ארבעה בשריפה אחת • האינטרסים של העיתונאים נחשפים

יום אחרי הגשת טיוטת דו"ח מבקר המדינה על אירועי השריפה בכרמל, ומדינה שלמה עומדת ממול מבולבלת.

אז מה באמת היה לנו שם? יש אשם, או אין? ואם כן, מיהו, למען השם?

אז זהו, שאיש בינתיים אינו יודע את התשובה לשאלה. בעצם, יש הרבה שיודעים, כל אחד הרכיב את התשובה על פי האג'נדה שלו.

מי שלא מסמפט את שטיניץ, קרא את הדו"ח ואמר לעצמו 'הנה, הוא האשם, אמרתי לכם. אפילו המבקר אמר שבמשרד האוצר המתינו גלונים של מים והוא לא השתמש בהם. מי ששנא את ישי, מיהר לצקצק בלשונו ולומר, הנה הוא שוב, הלך לבית כנסת במקום לטרוח לכבות את האש. מי שציפה להמרתה של ממשלת נתניהו בממשלת לבני מיהר לומר 'איך ממשלה רצינית לא נוטלת אחריות, ניצבת באומץ מול המיקרופונים ואומרת 'רבותי, אשמנו בגדנו גזלנו, הולכים הביתה חזרה לקסריה'.

ורק מי שעומד מן הצד וקורא בעיון את הטיוטה, אם נותרה בליבו מעט הגינות, אומר לעצמו 'אבל אשמים כולם'. הדו"ח, למעשה, לא פטר איש. כמעט כל מי שהיה לו גלון של מים בבית הואשם. אני מגזימה כמובן, אבל בכוונה תחילה.

למען האמת, לא דו"ח המבקר הוא זה שיוכל לערער את ספינתם הטובעת של הנאשמים. על שולחנם של שופטי בג"צ ניצבות זה מכבר כמה וכמה עתירות בנושא: התנועה לאיכות השלטון, תנועת אומ"ץ, דני רוזן, כרמית מלינה (אשתו של קצין שנספה באסון) כל אלו, ועוד כל מי שירצה להגיש בעקבות דו"ח המבקר, רק הם שיוכלו להביא פסקי דין ברי אכיפה של קנסות או אולי אפילו הליכה הביתה.

אותות מצוקה

ובינתיים, משעשע לראות איך כל עיתונאי 'משחק' בדו"ח 'איך שבא לו'.

מתי גולן, בגלובס, רק לדוגמה, עשה את זה הכי 'חמוד' שאפשר. הוא לקח את אלי ישי, 'אהובו' משכבר הימים, כך נראה, והעלה אותו כשיפוד על האש.

"מי שמתגבש כאחראי העיקרי, אלי ישי, כבר משדר אותות מצוקה ברורים בצורת הצהרות עצבניות. בישיבת הממשלה הבוקר, למשל: 'מה ציפו, שאקח כבאית ואסע לשטח?' אלא שישי כבר פנה לעורך דין - ומפעולה זו אפשר להניח שהוא בכל זאת מבין מה היה מצופה ממנו כשר הפנים. בעצם, אפשר להניח את זה גם מתוך כמה ממהלכיו בימים האחרונים".

וכאן הוא מצטט את הודעתו של ישי בסוף השבוע שעבר על כך שהוא "בשל לשינויים קואליציוניים", מסביר שהוא בשל לא בגלל מצוקת האוהלים אלא, אולי, בשל דוח מבקר המדינה. "אולי זה איום מראש, שאם הממשלה לא תגונן עליו, אזי התבשיל שלו יקדיח?".

קראתי, וצחקתי.

פניה לעורך דין

אז ככה. אלי ישי לא אמר את המשפט על הכבאית "בישיבת הממשלה הבוקר". כי בישיבת הממשלה הבוקר (אתמול, יום ראשון) לא דיברו בכלל על דו"ח המבקר. הוא אמר את זה למול המיקרופונים של כולנו, העיתונאים שהמתנו לו במסדרון המוליך אל חדר ישיבות הממשלה.

נמשיך. "ישי כבר פנה לעורך דין", קובע גולן. אבל מה לעשות, ולנו העיתונאים אמר ישי אתמול בפירוש כי עדיין לא פנה. כשהראיתי לו סימוס אצלי בפלאפון כפי ששלחו אותו מאחד מקווי הנייעס, ובו אפילו שם מפורש של עו"ד, שאת שירותיו כבר שכר, התפלא מאד. מתברר, שאותו עו"ד יזם הגעה של עצמו ללשכה, 'כדי לדבר', וכשיצא, הפריח סימוסים לקווי נייעס. מעניין מאד, אבל איך מפה הגיע הכתב הנכבד למסקנה שישי כבר שכר עורך דין? הוא אולי יעשה זאת, במהלך הימים הקרובים, אם וכאשר יעשו זאת גם שאר חבריו לדו"ח (שטיניץ, נתניהו ואהרונוביץ'), אבל עוד לא עשה. למה תמיד אוהבים לספר שבוע מראש על יחידות דיור עליהן חתם, כשהוא עוד לא עשה זאת בפועל? אי אפשר להמתין?

מכאן הוא עובר לשאר מיני עקיצות. "הוא התריע? הם, הפוליטיקאים, רגילים למצוא מחסה למעשיהם מאחורי מעטה של מלים. אחד המצטיינים בכך, בנוסף כמובן לנתניהו, הוא ישי היודע לגלגל בלשונו במהירות מסחררת שמצליחה לגרום לשומעיו להניח לו - רק שיפסיק את זרם המלים המונוטוני והבלתי נלאה. לרוע מזלם של הפוליטיקאים, אנשי מבקר המדינה שומעים מעט ובודקים הרבה. יש להם מסמכים, עדויות, הוכחות. דיבורים, בעולם האמיתי, הם רק זה - מלים. ומה היא התרעה אם לא מלים? כשישי רוצה כסף לישיבות או למפלגתו הוא מסתפק בהתרעות? או שהוא הולך אצל ראש הממשלה ושם לו אולטימטום על השולחן?".

למה אף מילה על שטיניץ ועל חלקו? על אהרונוביץ? למה עקיצה קטנה לנתניהו, עקיצה גדולה לישי, ובזה תם הטור? לא, חס ושלום, זה לא בגלל שהכתב לא מסמפט את השניים, ובעיקר את המזוקן המזרחי החרדי שמתייעץ מעת לעת עם רבו המזוקן המזרחי החרדי. מה פתאום. עיתונאים הם עם הגון, אם לא שמעתם על כך עד כה.

סטירת לחי לאינטליגנציה

דווקא "ישראל היום" היה הגון במיוחד. "אף אחד לא יוצא נקי", כתב בכותרת, ולמען האמת, זוהי האמת. הוא גם סיפר כי "הערכות שכל הנוגעים בדבר יקחו יעוץ משפטי". כולם, לא רק אלי ישי, ובלי סיפורי תותים בלבן על עורך דין שרצה שיזכירו את שמו באיות נכון ונדחף לקווי הנייעס כאחד שכבר שכרו איתו דיל בלשכת שר הפנים.

אגב, גם על דני רוזן, בן זוגה של אהובה תומר ז"ל, מפקדת מחוז חיפה שנספתה באסון, אני לא מתפלאת. הוא שכח את כל שלושת האשמים, והתרכז רק ב'אהוב ליבו', אלי ישי. "זו סטירת לחי לאינטליגנציה. זאת ההתבטאות של שר הפנים במדינת ישראל?", התייחס לאמירתו של ישי לפיה מה ציפיתם, שאני אקח כבאית ואצא לשטח לכבות את השריפה??

הו-הא מי זה בא?

גם זהבי עצבני היה הגון וביקר את כל הארבעה.

"הו הא, מי זה בא? הנה דו"ח השריפה. כל השרים שקשורים לעניין הזה מתחילים להזיע, למרות שכולנו הרי יודעים שאפילו אם יתברר ששטייניץ הדליק את האש וישי נסע לבית הכנסת עם כבאית ולא עשה סיבוב בכרמל, ואהרונוביץ טס על מטוס כיבוי לחופשה ברודוס ולא עצר מעל בית אורן להשפריץ קצת מים, אפילו אם כך היו הדברים, אף אחד לא ישלם במשרתו. אף אחד לא יודח בבושת פנים והעיתון שלהם, 'ישראל היום', שנאלץ לכתוב הבוקר בכותרתו שבאמתחת המבקר יש אחריות מיניסטריאלית למחדלים, ממהר כאחוז אמוק לצטט את לשכת ראש הממשלה המשתחפצת גם היא ומשחררת את התגובה הזאת: "ההזנחה בשירותי הכבאות נמשכת עשרות שנים ולא קשורה לממשלה הנוכחית, ועובדה שנתניהו הוא שהוביל את הבאת המטוסים שסייעו רבות לכיבוי האש בכרמל.

"שנים שאתם מצפים שיום אחד, כאשר משהו נורא יקרה ומחדל גדול ייצא לדרך, תהיה שריפה גדולה, גשר יתמוטט, רכבת תישרף או מלחמה כושלת, שנים תצפו שפעם אחת, רק אחת, מתוך ההריסות, יפציע האחראי למחדל - בין אם ראש ממשלה, שר, גנרל, מהנדס או סתם מהנדס רכבות יפסע מתוך האבק בבגדים חרוכים, בלורית פרועה ועניבה מקומטת, יתייצב מול המיקרופונים, יישיר מבט אל העיתונות והציבור ויאמר את מה שלעולם לא שמענו עד היום - את המשפט הכל כך פשוט להגיה: "אני אחראי. אני אשם. אני אשא בתוצאה. אני אתפטר. אני אשלם את המחיר. אני הולך הביתה.

"אין מדינה בעולם, למעט סוריה, לוב, רוסיה, קוריאה הצפונית, אוגנדה או ונצואלה שבה לא תפגשו את התסריט הזה - פוליטיקאי נתפס בקלקלתו בשחיתות מידות, מתייצב מיד למשפט הציבור ומודיע על היעלמות יזומה.

"לעולם זה לא יקרה אצלנו אצל חבורת תאבי השלטון, הממון והשררה, אצל נוטפי זיעת הפחד שמדביקה את חולצתם למסעד הכורסה. הם ינפקו לנו את התירוצים הכי עלובים בעולם רק כדי להישאר ולספוג עוד ועוד ביזיונות, וכך יהיה גם הפעם".

שלל עקיצות, לשון ארסית, אבל לפחות שווה בשווה, בלי אפליות.

מניע של שנאה

תנחשו, אגב, במי מתרכז העיתונאי בן כספית מ'מעריב'? נכון, בנתניהו. כמו שכולנו יודעים, הוא לא ממש אוהב אותו, ומשום מה רבים מהטורים שלו מופנים נגדו. אבל הפעם, יש הרבה מן הצדק במה שכתב. הוא הזכיר לכולנו את מה שכבר רצינו לשכוח: את הדחייה המבישה בה דחה נתניהו את ישי מעל פניו בעת אירועי השריפה. כמו בעל שמתבייש באשתו, רק משום שהיא קצת הזקינה.

וכך מזכיר לכולנו בן כספית את ההתנהגות המבישה ההיא.

"בסיקור הטלוויזיוני של אירועי השריפה הגדולה בכרמל שמדהים לחשוב שאירעה לפני פחות משנה, זכורה במיוחד תמונה אחת: ראש הממשלה בנימין נתניהו מפנה גב, מתעלם בבוטות ומתייחס לשר הפנים שלו, אלי ישי, כאל אדם שקוף. זה קרה, אם זכרוני אינו מטעני, באחד מימיה הראשונים של השריפה, באחד הסיורים המתוקשרים של נתניהו "בשטח", בעודו הוגה את חזון הסופרטנקר.

"דמו של ישי היה כבר מותר לכל נפש בשלב ההוא, התקשורת סימנה אותו כאשם הבלעדי ונתניהו, שיודע להריח דם במים, עמד על המרפסת של האוניברסיטה על הכרמל, צפה בלהבות, הסתודד עם השר לבטחון פנים ועם בכירים אחרים, ואילו בפינה, בקצה הפריים, ניסה להדחק פנימה השר אלי ישי.

"אבל נתניהו המשיך להפנות כתף קרה לסגן ראש הממשלה ושר הפנים שלו, המשענת הקואליציונית המרכזית שלו, מנהיג המפלגה איתה יש לו ברית פוליטית הסטורית. ישי הסתובב שם כפגר פוליטי, נתניהו לא השליך לעברו מבט ולא זרק מילה, כאילו ישי הוא השריפה עצמה, להבה נודדת שעלולה להצית אש גם בחליפתו של ראש הממשלה. בעשותו כן, ניסה נתניהו לבדל את עצמו מישי בכוונה, כאילו מסמן למצלמות שהנה, האיש הזה כאן עם הזקן הוא הבעיה, ואני הוא הפתרון.

"ובכן, אתמול הגיע מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, ושפך מים קפואים על התזה הזו. נתניהו לא הצליח לבדל את עצמו. זה המחדל שלו. רשום על שמו בטאבו. נכון, כל הממשלות האחרונות שותפות לכשלון, אבל הוא נפל, מה לעשות, על המשמרת של נתניהו. אין על מי להפיל את התיק הזה עכשיו.

"לינדנשטראוס הבהיר, לכל מי שתהה, שהוא לא יתן לאחריות להיעצר אצל הש"ג. לא בדרגים המקצועיים, ולא בדרגים המיניסטריאליים. ולכן נתניהו, שהשאיר את ישי טובע במים אדירים והמריא עם הסופרטנקר, מוצא את עצמו היום באותה סירה נקובה ודולפת עם אלי ישי,
יובל שטייניץ ויצחק אהרונוביץ' (הפתעה!) גם".

פנינו - לאן?

בן כספית ממשיך: "כל אחד מהם נושא באחריות ברורה ומיידית לאבדן חיי אדם בהיקף נרחב, לאסון טבע, לפגיעה קשה ברכוש ולנזק כלכלי ניכר. המילים בהן השתמש המבקר בדוח אינן משאירות מקום לדמיון, אין חמורות מהן.

"ניתן להניח שאילו ועדת החקירה הממלכתית שהוקמה לאחר מלחמת יום כיפור היתה "ועדת לינדנשטראוס", ולא "ועדת אגרנט", הרי שהאחריות לא היתה נעצרת, כפי שנעצרה, אצל דדו המסכן, אלא חונה במגרש החניה של גולדה ודיין. מצד שני, גולדה ודיין הלכו הביתה בכוחות עצמם אחר-כך, כשהפנימו את מה שהבין העם.

"האחריות אותה מטיל המבקר אינה מוגדרת אבל היא נוכחת. ועוד משהו: הטלת האחריות הכוללת על הדרג המיניסטריאלי אין פירושה שהדרגים המקצועיים, בעיקר במשטרה, בכיבוי האש ובשב"ס, יוצאים בזול. נהפוך הוא. לינדנשטראוס חושף כשל חמור מאוד בתפקודם של כל אלה, וההפתעה היא שהמשטרה מדורגת ברשימת הנכשלים עוד לפני כיבוי האש אפילו. מצד שני, רוב בעלי התפקידים במקומות הללו כבר אינם, חלק סיימו את המשמרת, חלק פרשו. הסיפור נמצא, כמו תמיד, בדרג הפוליטי.

"לאן יוליך אותנו הדו"ח הזה? אין לדעת. האחריות אותה מטיל המבקר, במלוא משקלה, אינה מוגדרת. היא לא קרויה בשלב הזה בשמות. לא אישית, לא מיניסטריאלית, אבל נוכחת במלוא עוצמתה. היא שייכת לנתניהו, לישי, לשטייניץ ולאהרונוביץ.

"מי שחשב שזה יישאר על הגב של אלי ישי, טעה. הוא, מקסימום, ראשון בין שווים. הדוחות של לינדנשטראוס הולכים אחר-כך ליועץ המשפטי וינשטיין. לא ברור מה יכול לצאת משם, ומה לא, אבל בטוח שמדובר בעוד נטל על האשראי הציבורי של ממשלת נתניהו, אשראי שהולך ומצטמק לנגד עינינו בשבועות האחרונים. נו כבר, איפה ספטמבר?".

טוב, הדברים הללו אולי לא נכתבו מאהבת מרדכי, כי אם משנאת המן. אבל נרצה או לא נרצה, יש בהם הרבה מן האמת. הדו"ח של מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, הופנה הפעם אל לא פחות מארבעה נאשמים במישור הממשלתי, אחד לא פחות. ויש עוד הרבה מפקדים ואישים בשטח. הפניית הזרקורים לנאשם אחד יותר מאשר לנאשם אחר, כמוה כהודאה באשמה של "אני שונא דווקא את הנאשם מספר X.

לינדנשטראוס, צריך להודות, היה ישר והגון. הוא לא שנא נאשם אחד יותר מנאשם אחר. הוא כעס על כולם, שווה בשווה. וטוב שכך.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!