריכים עוד קרבן ציבור שיכפר על הדור. ממש לא יאומן כל הסיפור הנורא.

ר"א חמדי: הוא ישן בחדר השינה, ובאמצע הלילה הרגיש שפרצה שריפה מתנור חימום, והוא מיד נכנס לחדר פנימי שישנו שם שני בחורים וצעק להם שיש שריפה והם הספיקו להימלט, ואילו הוא כנראה התמוטט כתוצאה משאיפת עשן ולא הצליח לברוח ה' ישמור.

האדמו"ר: הוא עוד זכה להציל שתי נפשות, וגם מצוה זו הספיק לקחת עמו לעולם העליון. אנו יכולים להתחזק רק בזה שיודעים כי קרובה ישועתנו לבא ואלו הם חבלי משיח אחרונים. מלבד זאת אין מה לומר. נאלמתי דומיה. כתוב בספרים הקדושים שישנם נשמות שמבקשות מה' שיהיו רק זמן קצר בעולם ושיוכלו לתקן במהירות את מה שצריכים לתקן ואת השליחות המוטלת עליהם. רק מי שמכיר את כל סדרי העולם וכל גלגולי הנשמות מבריאת העולם עד סופו, הוא יודע שהכל לפי חשבון מדוקדק.

ר"א חמדי: אנו מאמינים באמונה שלימה בה' יתברך ולא מפקפקים חלילה. יש לנו אמונה מלאה בה' שהוא משגיח עלינו, ולרגע לא היה לנו חלילה צל של ספק.

ה'דברי חיים': ומה היה קורה אם הייתי גוי?

האדמו"ר: מסופר על אביו של זקיני הקדוש בעל ה'דברי חיים' מצאנז, רבי אריה לייבוש, שהיה תלמיד חכם וגאון גדול, אבל לא רצה ליטול לעצמו את הנהגת הרבנות ולכהן באחד מהישובים, ורק עסק במסחר והיה עשיר גדול והיו תחת ידו שדות וכו'.

פעם פרצה שריפה גדולה בעירו והאש התפשטה ועברה מבית לבית, שהיו עשויים מעצים וקש, ואף על ביתו לא פסחה הדליקה עד שמכל רכושו ובתיו אחד מהם לא נותר לפליטה, כי כולם היו למאכולת בפני האש המתלקחת. כשנוכח רבי לייבוש באסון אשר קרה, נעמד ברחובה של עיר והחל לרקוד ולזמר 'ברוך הוא אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים' בריקוד של שמחה משך זמן, עד שהעומדים סביבו סברו שבודאי נטרפה דעתו מגודל הצער על שנהפך עליו הגלגל וכל רכושו עלה באש.

כששאלוהו אודות מעשיו, אמר להם: איך לא אשמח, הרי אם הייתי חלילה גוי עובד אלילים, היה אסוני כבד וקשה עשרת מונים, כי גם הצלם שלי היה עולה באש ואז לא היתה בידי ברירה אחרת כי אם לאבד עצמי לדעת כי הייתי נשאר בודד לגמרי, אבל הודו לה' אשר הגדיל חסדו עמדי, שיהודי הנני, בן לה' אלוקי אשר הוא נשאר עמי עכשיו כפי שהיה קודם לכן, ומאחר שכן, איך לא אשמח וארקוד לפניו

ואמרו עליו צדיקים, שבזכות דיבורים אלו זכה לבן שהאיר את העולם בתורתו ועבודתו ה'דברי חיים' מצאנז זצ,ל כך אנו צריכים לדעת שבלי אמונה אין לנו במה להתחזק, ורק כשיודעים שהנשמה היא דבר נצחי והיתה קיימת עוד לפני בואה לעולם והיא נשארת גם אחרי המוות, אז כל המבט הוא אחר. אכן צריכים להתאבל ולהצטער כי סוף כל סוף קיום המצוות שייך רק בעולם הזה, אבל מצד שני צריך גם להתנחם.

המסקנה: להתחזק בדברי אבות

המשיך האדמו"ר: כתוב בתהילים (כ, ט) המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד, והכוונה שהגויים כשיש להם צרה המה כרעו ונפלו, שנופלים על ידי זה לגמרי ומסוגלים ליטול את נפשם כי אין להם במה להתחזק, אבל בני ישראל "ואנחנו קמנו ונתעודד", כשיש אצלנו צרה ח"ו אנו מתחזקים בה' אלקינו ועי"ז קמנו ונתעודד, ורק הקב"ה הוא יכול לנחם בשלימות ובנחמה אמיתית, והוא כבר צריך לבוא ולנחם את כל עם ישראל.

ר"א חמדי: אמן.

האדמו"ר: אתם יושבים מעוטף בטלית שזהו מדינא דגמרא. אצל בני אשכנז נשתכחו הרבה מסורות ומנהגי ישראל מזמן הגמרא עקב ריבוי הגלויות והגירושים ממדינה למדינה, אבל אתם בני תימן נשארתם במקום אחד וכך נשתמרו הרבה מסורות, וצריכים להתחזק במנהגי אבות. מנהגי
תימן הם מאד מקוריים. וקם האדמו"ר ואמר המקום ינחם וניחמם בדברי תנחומים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!