לא רק 'המודיע' מפרגן • ליצמן ברשימת ה-100

סגן שר הבריאות יעקב ליצמן נבחר במקום ה-14 ברשימת מאה המשפיעים של 'דה מרקר' וזכה לשלל מחמאות מהעיתונאית, רוני לינדר-גנץ.

"אפילו זקני מערכת הבריאות לא זוכרים שנתיים סוערות כמו אלה האחרונות", כותב לינדר-גנץ. "לאחר שנים ארוכות של הזנחה איטית ועקבית, דלדול תקציבים, חוסר עניין ציבורי ועלייה זוחלת בהוצאות האזרחים על בריאות – אי אפשר להחמיץ את הרוח החדשה שנכנסה במערכת כולה, ושהגיעה לשיא בשביתת הרופאים".

אך נחזור לנקודת ההתחלה.

"כניסתו של ליצמן למשרד", מספר לינדר-גנץ, "הייתה חורקת במיוחד.

"הוא, ליצמן, בכלל חשק בתפקיד יו"ר ועדת הכספים, בו זכה לבסוף "יריבו, משה גפני", ההסתדרות הרפואית עתרה לבג"ץ נגד מינויו (ובכך הפכה לאויבת המושבעת שלו), והמערכת כולה קיבלה אותו בחשדנות מהולה בצינה.

"אפשר להתווכח על סגנונו של ליצמן ועל המניעים שלו, אבל אין ספק שלאחר שורה של שרי בריאות מנומנמים ולא בולטים, שלא הותירו כל חותם, הוא הוביל בתקופת כהונתו מהלכים ששנים דיברו עליהם אבל לא התרחשו בפועל".

אחרי שנים: בית חולים חדש בדרך

לינדר-גנץ מונה את רשימת ההישגים: טיפולי שיניים חינם לילדים, תוספת של 1,000 מיטות אשפוז תוך שש שנים, הכנסת שירותי סיעוד לסל הבריאות, ולראשונה לאחר כמה עשורים עומד לקום בית חולים חדש בישראל, באשדוד.

הכתב אף מוסיף ומספר על מאבקם של המתמחים בהסכם שנחתם בין ההסתדרות הרפואית לאוצר, על הגשת מכתבי ההתפטרות ועל כך שהדבר מהווה "שינוי של ממש ביחסי ההיררכיה שהיו קיימים במערכת הבריאות מאז ומתמיד". את השינוי, הוא מייחס "לאנשים שמרכיבים את המערכת".

הכתב אינו מתעלם גם מה"שערוריות" וה"פעולות שנויות במחלוקת" שליוו את תקופת כהונתו של ליצמן במשרד הבריאות: פרשת הקברים בבית החולים ברזילי שם "סירב ממניעים דתיים לפינוי הקברים ולבניית חדר המיון הממוגן", לדעת הכתב, כשהוא מוסיף לכך גם את התפטרותו של מנכ"ל המשרד, כמחאה, פרשת האם המרעיבה בירושלים, יציאתו נגד בית החולים הדסה, האמירה הקשה שלו על כך שבשביתת הרופאים הקודמת פחות חולים מתו, ההתעקשות המוזרה שלו על קיצור תורנויות מתמחים ל-18 שעות בניגוד לדעת כל המומחים במערכת, זו, שלדעת הכתב, "עיכבה את המשא ומתן".

ומהשערוריות הוא שב אל 'המחמאות'.

ליצמן נהנה מיחסים מצוינים עם משרד האוצר, הוא אמנם שר סקטוריאלי שבוחריו הם חרדים אך "עם הזמן הוא נזהר יותר ויותר מלהיות מזוהה עם דאגה צרה לסקטור שלו".

"אם לא היה נותן לחשבונות אישיים – כמו שנאתו הבלתי מוסתרת להסתדרות הרפואית ולעומד בראשה – להנחות אותו לפעמים", סבור הכתב, "היה יכול להיות אחד משרי הבריאות החשובים ביותר שהיו פה".

ולמרות ההסתייגויות הבלתי משמעותיות, אין ספק שליצמן זכה בצל"ש משמעותי, בעיתון שהוא בהחלט רחוק מלהיות עיתון הבית שלו. הוא אפילו לא "המבשר" או "יתד נאמן"...

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!