האברך הבשלן • ביקור מהורהר בקורס טבחים חרדים

שמחה גדולה מילאה אותי בעת שהתבוננתי בהודעת הטקסט שגרמה למכשיר הנייד שלי לרטוט ממושכות. "אתה מוזמן לאירוע סיום קורס טבחות של מכון 'לומדה'. אוכל טוב-מובטח".

למען ההגינות אציין שלא ממש עניין אותי הקורס אלא בעיקר האוכל שהיווה פינאלה לטקס הרשמי.
אשר על כן, באתי נטול ציפיות כמעט לחלוטין. מה שנקרא, זבנג וגמרנו. תן לי לברך, לאכול, שוב לברך ולהתראות בפעם הבאה.

התמהיל האנושי של הקהל שקידם את פניי הפתיע אותי כבר בתחילה לטובה. לא הייתי מוכן לראות קלסתרים חרדיים מובהקים חנוטים בסינרי שף ובמגבעות נייר. אם נשים לרגע (עם כל הקושי שבדבר) את האוכל בצד, המחזה שנגלה לעיניי הייה בלתי שגרתי בעליל.

כשני מניינים שלל אברכים מזוקנים ומסולסלים בפאותיהם, עומדים נרגשים לקראת קבלת תעודת סיום הקורס. בעזרת הנשים, הצטופפו להן הנשים על ילדיהן הקטנים והתבוננו בבעליהן בהערכה ניכרת לעין.

ממול, עמד לו השף יניב לוי, שהעביר עם התלמידים בחצי שנה האחרונה את שיעורי הבישול והאפייה מטעם בית הספר "טעמים" הסמוך לשוק מחנה יהודה בבירה, והקריא בקול סמכותי (וקצת מלחיץ) את שמות התלמידים בזה אחר זה שניגשו אליו וקיבלו לחיצת יד איתנה, חיבוק ידידותי ונייר המעיד על לימודיהם והכשרתם.

מעל הכל, אני מודה שהתקווה האנושית הבסיסית כל כך המשותפת לכולנו לפרנסה טובה בכבוד, היא זו שדיברה אליי בין ערימות האוכל שעמדו שם כאבן שאין לה הופכין וכמו חיכו שנגאל אותם מייסוריהם.

הבטתי בהם וראיתי את עצמי כמה שנים לאחור.

צבט לי את הלב

אז כן, האוכל היה ביתי וטעים ומפתיע לחלוטין. לא משהו שהייתי מצפה מחבורה כל כך צעירה ובוסרית בתחום.

כדורי הפלאפל הבשריים והעוף הממולא באורז שהיה גדוש בתבלינים ריחניים לעילא מן כל ברכתא; קציצות הבשר שהיו קריספיות מבחוץ ורכות מבפנים כמו שאני אוהב; הגולש הרירי שמיזג רמת עשייה ממושכת עם שלל תבלינים אוריינטליים ועלי דפנה שריככו את המנה להפליא, כמו גם הירקות המוקפצים שהיו לטעמי (אין מה לעשות, יש לי חולשה לאוכל אסייתי); ובעיקר פרוסות הקרפצ'ו 'פילה מדומה' שהוצאו מהגריל בדיוק בזמן, בשלבי הפרפור בין הרייר למדיום.

כל אלה ועוד השביעו את רצוני ואת קיבתי המאותגרת.

דווקא על שולחן הקינוחים דילגתי מטעמי בריאות וחוסר מקום פנוי באיצטמוכא, לטובת צלחת טעימות שארגנתי לרבנית שלי. עוגת תפוזים רכה וללחה, סופלה שוקולד (עבודת יד!) ושלל תופינים ומרקחות.

אפילו הספינג' המרוקאי השמנוני והדביק לא נעלם מעיניי. באותה שעה, אפשר לומר שהרגשתי כמי שבא בשערי עדות וטעמים ושלל שולחנות שבת שמלכים מתאווים להם. הכל היה כל כך טעים ולא יומרני, שזה מה שצבט לי את הלב יותר מכל באותו הערב.

ידע הוא כוח

משיחה קצרה שניהלתי בין ביס לביס עם התלמידים, ניכר עליהם שהם מאושרים ובטוחים בעצמם. חלק ינסו את כוחם בהתלמדות נוספת בבתי המלון בעיר וחלק יפנו לטובת יזמות בתחום הקייטרינג. היו אפילו שניים שדיברו בקול על ניהול מטבחים מוסדיים של ישיבות וארגונים הומניטאריים כבתי תמחוי וכדומה.

יש יותר טוב מזה?

פעם עוד חשבו כאן שבכדי להצליח בחיים, אדם צריך לעבור מסלול קבוע מראש שכולל לימודים בבית ספר, תיכון ובגרויות. משם להמשיך לצבא, לטיול יסודי במזרח. ואם אתה שורד איכשהו את כל זה ויוצא על שתי רגליך המקוריות, אתה תמשיך מכאן לאוניברסיטה שאמורה לתת את הכלים הנכונים להתפרנס בכבוד בארץ הלא מפנקת הזאת.

אני מקווה שברור לכם כמו שברור לי שאלה לא החיים האמיתיים שלנו.

שלא תבינו אותי לא נכון, אינני בא לקבול על הלומדים והעמלים בתורה למיניהם שתורתם אומנותם וחיילם לאורייתא. אולם, באותה מידה אני יודע בוודאות שידע הוא כוח, ואני בעד לרכוש ידע ומקצוע כערך עליון. רק מה, כשאנחנו באים ומדברים בגלוי על "לצאת להתפרנס בכבוד", משתלטים עלינו הפחד והרתיעה מהמגע עם "העולם" שבחוץ.

לקדש שם שמיים

המעסיק הקודם שלי, שהיה ועודנו (לע"ע) 'חילוני' אידיאליסט להכעיס, שמאלן שבע וחסר כל רגש למסורת ישראל סבא וסבתא גם יחד, הודה בפניי ברגע של חולשה (ושלא יתקבל אצלכם חלילה הרושם שעבדתי בשלושים מקומות עבודה בחיי הקצרים והלא מועילים), שברור לו שלבחור חרדי יש נתוני פתיחה טובים יותר מאשר לבחור לא דתי בן גילו המקביל, להשתלב במקצועות נחשבים ונחשקים, נטולי צביון חרדי לחלוטין אפילו אם תרצו, כמו עריכת דין, ראיית חשבון וכדומה.

לדעתו, כל זה קורה, בגלל האמביציה שבוערת בעצמותיו של החרדי, להוכיח את עצמו כשווה בין "לא דתיים". בנוסף לכך שלדעתו השקידה התורנית מחדדת את יכולת החשיבה ומשביחה את האנליטיות.

העולם השתנה ויש את העובדות הקבועות בשטח ואי-אפשר לטאטא אותם לכל רוחות השמיים.

אם פעם חרדי היה אמור לבחור בין כולל למלמד דרדקי או בין שוחט לסופר סת"ם, כיום הכללים נשברו לחלוטין והתרסקו בקול רעש גדול לרצפה.

לשמחתי, מכללות חרדיות מובהקות קולטות אברכים "נחשלים" כמונו ומבצעות בנו Restart שיכשיר אותנו אל מול אתגרי העולם הגדול.

במקרה הזה, ההתחברות שלי על דרך המליצה אולי נראית לכם טבעית בגלל ההקשר הקולינארי, אבל המסר הוא ברור אני חושב. אפשר גם לרכוש מקצוע מכובד ולהתפרנס בכבוד מעמל ידיך, גם לשבת ולהגות בתורה בין לבין וגם לקדש שם שמיים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!