שותפות לטרגדיה: מלי יזדי ניחמה את אימה של לי זייתוני
מי שנפגעה קשה בתואנת פגע וברח באוקטובר 2008, בה נהרגה חברתה מיטל אהרונסון, התקשרה לנחם את אמא של לי זייתוני שנהרגה בנסיבות דומות: "נפשי לא מצאה מנוח"
הרכב הפוגע בלי זייתוני
מלי יזדי, מתנדבת בעמותת " אור ירוק" , שנפגעה קשה בתאונת "פגע וברח", לפני כשלוש שנים, בה נהרגה חברתה מיטל אהרנסון, התקשרה לפני ימים אחדים לקייט זיתוני, אמה של לי זייתוני ז"ל כדי לנחמה. בבלוג לאתר " אור ירוק" מתארת מלי יזדי את תחושותיה לפני ובעקבות השיחה עם האישה, שכעת חולקת עימה את אותו גורל אכזר.
"ברגע ששמעתי על התאונה של לי זייתוני ז"ל, חזרתי שלוש שנים אחורה, לאותו לילה מקולל ב- 17.10.08, לאותו מעבר החצייה הארור, למפלצת השחורה, לפנסים המסנוורים, לפחד, לבהלה, לשניות האחרונות בחייה של מיטל אהרונסון ז"ל. נפשי לא מצאה מנוח במשך שלושה ימים לפחות, הרצון לשוחח עם אמא של לי זייתוני ז"ל היה ענק, והצורך לנסות לנחם היה גדול, הרגשתי הזדהות גדולה איתה, כאילו איבדתי את מיטל שוב.
הישגתי את הטלפון של משפחת זייתוני דרך עמותת אור ירוק שבה אני מתנדבת כחצי שנה. מספר ימים לאחר הלוויה התקשרתי, ענתה לי אישה שבורה, אישה שחרב עליה כל עולמה, אבל אישה חזקה. המילים שלה היו קשות ולצערי הרב גם מאוד מוכרות לי מהעבר: "אני את הבת שלי לא אראה יותר, היא מתחת לאדמה. אני רק רוצה שהם יקבלו את עונשם, שהם לא ימשיכו בחייהם ייצאו, ייבלו ולא יישלמו על המוות של לי. אני לא רוצה נקמה, רק צדק, אולי צדק ייתן קצת מנוח לנשמה הפצועה.
בסופה של השיחה ניסיתי לחזק אותה ויצאתי מאוד מחוזקת. אני מאוד מקווה שהם יגיעו לארץ בדרך זו או אחרת והם יעמדו למשפט ויקבלו את עונשם. אני מאמינה שריבוי תאונות פגע וברח, מצריך חקיקה חדשה שמעלה את רף הענישה לתופעה המכוערת והבלתי נסבלת הזאת. גם המחוקקים וגם השופטים צריכים להוקיע את התופעה הנבזית הזאת ולהעניש בהתאם.
"ברגע ששמעתי על התאונה של לי זייתוני ז"ל, חזרתי שלוש שנים אחורה, לאותו לילה מקולל ב- 17.10.08, לאותו מעבר החצייה הארור, למפלצת השחורה, לפנסים המסנוורים, לפחד, לבהלה, לשניות האחרונות בחייה של מיטל אהרונסון ז"ל. נפשי לא מצאה מנוח במשך שלושה ימים לפחות, הרצון לשוחח עם אמא של לי זייתוני ז"ל היה ענק, והצורך לנסות לנחם היה גדול, הרגשתי הזדהות גדולה איתה, כאילו איבדתי את מיטל שוב.
הישגתי את הטלפון של משפחת זייתוני דרך עמותת אור ירוק שבה אני מתנדבת כחצי שנה. מספר ימים לאחר הלוויה התקשרתי, ענתה לי אישה שבורה, אישה שחרב עליה כל עולמה, אבל אישה חזקה. המילים שלה היו קשות ולצערי הרב גם מאוד מוכרות לי מהעבר: "אני את הבת שלי לא אראה יותר, היא מתחת לאדמה. אני רק רוצה שהם יקבלו את עונשם, שהם לא ימשיכו בחייהם ייצאו, ייבלו ולא יישלמו על המוות של לי. אני לא רוצה נקמה, רק צדק, אולי צדק ייתן קצת מנוח לנשמה הפצועה.
בסופה של השיחה ניסיתי לחזק אותה ויצאתי מאוד מחוזקת. אני מאוד מקווה שהם יגיעו לארץ בדרך זו או אחרת והם יעמדו למשפט ויקבלו את עונשם. אני מאמינה שריבוי תאונות פגע וברח, מצריך חקיקה חדשה שמעלה את רף הענישה לתופעה המכוערת והבלתי נסבלת הזאת. גם המחוקקים וגם השופטים צריכים להוקיע את התופעה הנבזית הזאת ולהעניש בהתאם.
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות