אני מאשים: ל"ל

כבחור ישיבה לא היה לי קל. כנער העולם קרץ לי והייתי טעון במרץ בלתי נדלה. חלמתי להיות כמו הגאון רבי יונתן אייבשיץ - עליו מספרים שכנער היה מטפס על העצים - אך רבותיו לא נכנעו, אלא התיישבו לרגלי העץ, ולמדו עימו תורה והוא נהיה גאון עולם.

אני את עצמי לא הבנתי באותה תקופה, אבל היה ניתן לצפות שראש הישיבה, איש החינוך לכאורה, כן יבין שיש לנער צעיר צורך להוציא את כל המרץ שבו.

במקום זאת, ראש הישיבה, לא הבין אותי. לא אשכח את הרגע שבו הוא אמר לי: "אשואל לך הביתה".

פחדתי מתגובת ההורים והצער שזה יגרום להם. בכיתי בדמעות שליש למרות שכבר לא היו לי דמעות. אך הוא חזר ואמר לי: "אשואל לך הביתה".

הביתה כבר לא הגעתי - הגעתי לרחוב. שם המתינו חברים שבורים כמוני שחיפשו חיזוק, שחיפשו גושפנקא לדירה הזמנית שלהם.

בסופו של דבר, ראיתי את העולם שלוח הרסן, הבנתי את סכנותיו, ידעתי שיש דין ויש דיין. יש דין וחשבון בעולם הזה ובעולם הבא, אך לא ידעתי איך להיחלץ מהמצב.

אחי הגדול הוא זה שהציל אותי. הוא שלא היה איש חינוך, לא רב ולא ראש ישיבה, אלא נער שהוא עצמו היה שם - הוא הציל אותי והחזיר אותי הביתה. הוא אמר לי: "תתפלל לקדוש ברוך הוא שיציל אותך בזכות הסבא שלנו - שלום, איש צדיק וטהור".

ראש הישיבה שהיה אמור להבין אותי, גרם לי ליפול. אבל האהבה של מי שהבין אותי באמת, היא שהחזירה אותי.

רק מילים חמות, אמיתיות ויחס הגיוני, הם שהובילו אותי להכיר באמת את בורא העולם. חשתי שאם אני מדבר אליו, לבורא העולם, הוא שומע.

איפה אנשי האמת?

יש אמנם רבנים צדיקי עולם שאני עפר לרגליהם, כאלו שיזכרו כל חיי כאוהבים ומסורים לתלמידיהם.

אני חייב רבות למורי ורבי הרב שמואל עוקשי שיחיה לאורך ימים טובים אמן, מורי לכיתה ח'. הוא שקול כנגד עשרה ראשי ישיבות, לא רק בעיני, אלא גם בעיני דורות של בוגרי תלמוד התורה בו הוא מלמד.

אבל אצל ראשי הישיבות הספרדיות, ודווקא שם נפוצה בעייה קשה.

עד היום לצערי הרב, יש מהם, המתיימרים להיות 'אנשי חינוך', אך לא הפנימו שזה שקוראים להם שם משפחה מרוקאי, זה לא משהו שהרס להם את חייהם.

הם עמוסים רגשי נחיתות וכדי להוכיח את קיומם בעולם האשכנזי, הם מכתיבים את השמחות של תלמידיהם על פי קודים אשכנזים, ובצורה קיצונית למדי. גם אם המשפחה מרוקאית ורוצה שיר מזרחי, את השיר אעופה אשכונה של משפחת אבוחצירא הנכבדה, או שבחי ירושלים שחיברו דוד המלך בכבודו ובעצמו. אך הם לא נאה להם בספרדיותם.

התלמיד מביט מהצד, ואי אפשר לשקר לו. הוא נוכח שקיבל חינוך של התמקדות בחיצוניות, ,צביעות ולא אמת. הוא או ינטוש את הדרך הזו במיאוס - או שהוא עצמו יחקה את התחפושת כל ימי חייו, תחת מעטה פראק ושני כפתורים.

חזרו אל הלב

הכרתי אנשים טובים, שהיה אכפת להם ממני באמת. כך התקרבתי לצדיק האמת, רבי נחמן מברסלב והבנתי שעבודת השם אמורה להיות לגמרי מבפנים. ללא צביעות וללא תחפושת. כל משפט שרבינו אמר היא אבן דרך בדרכי לעבודת השם. אחד המשפטים שמכניסים בי גאווה (אך בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי), זה שרבינו זצ״ל אמר: 'אני מוליך את הפשוטים שבאנשי בדרך של צדיקי הדור'.

אך אם העיסוק הוא בחיצוניות, בחקיינות וצביעות, נוטשים את נפש התלמיד ולא יכולים להתמקד בקירובו והרעפת אהבה עליו.

על העוסקים בחינוך לשאוף להיות אבא לתלמידיהם. וכך גם אם תלמיד יתרחק לתקופה הוא עוד ישוב.

על העוסקים בחינוך להיות אנשי אמת ואזי יחזרו אליהם תלמידיהם באהבה לאמונה בבורא ובידיעה אמיתית שמה שהם ראו מרועיהם, זו הדרך האמיתית.

הם יחושו כדברי רבי נחמן, שכולנו, קרובים ורחוקים, אנשים טועים, לא משנה בגלל מי. אנו האהובים הכי גדולים של האבא הכי גדול וחזק ורחמן בעולם, גם אם לרחוקים ביותר.

אצל רבינו אין גזענות, אין רדיפת כבוד, אין קוד לבוש, וצורך לדבר כמעט בכל משפט שני בהברה אשכנזית, כדי להיחשב 'ישיבש' כהוגן. אין חיצוניות - רק אהבה פנימית לכל יהודי.

כעת ערב נסיעתי לאומן אבקש אולי להתגבר על הכאב, לא לחשוב עוד על מה שכתבתי. או שבעצם לא: אבקש שמעשיהם של רבני ימינו, ראשי הישיבות, מחנכים כביכול, לא יצדיקו פרסום מונולוג כואב כזה.

איציק אשל הוא ממובילי המוזיקה החסידית-מזרחית

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!