"לא נשכח מי גרם למצב בדרום" • כנס חירום בכנסת

בתוכנית המקורית היה אמור דיון הפגרה שכונס אתמול (ג') לדון במחאת האוהלים. אלא שלצערם של תושבי הדרום, ומן הסתם גם לצערם של מקימי המאהל בתל-אביב ובשאר ערי הארץ, הגיע הפיגוע בדרום, ואחריו גל המטחים שנורו על תושבי ישראל - ונטלו מהם את גל ה'תשומי' לו זכו.

לא עוד ביקורים מתוקשרים בבית נשיא המדינה; לא עוד חיזורים קדחתניים של ח"כים ושרים רמי מעלה, המבקשים לבקר במתחמים ולזכות ביחס אוהד; מעתה, המפגינים הם אלו שצריכים להיאבק על תשומת הלב הציבורית.

המיילים שלהם, הנוחתים חדשות לבקרים בתיבות המייל של העיתונאים, לא זוכים - החל מסוף השבוע שעבר - ליותר מידיעה קצרה ובלתי בולטת במקרה הטוב, ולהשלכה לסל האשפה במקרה הרע.

כמה כואב, ממש מזעזע: 'קדימה' כבר קבעה עבורם דיון פגרה, יו"ר הכנסת קיבל את החתימות והורה להכין את אולם האודיטוריום - במיוחד לכבוד האירוע החשוב.

שלטי "קואליציה", נתלו בצד ימין של האולם, אופוזיציה בשמאל. הכול כבר היה מוכן לקראת האירוע - במהלכו מרבית כסאות האולם יזכו להישאר תכולים ורעננים, מבלי שאיש יישב עליהם - ואז בא מצב החירום בדרום וטרף למפגינים את הקלפים.

מסכנים - עוד חודש יעשה להם את זה ספטמבר, עוד חודשיים יתעלל בהם הגשם. מה הם כבר ביקשו? לנצל את אוגוסט כדי למחות על מחירי הטיטולים/דירות/לחם/חלב/קוטג' ועוד ארוכה הרשימה. חייב היה להגיע מצב החירום ולהוכיח שלמדינת ישראל יש סדרי עדיפויות משל עצמה? למה, למה לעשות להם את זה?

6 שנים להתנתקות

וכך, דיון שכותרתו 'גל המחאה' הפך לדיון שרובו 'מצב החירום במדינה'. המצחיק הוא שהדיון הזה נערך שש שנים בדיוק אחרי ההתנתקות, שאת פצעיה הכנסת לא מזמן סיימה ללקק.

מה לא אמרו על מחדלי התקופה ההיא? ועדות על ועדות קמו והתכנסו, אפילו פיצויים העניקו למפונים. האמירות בנושא לא החמיאו לאיש מבין השותפים בממשלה ההיא, ממשלת שרון.

כשרק ניסיתי לפני זמן מה לומר לאחד מהעוזרים הפרלמנטריים של אחד מחברי הכנסת, שלבוס שלו היה חלק בהחלטה ההיא, הוא בזבז לא פחות מכמאה סימוסים רק כדי להסביר לי למה אני טועה. ולמה הסיעה של הבוס שלו עשתה כמעט הכול כדי שזה לא יקרה, "אבל זה לא היה תלוי בהם" ו"זה היה עובר גם בלעדיהם" וכו' וכו', לא אחזור על כל הנאום ממנו הרוויחה חברת הסלולר ביושר.

הדיון החל, כמו תמיד, בנאומה של יושבת ראש האופוזיציה. מן הסתם היא הכינה אותו קודם, לכן לא ברור איך ידעה שהכיסאות היו ריקים למדי, כנראה ניחשה.

"ההד של הריקנות הזאת שנמצאת כאן בכנסת יהדהד גם בחוץ – לבריחה מאחריות יהיה סוף והסוף הזה יגיע. שרים שלא מגיעים, לא טורחים לתת תשובה, לא מסתכלים בעיניים של הציבור, לא מסבירים לאן הם מובילים את המדינה הזאת. זו אחריות הממשלה. היו אלה שביקשו לבטל את הדיון הזה", פתחה ואמרה לבני.

צפו • ציפי לבני תוקפת:

מי שהגיע ומי שלא

בנושא הזה של אי ההתיחסות ואי ההגעה היא צדקה לגמרי. אנחנו, ביציע העיתונאים, אימצנו לנו תחביב: לספור מי הגיע, כמה ומאין.

הדף שלי העלה בספירה הזו נתונים מעניינים למדי: ראשית, מלבד שלושה חברים, רוב המשתתפים "יצאו ובאו", כלומר לא השתתפו באופן מלא. אבל עדיין השתתפו, וזה יפה מצידם. ציון לשבח נעניק לאורי אורבך (הבית היהודי) ואברהם מיכאלי (ש"ס) שטרחו וישבו על כסאם מתחילה ועד סוף.

שבחים נעניק גם לשרים שטרחו ובאו, הגם שלא ישבו מתחילה ועד סוף: השר מיכאל איתן, השר גלעד ארדן, שאף השיבו תשובות מטעם הממשלה, וצל"ש מיוחד גם לאלו שלא השיבו ולא חייבים היו להגיע, אך עשו זאת מתוך בחירה: שר המשפטים יעקב נאמן, שר המדע דניאל הרשקוביץ', ושר הפנים אלי ישי. לאור הדילול בכיסאות, הצל"ש שלהם אף בולט יותר.

מקדימה הגיעו כמעט כולם: ציפי לבני, אבי דיכטר, עתניאל שנלר, רחל אדטו, יעקב אדרי, דליה איציק, אריה ביבי, רוני בר-און, מגלי והבה, שי חרמש, רוברט טיבייב, שלמה מולה, מרינה סולודקין, יוחנן פלסנר, מאיר שטרית, נחמן שי ויוליה שמאלוב ברקוביץ.

מישראל ביתנו פגשתי שם את דודו רותם בלבד, אם כי לשבחו של אלכס מילר ייאמר, שהוא השתתף קודם לכן בדיון בוועדת הכספים.

מש"ס הגיעו יו"ר התנועה אלי ישי, סגן שר האוצר איציק כהן (שאף השיב בשם הממשלה), וחברי הכנסת אברהם מיכאלי וניסים זאב.

ריבלין, נוכח כתמיד

מ'יהדות התורה' היו שם יו"ר ועדת הכספים משה גפני, שאף טרח לכנס את הוועדה שבראשותו, וח"כ ישראל איכלר.

רק שני חברי כנסת ערביים נכחו בדיון: טאלב בסאנה ואחמד טיבי.

מהליכוד נכחו אופיר אקוניס, זאב אלקין ומירי רגב, מלבד השר להגנת הסביבה גלעד ארדן והשר מיכאל איתן.

ממפלגת העבודה פגשתי את ח"כ איתן כבל ואת בוז'י הרצוג. מהאיחוד הלאומי לא נשלחו נציגים, ומהבית היהודי נכחו כאמור, שר המדע דניאל הרשקוביץ וח"כ אורי אורבך.

כאמור, נציגות בלתי מרשימה, מה גם שכל הנ"ל לא נכחו לכל אורך הדיון. לקראת סופו, למשל, במשך כשעה, נכחו באולם לא פחות משישה אנשי בטחון כשלצידם רק ארבעה חברי כנסת. בהמשך גדל המספר לשישה, אך עדיין היה זה מראה עלוב ביותר על רקע 120 כסאות שהוכנו במיוחד לכבוד הנוכחים הנכבדים.

אגב, כאן המקום לציין לשבח את יו"ר הכנסת, רובי ריבלין, שהוא בעצם עוד נציג ל'ליכוד'. ובעוד מפלגתו לא ממש מכבדת את דיון הפגרה, נכח הוא בדיון ואף ניהל אותו ביד רמה כמעט לכל אורכו, מלבד דקות אחדות בהן החליף אותו סגנו אופיר אקוניס.

לא מתרשמת מהביקורת

נחזור לנאומה של יו"ר האופוזיציה, ציפי לבני:

"זה נכון שביום ראשון היו קולות שאמרו שצריך לבטל הדיון", אמרה, "שהתותחים רועמים המוזות צריכות לשתוק. משל כאילו הבעיות החברתיות זה מוזות שצריכות לשתוק ולמשוררים – ושכאשר יש בעיות ביטחוניות צריך להיות בשקט", פתחה ואמרה. אבל אז מיהרה להסביר למה זה "לא מקובל עלינו" ולמה "הבעיות הביטחוניות של ישראל לא מצדיקות עוול חברתי".

הצרה האמיתית של 'קדימה' נבעה, לטעמי, מכך שהיא שכחה שהתאריך הנוכחי די מזכיר לכולם את חודש אב ההוא, שש שנים לאחור, חודש ההתנתקות. וקשה היה שלא להטיח זאת. אחד מהמטיחים היה יו"ר סיעת ש"ס, אברהם מיכאלי.

"השבוע לפני שש שנים יצא גירוש גוש קטיף לדרכו. אנחנו אומרים שאין מקריות, כנראה היה לנו סימן השבוע כדי שלא נשכח שהמצב הבטחוני שהוחמר בדרום זה מאז שגורשו התושבים משם", אמר.

הוא הודה על הניסים שהיו, תיאר איך טיל נחת ולא התפוצץ ומה יכול היה לקרות אילו קרה אחרת, ואז שב אל הנושא המרכזי. "חולשתנו החלה מאז אותו גירוש. מאז אותו צעד, שהממשלה הקודמת בראשות קדימה נקטה".

על זה, אגב, קשה מאד ל'קדימה' להשיב תשובה רצינית. "ציפי לבני היא האחרונה שיכולה להטיף לממשלה ולדרוש לפעול ביד קשה נגד החמאס", אמר גם יו"ר הקואליציה, זאב אלקין. "היא הייתה שרה בכירה בממשלה, שהוציאה מתיישבים מעזה, והביאה לכך שהטילים הגיעו לערי הדרום. שלוש שנים לקח לממשלה ההיא כדי להחליט על המבצע נגד החמאס", אמר.

אבל לבני לא התרשמה. היא שבה ודרשה "יד תקיפה" נגד החמאס. "מדהים לשמוע את זה מכל אלה שקראו לצאת לקרב, ולשבור ולפצח ועוד מילים חזקות – שבסוף ביומיים שלושה האחרונים כשהיינו תחת מתקפה כל זה התפוגג והתפזר בהיעדר החלטה, לדאוג לביטחון אזרחי ישראל המצויים תחת התקפה. הבחירה היא לא בין מלחמה כוללת, כיבוש עזה, מיטוט חמאס כאן ועכשיו לבין לא לעשות כלום", אמרה.

צפו • נסים זאב מוחה:

מיטוט החמאס או שלום עמו?

"אולי בטחון אמיתי זה השלום?" – ניסה ח"כ טאלב בסאנה לקרוא, בשלב מסויים.

"יש בעזה שלטון שאומר במפורש שהוא לא רוצה שלום", השיבו לו מכסאות הקואליציה.

בזה אחר זה בישרו שרי הליכוד על השלמת הגדר קודם לתאריך המתוכנן, קרי עד לסוף 2012. אחר כך הזכיר השר ארדן ש"צו השעה היום של משרד אדלר-ארד הוא להתחפש לליכודניקים", כשהוא 'עוקץ' את לבני על כך שהמשרדים הנ"ל, כביכול, הם אלו שמתווים לה מדיניות.

"תיאורטית, היא חזקה מול החמאס. נכון להיום בבוקר אצל רזי ברקאי", אמר, וסיפר כי יו"ר ועדת החוץ והביטחון, שאול מופז, האיש שתוכניתו המדינית הייתה לעשות שלום עם החמאס, הוא זה שקרא השבוע למוטט את החמאס.

"רק בחורף המליץ לנו להידבר איתם, עוד לא חזר החורף, עוד לא ירד הגשם, וכבר הציע למוטט אותם", אמר בציניות.

הרבה חדש לא הפקנו מהדיון אתמול. דיברו שם הרבה על ביטחון, מעט על נושאי רווחה, אבל איש לא חידש דבר.

מחפש יושר:

עולם כמנהגו נוהג

אולי החידוש האמיתי היה בעצם קריאתו של ח"כ איכלר שלא להכיר בועדת טרכטנברג. "עכשיו שמענו שצירפו אישה ערבייה לוועדה. אולי היא תייצג אותנו טוב יותר מהמגזרים שממדרים בכוונה את החרדים ומחברים בעל כורחם את הערבים והחרדים", אמר, והודיע כי בשל כך הוא איבד את האמון בוועדה

אפרופו הגנה על הציבור הדתי והחרדי, גם ארדן עשה זאת בלשונו החדה - לא פחות טוב. הוא סיפר שבעת ההשתלטות של המפגינים על הבניין הנטוש בתל-אביב יצא לו לשמוע בכלי התקשורת את אחד מהמראיינים שאיחל להם "בהצלחה".

"חשבתי, אם היו שם חובשי כיפות סרוגות, והבניין היה במזרח ירושלים, שם חל החוק הישראלי להזכירכם, האם גם אז היה המראיין מאחל 'בהצלחה'?".

ישבתי שם, באולם הריק ברובו, וחשבתי לעצמי שבעצם הכול נותר כשהיה: האופוזיציה תתקיף את הממשלה, גם אם תחליט לצאת למלחמה וגם אם לא. התקשורת תמשיך 'לאהוב' מאד את חובשי הכיפות, סרוגות, שחורות ולא חשוב מה הגודל והצבע, כולם ימשיכו לריב עם כולם, וכולם יחד ייאבקו על פיסה של תשומת לב תקשורתית. עולם כמנהגו נוהג, בין טיל אחד למשנהו, בין דיון פגרה אחד לשני.

ורק הכיסאות במליאה או באודיטוריום ימשיכו להיות עדים אלמים לסאגה הבלתי פוסקת המתנהלת כאן זה למעלה משישים שנה.

צפו • גפני ואייכלר נואמים:

יעקב כהן מגיש: גלריה מכנסת בפגרה

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!