דו"ח מחקר: החינוך החרדי בירושלים מופלה לרעה

דו"ח מחקר שני של "האגודה הירושלמית לשוויון" הסוקר את נושא מבני החינוך בירושלים מגלה כי חלה החמרה במדיניות הקיפוח והאפליה של עיריית ירושלים ומשרד החינוך כלפי ילדי החינוך החרדי בעיר.

הדו"ח מגלה כי הילדים החרדיים בירושלים סובלים מקיפוח שיטתי ומאפליה על רקע השתייכותם הקבוצתית, כאשר הם משוכנים בצריפים, קרוונים ובצפיפות גדולה, בעוד שלצד המוסדות החרדיים קיימות עשרות מבני חינוך מתרוקנים ומאות כיתות תקניות ריקות. דו"ח המחקר מגלה כי מגמת הצמיחה בחינוך החרדי ממשיכה גם בשנת תשע"א, בה חלה צמיחה של כ-9,000 תלמידים נוספים בחינוך החרדי לעומת עליה של כ-200 תלמידים בלבד בחנוך הממלכתי והממלכתי דתי. אך לצד הצמיחה הדמוגרפית, לא עושה עיריית ירושלים תכנון וסבבי מבנים בהתאם למגמות הדמוגרפיות בעיר.

הדו"ח מגלה כי בשכונות רבות בירושלים הנחשבות כשכונות "מעורבות" או "חילוניות" מערכת החינוך היא ברובה חרדית. בשכונת רמות, שהיא השכונה הגדולה בירושלים, מתוך כ-13,000 ילדים – למעלה מ-90% לומדים בחינוך החרדי. כך בגבעת שאול 84% מהתלמידים בגני ילדים ובגילאי יסודי הינם חרדים, גם בקרית משה הסמוכה, כ50% מילדי השכונה משתייכים לחינוך החרדי. ברמת אשכול כ-90% מהתלמידים בגיל הרך נמצאים בחינוך החרדי וכ-80% מתלמידי בתי הספר בחינוך החרדי (7% בלבד בחינוך הממלכתי). גבעת מרדכי (50% בחינוך החרדי), רחביה (40% בחינוך החרדי), מוסררה (90%), שכונת לב העיר (כ-70% בחינוך החרדי) קריית יובל (36% מהילדים בגני הילדים חרדים), גילה: 24% מילדי הגן בחינוך החרדי ונווה יעקב, בנתון מפתיע במיוחד: 71%!!! מילדי בתי הספר בחינוך החרדי ו-84% מילדי גני הילדים בחינוך החרדים. למרות נתונים מכריעים אלו, בשכונות שבהן רוב מכריע של הילדים נמצאים בחינוך החרדי, חלוקת הכיתות התקניות ומבני החינוך באותן שכונות מנציחות מצב של קיפוח ואפליה חריפה כלפי התלמידים החרדים.

הדו"ח חושף כי לאכלוס עשרות אלפי ילדים בירושלים במאות כיתות פח וגבס השלכה בטיחותית רחבת היקף שכן אין מדובר בבניה קונבנציונאלית ומחומרים עמידים לאורך זמן. ונכון להיום, טרם הוכח כי הצבת מבנים ניידים נותנים מענה והתייחסות לנושא רעידת אדמה כמתבקש. מבנים יבילים כשמם כן הם, כאשר הם נועדו לפתור צורך מיידי ודחוף אד-הוק והנם "מבנים ארעיים". מלבד זאת, בדיקת מוסדות החינוך בשכונות השונות מגלה כי מרבית הכיתות בקרוונים ממוקמים ברצועות צרות של קרקע, חלקם מצויים מטרים ספורים מבנייני מגורים מרובי דירות, עם מגרשי משחקים צרים וצפופים ברוחב כמה עשרות מטרים רבועים בלבד. הדו"ח חושף כי מאות כיתות במבנים הארעיים בחינוך החרדי, מהווים מפגעים בטיחותיים המסכנים את שלום השוהים בהם. מבנים אלו אינם עומדים בנהלי משרד החינוך הקובעים במפורש כי אורך חיי המבנים היבילים הינם ל-5 שנים בלבד.

הדו"ח מצביע כי מצוקת הכיתות המחריפה והולכת גם גורמת לסכנת חיים של ממש. כך למשל תלמוד התורה "חכמת שלמה" שהינו בי"ס יסודי שבה לומדים כ-1,500 תלמידים מרחבי ירושלים בגילאי טרום חובה ועד כיתה ח' לומדים בכיתות במבנים ניידים שאת חלקים חובה להחליף לאלתר בהתאם להנחיות משרד הבריאות, בגלל אסבסט שעלול לגרום למחלות בכלי הנשימה. תמונת מצב דומה עולה גם בבדיקת המבנים הניידים בשכונות נוספות בגבעת שאול, רמות ונווה יעקב.

מהדו"ח עולה כי עיריית ירושלים מבזבזת מאות מיליוני שקלים מכספי הציבור בהפעלת בתי ספר מתרוקנים. בתי ספר רבים בשכונות הוותיקות בעיר מופעלים באופן של הנשמה מלאכותית, כאשר כיתות המיועדות ל-40 ילד מאכלסות 7-8 ילדים, לצד כיתות תקניות מתרוקנות נוספות, כאשר לצידן ילדים חרדים לומדים במבני גבס, פח, מרתפים וקרוונים לא תקניים. למעלה מ-16 בתי ספר בירושלים בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי בשכונות חרדיות או מתחרדות, אינם עומדים בתקן המחייב של משרד החינוך לתקצוב. בתי ספר אלו מקבלים תקצוב עודף ממשרד החינוך על מנת לקיים אותם באופן של הנשמה מלאכותית, כולל מימון סגל, הנהלה, ציוד וכיו"ב.

מערכת חינוך של העולם השלישי

עו"ד דוב הורוביץ, היועץ המשפטי של "האגודה הירושלמית לשוויון" מציין כי הדו"ח חושף את "שיטות העבודה" של רשויות החינוך במאבקן בחינוך החרדי. "יש קושי להחזיק מבנים ריקים לאורך זמן", אומר הורוביץ. "מה שעושים רשויות החינוך אלו מניפולציות מספריות ושיטות שונות על מנת להמשיך ב'הנשמה מלאכותית' של מבנים ריקים הן באמצעות בינוי פנימי מחודש של מבנים, הן על ידי 'יבוא' אלפי ילדים מרחבי ירושלים וסביבותיה".

שיטה נוספת של עיריית ירושלים היא העברת מבנים למוסדות פרטיים בניגוד לקריטריונים של משרד הפנים ועיריית ירושלים.

עו"ד דוב הורוביץ מספר: "במקרים מסוימים פשוט העבירו את מבנה בית ספר מתרוקן ללא הקצאה כדין: כך בקרית משה, בית הספר מיימון הפך לישיבה לצעירים של מרכז הרב, רובם תושבי הישובים ביהודה ושומרון. בית ספר אווילנה דה רוטשילד ברחביה הוענק במתנה למכון הרטמן. במקרים אחרים אנשי מנח"י לוקחים מוסדות חינוך פרטיים ומכניסים אותם, בניגוד לחוק, תחת כותרת "בית ספר עירוני", על מנת לעקוף את הליך ההקצאות. זה בולט במיוחד בשכונות בהם הילדים החרדים הפכו לרוב, מצד אחד ומצד שני מבני בתי ספר ששימשו את ילדי החינוך הממלכתי והממלכתי דתי התרוקנו. בשכונת רמות למשל העניקה מנח"י 3 מבני ענק מתרוקנים לרשתות הפרטיות "אור תורה סטון" ורשת "נועם".

"כיתות החינוך החרדי בירושלים מזכירות את מערכת החינוך של העולם השלישי", אומר ישעי' הורוויץ, עורך הדו"ח. "ילדים חרדים בירושלים לומדים בתנאים גרועים יותר מאשר ילדי פליטים בעזה. בבדיקות שעשינו במרבית מוסדות החינוך חסרות מקלטים; בגני הילדים ובבתי הספר שנבדקו חצרות המשחקים קטנות, או כלל לא קיימות (בתוך החצר מוקמו עוד קראוונים, וחצר המשחקים הותקן על גג המבנה). בבית ספר אחר מוקמו כיתות במקלטים חנוקים ללא פתחי אוורור ראויים. ישנם בתי ספר שלמים השוכנים במבנים ארעיים דליקים ללא נקודת מים ראויה שתוכל לשמש במקרה של שריפה. במקום אחר לומדים הילדים החרדים במבנה מסוכן המיועד להריסה. עכשיו לא מדובר במקומות בהן אין בנמצא פתרונות", אומר הורוויץ. "הכיתות קיימות, אך גורמי החינוך לא פועלים בהתאם להתפתחויות בשטח ומתעלמים לחלוטין מהשינויים הדמוגרפיים והגיאוגרפיים בעיר, וזאת ממניעים זרים ולא מקצועיים".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!