ה'לוזרים' חולמים על ראשות הממשלה

ה-17 בינואר, יום שני בשבוע, החל בכנסת ככל יום שני - מבלי לאותת ששינוי פוליטי גורלי עומד להתרחש, לאחר שהוסתר בכישרון רב מעיניהם של הפרשנים הפוליטיים השונים.

במסיבת עיתונאים כמעט ספונטנית 'ירה' יו"ר המפלגה, אהוד ברק, את הטיל: פרישה ממפלגת העבודה והקמת מפלגת העצמאות. הוא הותיר אחריו מפלגה פצועה, זבת דם שבקושי עומדת על רגליה. ~

קשה לשכוח את המבט הנוגה שנשקף מעיני החברים במסיבת העיתונאים אותה כינסו כמה שעות לאחר מכן, בחדר 'שלהם', חדר מפלגת העבודה. למפלגה הפורשת כבר הוכן חדר אחר, אי שם בירכתי הקומה.

כשמונה חודשים חלפו, ומה שנדמה היה כפגר מת פוליטי הפך לגוף מהלך ובועט, שעומד מחר בפני הליך בחירות. לא קל היה להגיע אל הרגע הזה - הרבה תככים מריבות וזעם קדמו לו, אך סוף סוף יוצאים מחר חבריה של מפלגת העבודה המרוסקת להליך שבסופו, כך הם מקווים, תוחזר הנשימה אל החולה הגוסס והוא ייצא לדרך, נושם בזכות עצמו.

שמונה מנדטים בבחירות הבאות, כמספר שיש להם היום, לא יספק אותם. יש מבין המועמדים שמדברים אף על 19 מנדטים. בתקווה שהם עצמם מאמינים לעצמם. אבל לכו תדעו - בפוליטיקה, הכול עוד אפשרי.

"המפקד מאוד בעייתי"

תחילה, ניצבו על קו הפתיחה לא פחות משבעה מועמדים: שלי יחימוביץ', עמיר פרץ, יצחק הרצוג, אבישי ברוורמן, עמרם מצנע, אראל מרגלית, שלמה בוחבוט ואבישי ברוורמן.

כל בר דעת הבין ש'זה מוגזם'. מפלגה המונה 8 חברים, שנמצאת כמעט 'על הקרשים', לא יכולה לשלוח לבחירות לראשותה שבעה מועמדים. אבל החברים התעקשו, והמרוץ יצא לדרך. בשלב די מוקדם פרשו ברוורמן ובוחבוט. לפני מספר ימים הצטרף אליו גם מרגלית. שני האחרונים, אגב, העבירו את התמיכה שלהם, בוחבוט לפרץ ומרגלית להרצוג. השאלה היא האם יש להעברה זו משמעות בעידן החדש של בחירות בעבודה שאינן מתבססות על שיטות ה'חמולות', אלא מורכבות בעיקר מתמיכה בודדת של חברים ששילמו כל אחד מהם עבור המפקד. מי שלא שילם כחוק, סולק מהרשימה לאחר הלשנות, הרשעות ושאר מיני שטיקים הכרוכים בשיטת הארגזים המפורסמת.

עמרם מצנע, מצידו, התעקש להישאר עד לסוף - למרות כל הניסיונות של הרצוג לשכנע אותו 'לרדת מהעץ' ולהעביר אליו את הקולות - המאמצים לא עלו יפה. "אני לא מאמין במנהיגותו", הבהיר מצנע בכנס שערך ביום שישי האחרון. "זה אבסורד, הזוי ולא רלוונטי שאני אחבור לבוז'י. הוא לא מנהיג שיכול לקחת את המפלגה, המצביעים יודעים זאת. אין חיה כזאת שאני אהיה מספר 2 שלו".

בין לבין, נשמעו גם טענות על שיטת המפקד. "המפקד מאוד בעייתי. מהמפקד הזה גילחו 25 אלף מתפקדים. ראיתי סקר שאומר ש-40% לא מתכוונים להצביע למפלגה בבחירות לכנסת. אלה אנשים שכפו עליהם להתפקד".

פרץ, מצידו, מיהר להשיב מלחמה שערה, והגן על החלטתו לגייס קבלני קולות, בין השאר כאלו שהעבירו אליו מצביעים מהליכוד. "קבלני הקולות הם האנשים שישנו את המפה הפוליטית. הם מוכנים לעזוב את קדימה ואת הליכוד ולעבור לעבודה. ב-2006 הייתי בהתמודדות הכי קשה אי-פעם: הוקמה קדימה, פרס עזב את העבודה, הוקמה מפלגת הגימלאים. לא נשאר פוטנציאל. המצביעים מקרית שמונה, משלומי ומחצור, 'קבלני הקולות', הם אלה שהצילו את מפלגת העבודה".

את הטיעונים הללו, אגב, אומרים כל אנשי הארגזים לדורותיהם.

בסופו של הליך, ובאיחור של כשלושה שבועות, התפרסם חגיגית ספר הבוחרים – לא לפני שנופו ממנו החוצה כמה אלפי מתפקדים.

קשה לנבא הפעם

מחר (ב') ייערכו הבחירות הסופיות, שלאחריהן אמור הנבחר להנהיג, תוך חבירת שאר המועמדים אליו.

במצב הדברים הנראה כרגע, כלל לא בטוח כי הסיבוב הראשון יוכל להכריע מי זכה, ולא ברור אם בכוחו של אחד המועמדים להציג את 40 אחוזי התמיכה, לו הוא מחויב על פי חוקת המפלגה.

הבוקר עוד ניסו המועמדים השונים לנסות את כוחם ב'שיווק' עצמם. הם 'התיישבו על הטלפון' ועבדו בפרך כדי לשכנע לתמוך בהם. איש העסקים הראל מרגלית מיהר לאחד את המטה שלו עם זה של הרצוג, ויחד שינסו מותניים ופעלו 'למען בוז'י'.

הקרב, כך נראה, אינו פשוט: בשנים האחרונות, ירד מספר המתפקדים למפלגה בלמעלה מ-50% בקרב חברי הקיבוצים ובלמעלה מ-60% בקרב המגזר הערבי והדרוזי. מגזר הצעירים, לעומת זה, עלה בצורה משמעותית.

למי יש סיכוי?

ובכן, בניגוד לעבר, הפעם קשה לנבא את תוצאות הבחירות: גם לסוקרים המקצועיים ביותר קשה לעשות זאת נכון, שכן הפעם לא מדובר בקבוצה שלמה/כפר שלם המצביעים למען מועמד כזה או אחר, אלא כל מתפקד מגיע עם האג'נדה של עצמו.

גם אם פקד אותו מישהו מטעם מועמד מסוים, אין שום דרך שבעולם לחייב את המתפקד לציית להוראות מפעילו. אם הוא השתכנע לטובת מועמד אחר, זכותו לשים בקלפי את הפתק שנראה לו, ולך תעשה לו משהו.

רק לא סיבוב שני

הסקרים, למי שבכל זאת מוכן להתבשם מריחם המשכר, מצביעים על סיכויים גבוהים לשלי יחימוביץ' ובמקום השני – לעמיר פרץ.

בימים האחרונים יצאה יחימוביץ' בקריאה למצביעים, להעדיף הצבעה לה או לפרץ ולא להרצוג או מצנע, וזאת כדי למנוע את הצורך בסיבוב שני. בבחינת, 'לשניים הללו במילא אין סיכוי, אז תהיו ריאלים'. אך שוב, איש אינו ערב לכך שאנשים ישמעו לעצתה. סיבוב שני פירושו עוד הצבעה, כבר בשבוע הבא.

במטה מצנע, לעומת זאת, יצאו הבוקר באמירה, לפיה נחלש כוחה של שלי וכי חלק ממצביעיה ערקו למחנה מצנע.

או שכן או שלא, אבל היה להם גם הסבר למעבר הזה: האירועים הביטחוניים. יחימוביץ', כידוע, נמנעה לאורך כל תקופת הבחירות האחרונה להתבטא בנושאים מדיניים והתרכזה בעיקר בנושאים החברתיים. מפגני האוהלים בהחלט שיפרו את מעמדה, אך הימים האחרונים שהחלישו את האהדה למפגינים, אולי, כך טוענים תומכי מצנע, החלישו גם את כוחה של "הגברת החברתית" של 'העבודה'.

ההערכות הן, כי אחוזי הצבעה גבוהים, ישחקו לטובת יחימוביץ' ומצנע, שעבדו הכי פחות עם קבלני קולות, ולהפך, אחוזי הצבעה נמוכים יועילו לפרץ והרצוג. עם זאת, כאמור, גם לאנשי 'ארגזים' שמופעלים בידי קבלנים, אין שום מחויבות אמיתית לציית למפעיליהם ואיש גם אינו יכול לאכוף זאת.

רק אני יכול

מה בפי המועמדים?

לכל אחד מהמועמדים לראשות המפלגה הכמעט מרוסקת, יש ק"ן טעמים כדי להסביר למה רק הוא יכול. להביא את הניצחון - לגנוב קולות לליכוד, להגדיל את השמאל. ועוד ועוד.

עמיר פרץ התרכז, למשל, במוטו של סיכוייו מול הליכוד. לדבריו הוא המועמד היחיד שיכול לגנוב קולות מהליכוד ולשנות את המאזן הפוליטי לטובת המרכז-שמאל.

בכינוס פעילים אחרון לפני הבחירות, אותו ערך ביום שישי בבית ברל בתל-אביב, אמר: "יחימוביץ' ממקדת את המאבק שלה בציפי לבני, אנחנו ממקדים את שלנו בביבי. נביא מהימין שישה או שבעה מנדטים שיאפשרו בניית אלטרנטיבה לממשלת נתניהו".

אשרי המאמין.

הרצוג טוען רק הוא מסוגל לאחד את המפלגה, כל מועמד אחר יפצל אותה. ברקע עומד הסכסוך המתוקשר והמפורסם בין שלי לעמיר, והתחושה השוררת לפיה אם יזכה אחד מהם ימהר השני לפרוש.

השניים מכחישים שאכן ינהגו כך, אך בפוליטיקה הרי מילה היא לא תמיד מילה ואנשים חוששים.

ומה אומר מצנע? ובכן, מצנע 'הולך על גדול' ולטענתו, רק הוא יכול להתמודד על...ראשות הממשלה בבחירות הקרובות. איך מפלגה בת 8 מנדטים יכולה לדבר על סיכוי לראשות? למצנע פתרונים, ואופטימיות, גם אם אינה נשענת על רציונליות, היא לא פעם כלי מבורך.

מצנע דיבר הרבה על ניסיונו רב השנים, ורק יחימוביץ' התרכזה בנושא החברתי, וספגה על כך ביקורת צולבת.

'סכנת' החבירה לביבי

אבל לביקורת ה'קטלנית' ביותר היא 'זכתה' דווקא לאחר אחת מהאמירות שלה בראיון לעיתון "הארץ". היה זה לאחר שהעזה לומר כי "אני בוודאי לא רואה במפעל ההתנחלויות חטא ופשע. לשעתו, זה היה מהלך קונצנזואלי לחלוטין. ומי שקומם את ההתיישבות בשטחים זה מפלגת העבודה. זאת עובדה. עובדה היסטורית".

במשמרת הצעירה של המפלגה מיהרו לפרסם כי דעותיה, כפי שהובאו בעיתון, אינן מייצגות בשום אופן את ערכי מפלגת העבודה ואף קראו לה לחזור בה ו'להתיישר - אלו הן "אמירות של כפירה מוחלטת בבסיס האידיאולוגי של מפלגת העבודה ודריסה כוחנית אופיינית של חברי המפלגה", התבטאו. הם הוסיפו כי אין להם ספק בכך ש"במפלגות הימין תוכל ח"כ יחימוביץ' למצוא בית חם ואוהד לדעות מאין אלו".

אך היו גם מי שהתנגדו לתגובות חריפות אלו. אחת מהן, מיכל בירן, יושבת ראש המשמרת הצעירה, מיהרה להגיב כי, "מדובר בחבורה קטנה של פעילים במטות של המועמדים יצחק הרצוג ועמיר פרץ שאינה מייצגת את רוח המשמרת הצעירה. הם בחרו, לצערי, לנצל באופן ציני את המשמרת ככלי לחיסול חשבונות פוליטיים מול המועמדת המובילה לראשות המפלגה. המשמרת הצעירה קיבלה החלטה בתחילת הקמפיין לעודד את כל החברים לפעול במטות השונים, אך לא לגרור את המשמרת כגוף לתחרות, לטובת 'היום שאחרי'".

ב'גלובס', אגב, מיהרו להזכיר, לה, ליחימוביץ', את הברית עם ח"כ יעקב ליצמן עוד מהימים בהם כיהן כיו"ר ועדת הכספים, אבל גם כיום כשהוא סגן במשרד הבריאות.

ועוד פשע נמצא לה, לגברת: דברי ההגנה שלה על שר הפנים, אלי ישי, בעיצומה של ההסתה התקשורתית נגדו בפרשת השריפה בכרמל, דברים שבזכותם קיבלה אצלנו, באתר, את הצל"ש השבועי, בשעתה.

לעומתה, אצל הרצוג, היה ה'פשע' הגדול שיוחס לו, ה"חבירה לביבי". התקשורת שבה ובחנה למי מהמועמדים יש את הסיכוי הטוב ביותר להיכשל בקטע הזה של קשר עם נתניהו. לרעת הרצוג, כמובן, עמדה העובדה שהוא בחר להיות חלק מממשלת נתניהו עד לפירוק 'העבודה' בידי אהוד ברק. הועלה גם החשש לפיו חשודה גם יחימוביץ באפשרות "לרוץ לזרועותיו של ביבי".

וכך, בעוד אנשיו של הרצוג מטיחים האשמה זו (חבירה לביבי) ביחימוביץ', שבו אנשיה והזכירו להם מי הוא זה שחבק את ממשלת נתניהו עד ל'רגע האחרון', תוך מתן תמיכה בהצעת חוק ממשלתית להרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים. הרצוג מצידו לא נותר חייב, והצדיק את דבקותו בכס הממשלה בעשייה החשובה שנותרה לו לעשות במשרדי הרווחה.

האם מפלגת העבודה התבגרה

ואיך כתב מרדכי גילת ב"ישראל היום"? "מי שקרא את עמודי המאמרים ב'הארץ'...עלול היה להתרשם שבמפלגת העבודה נחשף תא מחתרתי מסוכן: ח"כ שלי יחימוביץ'. הקורא הסביר עלול היה להגיע למסקנה כי סוכנת זרה של נתניהו חדרה למתחם צאצאי ברל כצנלסון וא.ד. גורדון".

"היא אישה חזקה, דעתנית, עקשנית; היא מגיעה עם צבא של צעירים המבקשים לשקם את המפלגה; היא מובילה בסקרים; ומה שלא פחות חשוב: אין לה קופת שרצים קטנה או גדולה. היא מה שנקרא נקייה, בלי שלדים, אחת שיכולה להשמיע את קולה במלחמה בשחיתות השלטונית בלי פחד. והיא משמיעה".

מחר יתייצבו חברי מפלגת 'העבודה' כדי לבחור את המועמד שיוביל את המפלגה אל הניצחון, אם אכן יהיה כזה.

בעבר הוכיחה מפלגת העבודה פעמים רבות מדי כי היא אינה משכילה להתייצב מאחורי מועמדיה וכי רגע לאחר שהם נבחרים, נפתח בתוכה מסע צלב שבסופו הם מועפים החוצה. כך קרה למצנע, כך קרה לאהוד ברק. ~

תמצית הסכינאות שפיארה כלאחר כבוד את מערכת הבחירות של המפלגה אינה מבשרת טובות. האם יתעשתו החברים, בעיקר המועמדים השונים, ישנסו מותניים, יתגברו על הרגשות והאמוציות ויעשו הכול כדי לאחד כוחות? ההיסטוריה של מפלגת העבודה אינה תומכת באפשרות זו.

אבל לעיתים, אחרי מכה גדולה, ואין ספק שחודש ינואר האחרון סיפק למפלגה מכה אנושה, לומדים להפיק לקחים.

האם הפעם נראה מפלגה בוגרת ומועמדים שמתעלים מעל לרגשותיהם? – יום לאחר הבחירות, בסיבוב ראשון או שני, כבר נתחיל, מן הסתם לשמוע את הקולות. ועל פי הצלילים שלהם נוכל לנבא את מידת הסיכויים של המפלגה הזו להפוך לרלוונטית בבחירות הבאות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!