חיי אדם: אבי סלומון • איש הסוד של הכותל המערבי

סדר יום:

05:00 - יקיצה

05:45 - יוצא לדרך

07:00 - מגיע לרחבת הכותל המערבי

07:05 - מארגן את הפועלים וממטיר הוראות

08:00 - תפילת שחרית בכותל

09:00 - חוזר לזירת העבודות לשם פיקוח

14:00 - מפקח על הפועלים השוטפים את החרסים שהתגלו במהלך החפירות. למחרת בשעה זו, עוסקים במיון החרסים והממצאים ומכינים אותם למשלוח לרשות העתיקות, לאחר ניסיונות תיארוך התקופה בשטח

15:00 - נוסע למשרדי רשות העתיקות במוזיאון רוקפלר בעיר העתיקה, או לאוניברסיטת בר אילן

16:00 - מעיין בספרים העוסקים בחקר הארכיאולוגיה

17:00 – חוזר ליישוב יצהר

18:30 - מגיע הביתה למנוחה קצרה

19:30 - תפילת מנחה

19:45 - לימוד עצמי

20:15 - תפילת ערבית

20:30 - שיעור בתלמוד

21:30 - שבים לבית

23:30 - עת לישון

כרטיס ביקור

ד"ר אברהם (אבי) סולומון- הארכיאולוג הראשי של הקרן למורשת הכותל

אבי נולד בשנת תשכ"ג בתל אביב. את שנות לימודיו עשה בגן יסודי התורה ובבית הספר מוריה לאחר מכן עברו הוריו להתגורר ברמת גן, או אז החל ללמוד בישיבה התיכונית בר אילן ומאוחר יותר עבר ללמוד אצל הג"ר זלמן מלמד ביישוב בית א-ל.

לאחר שסיים את שירותו הצבאי, החל ללמוד באוניברסיטת בר אילן, לימודי ארץ ישראל שם השלים תואר שני. עיסוקו המרכזי היה בנושאי המגילות הגנוזות בקומראן.

לאחר שהוציא תואר שלישי על עניני המקדש וקדשיו ועשה דוקטורט המתאר את ירושלים ממעוף הציפור, הוא התמנה לעוזרו של הארכיאולוג דן בהט.

כבר כסטודנט, הוא החל לעסוק בארכיאולוגיה במערות קומראן, ומאוחר יותר באתר המקראי תל בית שמש, ביבנה, וכיום הוא עוסק בעיקר במנהרות הכותל ומשמש כארכיאולוג הראשי בחפירות שלמרגלות הר הבית, מלאכה בה החל משנת תשנ"ח.

חייו של סולמון נעים סביב הכותל. כאן הוא שוהה כל יום. כי רצו עבדיך את אבניה.

ממצאים ארכיאולוגיים

כשהוא נשאל מה חיפש ביבנה, הוא משיב ברצינות רבה, כי מטרת החפירה הייתה למצוא את בית מדרשו של רבן גמליאל דיבנה, בו התעוררה השאלה אודות טהרת תנורו של עכנאי. הוויכוח בין גדולי התנאים, הביא את רבי אליעזר שצידד כי התנור טהור, לבקש סימוכין מהכתלים שנטו ליפול, כאשר הכריז: 'כותלי בית המדרש יוכיחו'. רבי יהושע גער בהם על שהם מתערבים במחלוקת לא להם, ולפיכך נותרו הכתלים על מכונם כשהם עקומים. (ע"פ ב"מ נ"ט ב') "חיפשנו את שרידי בית המדרש הזה, אולם לא מצאנו".

על אם הדרך, מצאו מבנים מתקופת הממלוכים, מצודה צלבנית גדולה שהייתה ביבנה ששימשה כצומת דרכים מרכזית, בין אזור החוף לירושלים ובין הדרום לצפון.

כאן במנהרות הכותל, שבהן נוטל אותנו סולומון, הוא הספיק לגלות ממצאים רבים. אבי לוקח אותנו לסיור עומק, תרתי משמע, במנהרות המפורסמות. מדובר בהרפתקה ייחודית במעמקי האדמה הצוננת של ירושלים.

גילויים ארכיאולוגיים טריים המאירים מחדש את ההיסטוריה והגיאוגרפיה של ירושלים ומתחם הר הבית בתקופות בית ראשון ושני. בניין ענק בין הקמרונות. אולם מפואר, מקוואות, מערכת ניקוז ומספר אבנים עצומות.

אנחנו פוסעים על פני גשר שאורכו שמונים מטר. במפלס התחתון היה ביוב מימי הממלוכים, ואילו לצדו בניין גדול מימי הורדוס. מתקני טהרה ששימשו את העולים לרגל להר הבית. מערך מקוואות שהתגלה באורח סימבולי כהגדרתו דווקא ביום ירושלים לפני שבע שנים. "עשרות שנים הלכנו", אומר לנו אבי סולומון, "בלי לדעת מה מסתתר לנו מתחת הרגלים".

כשהגיע למנהרות לפני 13 שנה, רק שלוש המדרגות העליונות היו חשופות. עם הזמן נחשפו יותר ויותר. אחד הרגעים היותר מרגשים היה כשפורק קיר הבטון שבצפון החדר והתגלה הטיח המקורי של המקווה.

כל דרדק יודע, כי לפני שעולים להר צריך להיטהר. בירושלים נתגלו עשרות ומאות מקוואות. מתקנים כאלו באזור מנהרות הכותל, נסתרו מאתנו הרבה שנים עד שכעת נתגלו לעינינו, במקום סמוך לגשר הגדול שעליו עברה אמת המים.

החוקר הראשון

וורן, קצין הנדסה בריטי, נשלח לפה כאילו מטעם הקרן לחקר ארץ ישראל בפברואר 1867 כדי לחפור בהר הבית ולהמציא לשולחיו תגליות מהדהדות.

הוא זה שלזכותו נזקפים חלק גדול ממערך הממצאים שהתגלו. סולומון מספר את כל סיפורו של וורן. בחרנו לצטט רק את החלק הנוגע למערך המים.

"וורן מבקש מהטורקים "פירמאן" (אישור) לחפור בהר הבית, ומצרף כמקובל סכום נאה. אז קראו לזה בקשיש, היום קוראים לזה מעטפות, אבל מאומה לא השתנה.

"למרבה האכזבה, הבקשיש, לא עוזר, גם החפירות מחוץ להר אינן מגיעות בקלות. בלילה ירושלמי אפל, זוחל וורן מעל גג השומר הערבי ומתחיל לעבוד במרץ.


"וורן חופר סביב הכותל שני פירים, שמעל אחד מהם אנחנו עומדים, ומגלה מנהרות מלאות עפר. עפר שמגיע כמעט עד הקמרונות. אפלה מוחלטת. ללא אור, ובוודאי שללא חשמל.

"וורן מגלה מחילות באורך 320 מטר, ולאחר שהוא מגלה את "חדר החשמונאים" שמתחתינו, הוא מזמן את רבני ירושלים. גם הם נאלצים לזחול מעל גג השומר הערבי. וורן מראה להם את חדר חשמונאים והם פוסקים מיד: "זהו בור של אבותינו". הוא נותן להם לטעום מהמים הנקווים והם מכריעים: "אלו מים צלולים".

מקווה בהר הבית

האולם ההרודיאני אורכו עשרה וחצי מטר על שבעה וחצי מטר, מאוד מפואר, עם אבנים בסיתות שוליים מבחוץ, כאשר על חלק מקירות האולם יש אונות אחוזות.

הקיר האחורי הוא מאוחר – רומי או תקופה אחרת. ישנו פתח לאולם – פתח כפול. בתחילה חשבו שמדובר בפתח כניסה, עד אשר חפרו בחוץ ומצאו שרידי מקווה טהרה מאוד גדול. התגלה שם אגן טבילה. הם פינו את השפך שחסם את המקווה והתגלה אגן טבליה צר וארוך עם 4 מדרגות שעולות לכל כיוון. ישנה תעלת המשכה של המקווה, כאשר הוא חתוך. ישנו בור שמאוחר למקווה. זהו מקווה בנוי ולא חצוב בסלע, כאשר מתחת למקווה יש עוד תעלת ניקוז מצפון לדרום.

המקווה המערבית היא מקווה גדולה יותר. יש אגן טבילה, פתח השקה לכניסת מים שמוריד מים מהאמה התחתונה, שמוביל מים ממי מעיין טהורים, עין עיטם, שזו המדרגה העליונה בטהרה.

"החידוש הרציני ביותר", הוא אומר, "הוא מקווה חדש שגילינו בעונת החפירה האחרונה ממערב לאולם ההרודיאני. המקווה עצמה נמצאת מתחת לשלבים מהתקופה הרומית, הביזנטית, והממלוכית. המקווה נבנה באבנים בעלי אופי דומה לשל האולם ההרודיאני. עם כרכוב מאוד מפואר. שם גילינו שיש כאן לפחות שני שלבי בנייה בבית השני. על שרידי המבנים מתקופת הורדוס בנו את מערך מקוואות הזה. אז ישנם 4 מקוואות בנויים, שקיבלו את אספקת המים שלהם מהאמה התחתונה, ממי עין עיטם. לבטח מי שרצה לעלות להר עלה דרך המקוואות האלו.

חדר התקופות

מגובה של 22 מטר אתה מביט אל בית מרחץ רומי ורואה את עוגת השכבות של ההיסטוריה הירושלמית. קמרון התקרה מימי הממלוכים, שיושב בחלקו על שרידי קירות מימי הצלבנים, אלו שנשענים על קירות מהתקופה המוסלמית הקדומה, שגם מתלבשים על שרידים מהתקופה הרומית, זו שהשתמשה במערכות ניקוז מימי הורדוס, שאף נבנו על מתקני מים מהתקופה החשמונאית, אלו שנחפרו לתוך רצפות מימי חזקיהו המלך בתקופת בית ראשון... "כל ההיסטוריה מתקפלת בחדר של שישה על שישה מטרים", משחרר סולומון בחיוך.

המקום שאליו ייקח אותנו סולומון כעת, נמצא כעת בשלבי חפירות מואצות. בכניסה מתנוסס שלט כי 'כאן מתבצעת חפירה ארכיאולוגית והכניסה אסורה'. מדרגות עץ לולייניות ייקחו אותנו אל פיר עמוק, השואב אותך כמעט אל בטן האדמה. כאן היה מערך בריכות סיד לבנין, והמתחם הזה שימש כנראה כאזור תעשיה לדברי סולומון. כשהעמיקו לחפור, גילה סולומון כי הבריכה נבנתה על שרידיה של מקווה טהרה, לדבריו הגדולה ביותר שנתגלתה אי פעם בארץ. במהלך פירוק הטיח של הקיר, כדי לחשוף את ממדי המקוה, מצאו הפועלים שני מטבעות של אגריפס השני, נכד הורדוס שעלה לשלטון שלושים שנה לפני החורבן. להשערתו, המטבעות הללו נפלו מכיסו של אחד הטייחים בתקופת הבית השני, שבה נבנתה מקווה זו. התארוך לתקופת בית שני עורר התרגשות בקרב סולומון וחבריו.

אבי מספר, כי בתחילת העבודות, הוא השאיר פעם את הפועלים לרגע קט ויצא לעשות שיחת טלפון. לאחר שתי דקות יצא אחד הפועלים חיוור כסיד. " ממדיו הגופניים של העובד זהים לשלי"...מתלוצץ סולומון כדי להפיג את החשד שמדובר במוג לב.

הבוס שאל את הפועל מה אירע, ואז סיפר הלה, כי האבנים בזירת החפירות החלו להתמוטט בזו אחר זו ויצרו מפולת רצינית. העבודות נעצרו מיד. כל זיז וניע היו עלולים להעצים את הקריסה. אל המקום הוזעק מהנדס תושב איתמר שהגיע למקום למחרת, ומילא את האזור שבו התקעקעו האבנים בחומר שנקרא 'פוליטלן מוקץ'. אחר, בהתייעצות עם מהנדסים נוספים מולאו הסדקים בחומרי מליטה. הוראות נוספות שנתנו המהנדסים דיברו על כיווני החפירה הרצויים. "אמרו לי לקדוח שמונה מטר צפונה". או אז, שבו העבודות לסדרן.

ייקח עוד זמן עד שהמקום יפתח לקהל. בינתיים עובדים כאן פועלים במרץ, תחת ניצוחו של סלומון, כדי להכשיר את המקווה ולגלות את מלוא יפעתה.

תגלית מעניינת של סולומון הייתה, כאשר חשפו למרגלות אחד התלים, בית יוצר לכלי חרס מתקופת המוסלמים. אולם זו לא משאת נפשו. אחת השאיפות הבולטות של סולומון היא לחשוף כלי אבן במהלך החפירות. מציאת כלי כזה היא 'מרגשת' לטעמו, שכן היא מלמדת כי באזור כזה הסתובבו כוהנים או חכמים שהקפידו לאכול את מזונם בטהרה, ולפיכך השתמשו בכלי אבן שאינם מקבלים טומאה.

"השורשים של עם ישראל נטועים בבית הזה. כל חשיפה מעוררת בי התרגשות מחודשת, ומחזירה אותי אל תקופה פרה-היסטורית, שחווינו כאן במקום הקדוש הזה", מטעים סולומון.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!