לו הייתי שמאלני • רשמים וצילומים מ'מאהל המחאה'

"סליחה, איפה זה 'הבימה'?" שאלתי עובר-אורח.

הלה התפלא. מה לחרדי כמוני במרכז התרבות של תל-אביב הבוהמית?

את פניי קיבלו ריחות של בשר על האש. קצב מקומי פתח סניף על דוכן מאולתר. לא, אין משגיח ותעודת הכשר. זה לא באמת הפריע לו לשאול אם אני רוצה מנה.

"אנחנו רוצים אהבה, אנחנו בעד אחדות", זועקים השלטים.

"יש לכם בעיה? תיאבקו בשלטון בבחירות", אמר מישהו, אך עד מהרה - הוסה על-ידי ההמון.

"למה צריך לחכות לבחירות בשביל להפיל את ביבי, אם אפשר כבר עכשיו?!"

אומרים שהמטרה האמיתית מאחורי קירות האוהלים וערמות המזרונים, היא פוליטית. לא סתם פוליטית, שמאלנית.

כשביקרתי ב'עיר האוהלים', נוכחתי לגלות כי יש דברים בגו.

פה ושם אמנם נראו שלטים הזועקים, כחזיר הפושט את טלפיו - "אני ניטרלי", "מחאה רב מפלגתית וא-פוליטית" - אבל ממול, בצד השני של שדרת הבנקאי העשיר, הונפו כרזות, המכנות את המקום בשם "מעברת ביבי", בלי לשכוח להזכיר את 'שכונת רמת אביבי' (נתניהו) לעשירים בלבד.

אחדות (עם פלסטין)? סובלנות (כלפי הקסאמים)?

צביעות שמאלנית.

אם שואלים אותם, הם לא באמת מכחישים את דעותיהם-החד צדדיות. אופי הקהל הצביע על כך. היו בעיקר סטודנדטים, עוד כמה משפחות קטנות, וגם מתי-מעט מבוגרים, שכנראה חיפשו להעביר את שעות היום החמות בחברת הצעירים.

חרדים, דתיים וימנים כמעט ולא נראו כאן. ולא בכדי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!