אין לחם - יש עבודה • מרבית העניים - אנשים עובדים

במקביל לקיומן של סדרת המחאות השוטפת את המדינה, מתברר ששיעור העובדים העניים בישראל גדל משמעותית: 13.4% מהמשפחות העובדות הן עניות כיום, לעומת 7.6% ב-1995.

בניגוד לעבר ולסטיגמה שמי שאינו עובד עני ומי שעובד זוכה להשתחרר מהעשירונים הנמוכים, מתברר כי ברוב המשפחות העניות עובדים: 58% מראשי המשפחות העניות עובדים, לעומת 44% שעבדו בשנת 2002.

בדו"ח מצב המדינה לשנת 2010 של מרכז טאוב שיתפרסם בקרוב, פרופ' חיה שטייר, ראש תכנית מדיניות הרווחה החברתית של מרכז טאוב, מתמקדת בתופעת העובדים העניים בישראל. היא מצאה מגמת עלייה משמעותית בשיעור המשפחות העניות אשר בראשם עומד עובד (מבין משקי בית עם ראש משפחה בגילאים 25-64) – עד כדי כך שכיום, ראש המשפחה עובד במרבית (58%) ממשקי הבית העניים, ולמרות זאת המשפחה נשארת מתחת לקו העוני. מדובר בעלייה מאוד משמעותית לעומת שיעור של 44% ממשקי הבית העניים שהיו בראשות אדם עובד בשנת 2002.

שיעור העוני בישראל לפי הכנסות נטו (כלומר, אחרי מסים ותשלומי העברה) הוא בין הגבוהים במדינות ה-OECD, ונמצא במגמת עלייה משמעותית בעשור האחרון: 18.5% ממשקי הבית בישראל היו עניים ב-2009, לעומת 13.4% ב-1995. "עוני" מוגדר בישראל כמצב בו ההכנסה של משק הבית פחותה ממחצית ההכנסה החציונית (בהתאם למספר הנפשות במשפחה). מובן כי משפחות ללא מפרנסים פגיעות מאד לעוני, אך גם משפחות עם מפרנסים עלולות למצוא את עצמן מתחת לקו העוני, אם שכר המפרנס נמוך או אם במשפחה מספר רב של נפשות. בישראל, 13.4% מכלל המשפחות העובדות (בגיל 25-64, בראשות עובד) נמצאות מתחת לקו העוני, לעומת כ-7% בממוצע במדינות ה-OECD.

פרופ' שטייר מסבירה: "המדיניות הממשלתית, המכוונת לעודד עניים לעבוד במקום להסתמך על תמיכה ממשלתית, היא אחת הסיבות למגמה זו. המטרה המרכזית של מדיניות זו הייתה סיוע לאנשים להיחלץ ממעגל העוני, אך במקרים רבים היא הביאה רק למעבר ממצב של "עניים שאינם עובדים" למצב של "עניים עובדים", בלי שחל שינוי בולט ברמת החיים של המשפחה". יתכן שהתמריצים לעבוד היו יותר מדי בבחינת "מקל" (כלומר צמצום הקצבאות) ופחות מדי "גזר" מבחינת התגמול שהעניקו תמורת עבודה. התוצאה היא חיסכון לקופת המדינה מבלי לחולל שינוי בשיעורי העוני.

פרופ' שטייר גילתה שהעלייה במספר העובדים העניים מרוכזת במידה רבה אצל ערביי ישראל. בעוד שיעור העובדים העניים בקרב היהודים בישראל נשאר ברמה נמוכה יחסית וגדל רק במעט במונחי נקודות אחוז מאז 1995, שיעורי העוני הכלליים ושיעור העובדים העניים בקרב ערביי ישראל הכפילו את עצמם, ועומדים על כ-50% וכ-40% בהתאמה, לעומת כ-28% וכ-21% בשנת 1995. לדברי פרופ" שטייר, "באופן כללי, עבודה אינה מעניקה לאוכלוסיה הערבית בישראל הגנה מפני רמת חיים נמוכה מאוד".

פרופ' שטייר מצביעה על מספר סיבות לשיעור הגבוה של עובדים עניים בקרב ערביי ישראל:

- שיעור השתתפות נמוך של נשים בכוח העבודה – מעט משפחות עם שני מפרנסים.
- הידרדרות בשכר – רוב ערביי ישראל עובדים בעבודות שאינן דורשות השכלה או הכשרה ממושכת. כמו כן, הביקוש בתחומים אלו פחת וגברה התחרות מצד עובדים זרים. ממצא זה הודגם באופן ישיר בדוח מצב המדינה לשנת 2009 של מרכז טאוב.
- הבדלים דמוגרפים – מבין המשפחות עם מפרנס יחיד, יחסית ליהודים ישראלים, לערבים ישראלים יש שיעור גבוה יותר של ראשי משפחה צעירים (מתחת גיל 35), שנמצאים לפני שנות השיא מבחינת יכולת ההשתכרות האישית. למשפחות ערביות ישראליות יש גם מספר ילדים גדול יותר בממוצע.
- קצבאות ילדים מופחתות – בשל מספר הילדים הגבוה יותר בממוצע במשפחות ערביות עובדות לעומת יהודיות, הקיצוץ בקצבאות הילדים בעשור האחרון השפיע יותר על העובדים במגזר הערבי .

מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, בראשות פרופסור דן בן-דוד, הינו מוסד עצמאי ולא-מפלגתי למחקר חברתי-כלכלי, היושב בירושלים. המרכז מספק למקבלי ההחלטות ולציבור הרחב מבט-על בתחומי הכלכלה והחברה. הצוותים הבינתחומיים – הכוללים חוקרים בולטים מהאקדמיה ומומחים מובילים מתחומי המדיניות – והצוות המקצועי של המרכז עורכים מחקרים ומציעים המלצות למדיניות בסוגיות החברתיות-כלכליות המרכזיות מולן ניצבת המדינה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!