חציה באדום. אפשר להילחם בעבריינים

בתוך המדרג הפנימי המפוקפק של עבירות התנועה הקטלניות, בין החמורות, המסוכנות, ועזות המצח ביותר, נמצאת הנסיעה לתוך צומת באור אדום. היא מהווה הימור מסוכן על חייו של הנהג החוצה, אבל לא פחות מכך, גם על חייו של הקורבן התמים שיקלע לצומת. כלומר – החוצה באדום מסתכן בנטילת נפשו, ובנטילת נפשות נוספות עימו. במצב כזה, אפילו גלות לעיר מקלט לא תעמוד לזכותו.

במקרה הזכור לדיראון של אוטובוס התלמידים בצומת כפר יונה לפני שש שנים, ההימור, הכושל בדיעבד, היה על חייהם של שלושה קורבנות תמימים נוספים. כזכור, חצה נהג אוטובוס ההסעות את הצומת באדום, התנגש בג'יפ צבאי, הסתחרר והתהפך. בדרך חזרה הביתה מהיום האחרון ללימודים, נהרגו שתי אחיות וילד נוסף ממושב בארותיים ונפצעו עוד חמישים וארבעה, חמישה מהם קשה.

ואולם – למרות תוצאתה הנוראה של חציית הסעת התלמידים באדום, כמו גם תוצאותיהן הקשות של אינספור תאונות אחרות מאותו סוג, מתברר שנהג אותו אוטובוס, שאגב הורשע בהריגה, לא לבד. סקר שערכה עמותת אור ירוק העלה כי כחצי מיליון נהגים ישראלים, שהם כמעט כל נהג חמישי, הודו שחצו צומת באדום בשנה החולפת. לא במפתיע – חלקם של נהגים צעירים – גברים עד גיל 34 – בקרב החוצים באדום, גדול במיוחד.

68% מהנסקרים, המייצגים כשני מיליון איש, השיבו בסקר כי הבחינו בנהג חוצה צומת באדום לפחות פעם אחת בשנה האחרונה.

מאות אלפי נהגים אלה אחראים לבסוף ליותר מ 1700 תאונות, ובהן עשרות הרוגים ומאות פצועים, המתרחשות כל שנה כתוצאה מעבירה בוטה זו.

הסיבות לחציה באדום מגוונות: החל בהיסח דעת, בטעות, בלי לשים לב לרמזור האדום, או מתוך תקווה להספיק את האור הכתום, והמשך בחוסר אחריות ואף בזדון של ממש: אנשים ממהרים, אנשים חסרים סבלנות, אנשים חוצים כי הצומת נראה ריק, ויש אף את עזי המצח שנוטלים את הסיכון בדעה צלולה, מתוך בריונות והרפתקנות שקשה להבין או להסביר אותן.

הפתרונות משולבים:

בצד התשתיתי, יש לקצר זמני המתנה ברמזורים עמוסים, לשפר את נראות הרמזור ומיקומו במקרה הצורך, ולהציב שילוט מקדים המבהיר לנהגים שלפניהם רמזור.

בצד האכיפתי וההרתעתי, יש להציב מצלמות רמזור. מתוכנית הממשלה להציב כ 300 מצלמות א-3 אלקטרוניות בצמתים מרובי תאונות, לא נעשה כמעט דבר. בפועל הותקנו עד כה שתי מצלמות בלבד, למרות שמחקרים הוכיחו כי הצבת מצלמות א-3 אלקטרוניות בצמתים מרומזרים, מרתיעה נהגים מלהתפרץ באדום, ומפחיתה את שיעור התאונות בשיעור של עד שלושים אחוז. להצבת המצלמות גם היגיון כלכלי. עלות אחזקתן (25 מליון ₪ בשנה), מכוסה בקלות באמצעות הקנסות שמחלקת המשטרה, על סמך הצילומים האוטומטיים שמספקות המצלמות.

בנוסף יש להתמיד בענישה קשה לנהגים העבריינים, בהתחשב בפוטנציאל הקטלני של העבירה שביצעו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!