מצוקה אמיתית או אמירה פוליטית? • טור מיוחד

על ישיבת הממשלה הבוקר ריחפה, כצל, הפגנת המחאה הגדולה מאתמול. יכולים כלי התקשורת להתווכח ביניהם בדבר המספר האמיתי של המפגינים, אבל דבר אחד ברור לכל: גל המחאה, שהחל כמשהו זניח, הפך לנחשול מאיים, שמפר את שלוות הפגרה של הממשלה ושל העומד בראשה. מאז החלה, כבר הספיק נתניהו לבטל נסיעה לפולין.

בין לבין, אמור נתניהו לתחזק בלולייניות את הקואליציה שלו, מה שאומר שאם הוא מבקש להקים ועדה שתטפל בבעיות המפגינים, הוא חייב לעשות שם 'מקום לכולם'. אחרת, אוי לו ולגורל ממשלתו. נכון, הימים ימי פגרה, עד ל-31 לאוקוטבר הוא פרח מוגן ואי אפשר להפיל לו את הממשלה, אבל גם התאריך הנ"ל בוא יבוא, ועדיף לפתוח את מושב החורף כשכולם מרוצים שבעים ומאושרים.

וכך נוצרה לה ועדה של לא פחות מ-15 שרים, מה לעשות. עדיף את כולם בפנים מאשר שניים-שלושה עצבנים בחוץ. בתחילה דיברו על שמות כמו שר האוצר, יובל שטיניץ, השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, שר החינוך, גדעון סער ושר הבינוי והשיכון, אריאל אטיאס.

מהר מאוד קלט נתניהו ש'זה לא טוב', וצריך להרחיב את היריעה. חברי הקבינט הכלכלי-חברתי הם פלטפורמה טובה שתשביע את כל האריות הרעבים של ממשלתו.

ומי אשם?

רגע לפני שנכנסו אל ישיבת הממשלה התחרו השרים ביניהם בניסוח המשפטים ה'מבינים לליבם' של מארגני גל המחאה. "אין ספק שצריך לגלות רגישות לשכבות החלשות", אמר שר המדע, דניאל הרשקוביץ. הוא מיהר להדגיש ש"צריך להפריד בין מצוקה אמיתית לבין אמירות פוליטיות של גורמים כאלו ואחרים", אך מדבריו השתמע כי גל המחאה עצמו אמיתי וצודק.

"יש מצוקה אמיתית", מיהר גם שר התיירות, סטס מסז'ניקוב לשחרר אמירה. אז נכון, "זו לא בעיה שנוצרה בקדנציה שלנו", אבל בעיה - יש גם יש.

משנשאל אם היה רוצה להיכלל בצוות מיהר להשיב בחיוב. כן, זוהי התמחות שלו, והוא לא מתבייש לנסות ולפתור את המצוקה האמיתית. הוא לפחות היה רוצה להיות חתום על הניסיונות לפתור אותה. הוא, כבר ידע ש'הוא בפנים'.

"המצוקה אמיתית", אמר גם שר הפנים, אלי ישי. גם הוא, כקודמו, האשים את ה"שתם שלוש" ממשלות קודמות על המדיניות שלהן. לאחת מהן, אגב, ש"ס גם הייתה שותפה, והוא גם נשאל על כך. "בממשלה אחת לא היינו, באחרת היינו ופעלנו, למשל בנושא הקצבאות. בממשלה הנוכחית הבאנו את המענקים. ובכלל, ביקשנו הרבה דברים אבל לא הקשיבו לנו".

לעיתים דומה כי זהו המזל הגדול של ש"ס. היא תמיד מתריעה מראש. הלוואי שזה היה משכנע גם את מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס.

חוק השכירות

ביום רביעי בערב, שעות אחדות לפני שהכנסת יצאה לפגרת התרדמת שלה, פגשתי את עוזרו של ח"כ אברהם מיכאלי. בידו הוא אחז אסופה מרשימה של דפים אותם הציג בפני.

המדובר הוא בשלושה חוקים אותם הניח באותו יום על שולחן הכנסת: חוק שארים, חוק הענשה בתי עלמין וחוק השכירות. הוא פירט בפני את המשמעות של כל אחד מהם, אך לנושא בו אנו עוסקים נפרט את האחרון שבהם.

חוק השכירות מדבר על כך שמשכיר דירת מגורים לא יגבה משוכר דמי שכירות שנתיים בסכום העולה על 2 אחוזים מערך השוק של דירת המגורים שהשכיר. הייתה דירת המגורים מושכרת חלק משנה, יהיו דמי השכירות החלק היחסי של דמי השכירות השנתיים, בהתאם לתקופת השכירות.

מאחר ומדובר בחוק שזה עתה רק הונח לא ייחסתי לו חשיבות עליונה. הבוקר, בידיעות, סיפר עליו נחום ברנע בהתלהבות די מרשימה. אקווה בשביל ש"ס שהחוק יזכה לתמיכה ממשלתית, שאיש לא יטיל עליו ערר בשלב כזה או אחר ושיגיע אל הישורת האחרונה בהצלחה גדולה.

זה לא פשוט, אגב.

"נשמע את כולם"

אם ציפה אי מי לראות את נתניהו שפוף ורצוץ, הרי שהתאכזב. אם עוברים על ראש הממשלה ימים קשים, הרי שהדבר לא ניכר במבע פניו, שממשיך לשדר בטחון איתן. כל עוד נתון שר החוץ, אביגדור ליברמן, בתקופת המתנה לשימוע שלו, וכל עוד ש"ס לא משמיעה קולות פרישה 'על אמת', הוא יכול להמשיך 'עסקים כרגיל'.

בין לבין, כדי לעורר אהדה ציבורית, הוא מקפיד לשדר אמפטיה מרשימה לגל המחאה הגובר והולך. הוא יכול היה לבטל אותו במחי יד, לומר שהוא ממומן על ידי גורמי שמאל ושונאי ביבי, אבל הוא בחר לנהוג אחרת, מן הסתם בעצת יועציו. זרום עם הזרם, מן הסתם אמרו לו. מצד אחד, זה מגביר לזרם את התיאבון, מצד שני, זה אולי חכם. ימים יגידו.

"בשבועות האחרונים אנחנו עדים למחאה חברתית שמבטאת מצוקה אמיתית", בחר לפתוח את ישיבת הממשלה. "אני מבין את המצוקה הזו", הדגיש, "אני קשוב לה, אי אפשר להתעלם ממנה ואין גם סיבה להתעלם ממנה".

בנאומים, אתם יודעים, הוא חזק. למען האמת, גם בתחום העשייה הכלכלית יש לו קבלות. הן אולי לא ניכרות בארנקי האזרחים, אבל בגרפים ובנתונים בהחלט כן. "בניתי את הכלכלה גם ב-2003 וגם ב-2008", שיבח את עצמו, והפעם בצדק.

ואז, עם קצת הגינות, הודה כי "לא נוכל לרצות את כולם" וכי "אי אפשר לתת מענה לכל הדרישות". אבל, "נשמע את כולם, נקשיב היטב". עם כל הרצון שלו להיות נחמד למפגינים, הגלים המגיעים ארצה מכיוונה של ארה"ב אינם משרים עליו בטחון כלכלי רב מדי. הוא חושש, הוא לא יכול לרוקן את ארנק האוצר כפי שהיה אולי רוצה לעשות כדי לפרק את האוהלים.

כלכלן עם רגישות

לא קל היה לו, לנתניהו, למצוא את ה"פראייר" שייאות ליטול על עצמו את התפקיד הקשה של ניהול צוות 'השולחן העגול'. בקושי אפשר להיות שר אוצר במדינה הזו ולהישאר בריא ושלם, אז לעמוד בראש וועדה, שאת מידת הצלחתה מי יידע?

שוב ושוב פנה נתניהו לאנשים עליהם חשב כמתאימים לתפקיד, שוב ושוב נטרק הטלפון בתשובה שלילית. עצם זה שראש ממשלה בכבודו ובעצמו נאלץ 'לעשות טלפונים' מצביעה על כך שלא קל היה למצוא 'מתנדבים' לתפקיד הקשה, אולי גם כפוי הטובה. בסופו של יום, ולאחר התלבטויות רבות, נבחר מנואל טרכטנברג לתפקיד.

"מנואל הוא שילוב נדיר של כלכלן ושל אדם עם רגישות חברתית", הציג אותו נתניהו בחגיגיות די מעושה. הוא סיפר כי האיש היה עד לאחרונה ראש המועצה הלאומית לכלכלה, אחר כך לקח על עצמו להציג את ההשכלה הגבוהה שהייתה במשבר". זהו האיש שינהל את השולחנות העגולים, את הדיונים. "נצטרך לפתוח הרבה שולחנות", אמר נתניהו.

גם טרכטנברג, בדבריו, הודה כי לא בנקל הסכים ליטול על עצמו את התפקיד. "בשבועות האחרונים אנו עדים לתהליך רב עוצמה, הבעת כאב תסכול ואכזבה על שקיום כלכלי נראה רחוק למשפחות עובדות...לא קל תפקידו של המתרגם, כי המילונים הישנים כשלו".

העובדה ש"החלטתי לקבל את המשימה הזו", מעידה, לדבריו, על "כושר השכנוע שלך, ועל הפצרות שר האוצר". טרכטנברג הודה כי הוא עושה זאת "ברגשות מעורבים: מחד, הזדמנות לחולל שינוי, ומאידך חשש כבד מאחריות כבדה". יחד עם זה, הבטיח, מהרגע שבו נטל על עצמו את המשימה, הוא יעשה אותה על הצד היותר טוב.

חודש ימים, זהו הזמן אותו הקציב ראש הממשלה לעבודת הוועדה, שתכיל לא פחות מ...15 שרים, מספר גבוה לכל הדעות. "משולחן עגול של הידברות נותר שולחן שרים ארוך ,חד צדדי ומנותק של ממשלה אטומה שממשיכה להונות את הציבור", הייתה תגובת 'קדימה'.

חודש ימים נותר לראות האם צדקה, או אולי הביאו אוסף השולחנות העגולים בניצוחו של טרכטנברג ישועה למצבם הכלכלי של אזרחי מדינת ישראל.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!