הריכוזיות והיבואנים בענף הרכב חוגגים: מוכרים חלפים יקרים פי 7 מחו"ל

רבים מאתנו יודעים להשוות מחירים בסופרמרקט ובחנות למוצרי חשמל, אבל בכל מה שקשור למוסך, אנחנו חסרי אונים. המכונית נכנסת למוסך, נבדקת בידי מכונאי ומתחברת למחשב. בסוף היום, חשבון שיכול להגיע לאלפי שקלים, מתקבל כגזירת גורל - כי קשה להבין מה היו הבעיות וכמה באמת עולה לתקנן. כמו ברפואה, אנחנו סומכים לגמרי על המומחה וכשמגיע החשבון היקר, לא נותר לנו אלא לחרוק שיניים.

ואולי אפשר גם אחרת. הבנה של מחירי המוסכים ושל המנגנונים העומדים מאחוריהם תאפשר לצאת קצת יותר בזול מהטיפול במוסך. מתברר שכמו בשוק המכוניות, גם בשוק החלפים יש מחירים מופרזים, שמאפשרים מתן הנחות מפליגות לחברות ביטוח ולציי רכב. לרוב, המחיר במוסך מורכב בעיקר מעלות החלקים (70% לערך) שאליהם מצטרפת עלות העבודה (30% הנותרים). כלומר, הפחתת עלות החלקים יכולה להביא לחיסכון ניכר בתשלומים למוסך.

לידי TheMarker הגיע מסמך המפרט את מחירי היבוא של חלקים ביבוא מקביל. מדובר בחלקי מרכב מקוריים, שמיובאים מדילרים שונים באירופה ולא מהיצרן עצמו. מחיר הקנייה שלהם כולל, אפוא, גם דמי תיווך לדילר, אך הפערים בינם לבין המחיר לצרכן הם לא סבירים.

קחו לדוגמה חלק פלסטי שנקרא תומך מגן קדמי, הנמצא מאחורי הפגוש הקדמי. חלק כזה המתאים למיצובישי האנטר עולה ביבוא מקביל 120 שקל, אך מחירו לצרכן הוא 666 שקל, יותר מפי חמישה (המחירים כולל מיסוי, להוציא מע"מ). חלק דומה לטנדר איסוזו די מקס עולה ליבואן מקביל 105 שקל, ולצרכן הפרטי - 251 שקל, פי 2.5. גריל קדמי לפורד פוקוס עולה ליבואן המקביל 200 שקל, אבל הצרכן ישלם עליו 372 שקל. מגן קדמי לטויוטה לנדקרוזר פראדו עולה 5,174 שקל לצרכן, אבל המחיר ביבוא מקביל הוא פחות משליש - 1,500 שקל.

אין רגולציה

הבעיה בחלקי מרכב היא שלא תמיד יש תחרות. בחלקים שעליהם מוטבע סמל, כמו צלחות גלגלים וכמובן סמל קדמי ואחורי למכונית, יש זכויות יוצרים ולכן אין ייצור של חלקים תחליפיים. בחלפים האלה המחירים משתוללים. רביעיית צלחות גלגל מפלסטיק, עם סמל, תעלה כ-2,000 שקל, אך המחיר של רביעיית צלחות ללא סמל יהיה כ-100 שקל בלבד.

מחירי כל החלפים המובאים כאן כוללים מס קנייה, אך במקרה זה הוא אינו הסיבה לפערי המחירים. חלקים בטיחותיים, כמו צמיגים, פנסים או בלמים, פטורים ממסים, ועל חלקים אחרים מוטל מס של 19.2% (למיובאים) או 12% (לייצור מקומי). על חלקים המיובאים מהמזרח הרחוק מוטל גם מכס בשיעור מירבי של 12% (בהתאם למדינה) ולכל זאת יש להוסיף מע"מ.

הסיבה העיקרית לפערים היא שהצרכן הפרטי מתמודד כאן מול לקוחות סיטוניים, כמו ציי רכב וחברות ליסינג, שזוכות להנחות נדיבות. רונן לוי, יו"ר איגוד המוסכים, לא מופתע מהפערים: "המחירים של חלפים מפצים על הנחות במכוניות חדשות כדי להיכנס לציי הרכב. המחירים הגבוהים דופקים גם אותנו, כי הם מרחיקים לקוחות ואנחנו לא אלה שמקבלים את הרווחים".

לדבריו, "מי שנהנה זה רק הגופים הגדולים. חברות הביטוח עובדות לבד ועושות מכרז על חלקי החילוף. אחד היבואנים נתן להן הנחה של 70% בהסדרי המוסך, והחברות מביאות את החלקים בעצמן למוסכים שאתם הן עובדות בעוד שהמוסך נשאר מחוץ למעגל הרווחים". העניין הוא שעל מחירי חלפים אין שום רגולציה או מעקב. משרד התחבורה מפעיל תקנים מחמירים לבחינת איכות החלפים, אבל המחירים משתוללים. ל-TheMarker נודע כי במשרד התחבורה עובדים בימים אלה על תוכנית שתמנע כשל שוק.

יבואני רכב העדיפו לא להגיב רשמית, אך גורמים בענף אמרו כי "כדאי לזכור שהמחיר של היבואנים הוא חלק קטן מהמחיר לצרכן. יש גם חברות נוספות שגוזרות קופון מהמחיר, ובראשן המוסכים וחברות הביטוח".

הגורמים השונים בשרשרת הערך של החלפים מאשימים זה את זה במחירים הגבוהים. במוסכים מאשימים את חברות הביטוח, שמנפחות את החשבון שמשולם לכאורה, כדי שיוכלו להעלות את הפרמיה ללקוח. בפועל, חברת הביטוח משלמת הרבה פחות מהסכום הנקוב, כי היא רוכשת את החלקים בהנחה. היבואנים, לעומתם, טוענים כי מדובר במחיר פיקטיבי.

"המוסכים רוצים 30% הנחה, וחברות הביטוח רוצות עוד 25%", אומר מקור בשוק. "בסופו של דבר, מחיר החלקים מותאם להערכת השמאי, והשמאים יודעים היטב מה המחירים בשוק". לשאלה מה קורה כשלקוח פרטי משלם על חלק, ולא חברת ביטוח, השיב המקור כי "המוסך יודע להשיג מחירים זולים. איש לא משלם את הסכומים הרשמיים".

גם בחברות הביטוח לא נשארים חייבים. "יבואן הרכב הוא גם יבואן החלפים, והוא קובע את המחיר הסופי לצרכן באופן קרטלי מובהק", אומר מקור בענף הביטוח. "היבואנים הם הנהנים מהמרווחים האדירים. האינטרס של חברות הביטוח הוא לרכוש חלקים טובים במחיר הנמוך ביותר".

ממשרד התחבורה לא נמסרה תגובה.

לא חייבים לקנות במוסך

מול פערים כה גדולים, נראה כי לצרכן הבודד קשה להתמודד. הרי אין לו את כוח הקנייה של חברת ליסינג עם עשרות אלפי כלי רכב. אולם, גם במוסך אפשר לנקוט בצרכנות נבונה ולהוזיל את המחיר בעשרות אחוזים.

ההידיינות עם המוסך צריכה להתחיל בקבלת הצעת מחיר. הבדיקה עצמה עולה כ-200 שקל, אבל אם תתמקחו ותעברו למוסך אחר, תוכלו לחסוך אלפי שקלים. עם התיקון הוא של חלקי פח ומרכב, כדאי מאוד להתמקח ולעבור מוסך בעת הצורך.

אפשר גם לרכוש חלפים מחוץ למוסך, כפי שעושות חברות הביטוח עצמן. לא בכל מוסך יסכימו לרכוש חלקים שנרכשו במקום אחר, אבל לרוב מוכר החלקים יוכל לשלוח אתכם למוסך שיתקין את החלק הרלוונטי במכוניתכם. כיום ניתן לרכוש חלקים ישירות גם מיבואני חלפים וגם ממגרשי גרוטאות. חלק משומש, ממכונית מפורקת, יהיה זול בהרבה מחלקים חדשים או תחליפיים.

אפשר למצוא חלקים מכמה מקורות: מקוריים, כלומר, כאלה שמשווק יצרן הרכב; תחליפיים, שהם חיקוי של החלק המקורי אך לעתים מיוצרים בידי הספק של היצרן עצמו; ויש גם חלקים משומשים משופצים או מפירוק.

מתנע (סטרטר) במאזדה 3 מ-2007 ,לדוגמה, יעלה 1,639 שקל כחלק מקורי. על חלק משופץ יקחו מכם במוסך 400 שקל, ואילו חלק מפירוק יעלה 200 שקל. פנס ראשי מקורי חדש של יונדאי i30 יעלה 1,063 שקל. פנס מפירוק - 200 שקל בלבד.

אבל איך מגיעים ליבואני חלפים או למגרש גרוטאות? לרוב, חברות אלה עובדות רק עם מוסכים. בישראל קיים כיום רק אתר אחד למסחר בחלפים, junkyard.co.il (שפעיל גם כערוץ בלוח יד 2). ניתן לחפש שם חלקים ולבדוק איפה הם נמכרים ובאיזה מחיר, ואז לרכוש אותם מהמגרש או מהיבואן. כדאי להתייחס לחלקים משומשים בזהירות, ולבחון היטב את מצבם ומקורם. בחלקים בטיחותיים, כמו משאבות בלם, לא מומלץ לרכוש חלקים משומשים.

אפשרות נוספת היא לייבא חלק חלופי מהאתר ebay או מאתרי סחרי אלקטרוני אחרים. ובכל זאת, עצם האפשרות לרכוש חלקים כאלה יכולה לחסוך לכם מאות שקלים. ערכו השוואת מחירים ונסו להשיג את המחיר הנמוך ביותר האפשרי.

דלק רכב: פעילות המוסכים מציגה רווחיות גבוהה פי 3 מתחום יבוא ומכירת רכבים

פעילות המוסכים של דלק רכב, יבואנית מאזדה ופורד לישראל, היא הרווחית ביותר עבור החברה, כך עולה מניתוח תוצאותיה השנתיים של החברה לשנת 2010. הרווחיות (רווח לעומת הכנסות) שהציגה פעילות המוסכים הסתכמה ב-30%, לעומת רווחיות של 10% בלבד בתחום יבוא ומכירת כלי הרכב.

סך הכנסותיה של דלק רכב, שבשליטת יצחק תשובה, עמדו במהלך 2010 על 4.6 מיליארד שקל. כ-91% מתוך ההכנסות (4.19 מיליארד שקל) הגיעו מיבוא וממכירת כלי רכב, בעוד 9% הנותרים (418 מיליון שקל) זרמו לקופת החברה כתוצאה מפעילות המוסכים.

סך הרווחים של דלק במהלך אותה השנה הגיע לכ-548 מיליון שקל. מתוך סכום זה - תחום יבוא ומכירת כלי רכב הסב רווח של 419 מיליון שקל, ואילו תחום המוסכים תרם 129 מיליון שקל. חישוב הרווחיות של כל מגזר מלמד, שלמרות ההכנסות הגבוהות בתחום יבוא ומכירה של כלי רכב, הרי שהרווחיות שהציג עמדה על 10% בלבד, בעוד שתחום המוסכים הציג רווחיות גבוהה פי שלוש - 30%.

שקלול של שורת ההכנסות לעומת שורת הרווח, מלמד שמגזר המוסכים משפיע על הרווח בצורה גבוהה בהרבה בהשוואה להשפעתו על ההכנסות. תחום המוסכים היה אחראי לכ-25% מהרווחים, אך תרם כ-9% להכנסות; ובאופן הפוך - תרומת תחום יבוא ומכירת כלי רכב לרווח הסתכמה ב-75%, בעוד שתרומתו להכנסות היתה 91%.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!