כשחברי ש"ס מצביעים נגד הגר"ש עמאר • השבוע שהיה

קשה היה להתבונן בפניו של שר הדתות, יעקב מרגי, ביום ד' האחרון.

הוא נכנס למזנון הח"כים כשפניו משדרות עצב. רק יום אחד קודם לכן חנך משרדו תוכנית מהפכנית למחשוב המשרד ולשיפור השירות, ולא יכולתי שלא להתפלא על מראהו.

רק כאשר נכנס פנימה בסערה גדולה - ח"כ יעקב כץ (כצל'ה) מ'האיחוד הלאומי', הבנתי מה בעצם קרה דקות אחדות קודם לכן במליאה.

תחילתו של הסיפור בעיר אשדוד, בפרשה הזכורה בשם 'פרשת שיינין': היה זה כאשר סירב רב העיר שיינין להעניק כשרות למסעדה, שבבעלות יהודיה מומרת שסירבה לקבל השגחה צמודה לעסק. בעקבות הסירוב פנתה הגברת לבג"צ, שפסק שאם על פי ההלכה האוכל כשר, אין כל סיבה לפסול את הכשרות בשל סיבות אחרות כמו "נאמנות" וכד'.

מי שתקף בחריפות את פסיקת הבג"צ היה הגר"ש עמאר, שמיהר לקרוא אליו כמה ח"כים ולבקש את התערבותם בקידום חוק שישים קץ למצב הקיים.

"גם אני הוזמנתי אז לרב", סיפר ח"כ כץ, שהרים את הכפפה ושקד על חוק חדש, "חוק הונאה בכשרות", או כפי שהוא אוהב לכנותו "חוק עוקף בג"ץ".

אלא שהממשלה התמהמהה עם החוק. פעם הגיע לוועדת שרים והוחלט לדחותו בחודשיים, פעם שנייה דחו בשישה שבועות וכך הלאה.

"יש לכם הזדמנות ללכת בדרך ההלכה", נשא כץ קריאה נרגשת באוזני חברי הכנסת הדתיים והחרדים, ובעיקר אל "הרב מרגי וכל החשובים שיושבים פה".

"אני מבקש שהשר מרגי, שהוא שומר תורה ומצוות, יעשה את מה שהרב עמאר ביקש ממנו", זרה ח"כ כץ עוד מלח על פצעיו של מרגי, שכל כך היה רוצה להקיש על לחצן ה'בעד' במסך המחשב שמולו, אך חזקה עליו פקודת הנהלת הקואליציה ועיניו החודרות של היו"ר אלקין.

אלא שפקודת הצבעה לחוד ודיבורים לחוד. למרות שכפו עליו הר כגיגית, היה מרגי ישר מספיק כדי לומר, מעל הדוכן, בדיוק את מה שהוא חושב.

הוא שיבח את "הרב כץ שעשה סדר בסוגיה", אך סיפר כי בוועדת שרים, כאשר נידון החוק, "היו מספר שרים שאמרו 'לא' על החוק. יש החושבים שהרבנות צריכה לשקול רק שיקולי כשרות ולא מעבר לכך".

אגב, 'רק' שיקולי כשרות פירושו שעסק יכול, תיאורטית, לא לשמור שבת, אך אם האוכל במקום כשר תהיה הרבנות חייבת להעניק לו תעודת כשרות.

"לצערי", המשיך מרגי, "בוועדת השרים היה רוב שהפיל. אקבל את מרות הממשלה. כשר לשירותי דת, אני סבור שההצעה הזו יש בה שכל והיא מחזקת את הרבנות של הממלכה, אך מקבל עלי את המשמעת הקואליציונית".

כץ לא יכול היה שלא לעלות שנית אל הדוכן, רק כדי לברך בחום את מרגי על אומץ ליבו. לסיום, ניגן על מצפונם של הח"כים חובשי הכיפה והדתיים. "מילא ליצמן שומע לרבי מגור, גפני או מקלב אמרו לו שהם לא סומכים על הרבנות הראשית, "אבל השר נהרי, אתה נגד הרב עמאר?! אלקין?! פיניאן?! חוטובלי?! זאב?! אזולאי?! מיכאלי?! ועקנין?!"---

"אני קורא לכל מי שיש לו כיפה על הראש...מי שכבוד הרב עובדיה יוסף לנגד עיניו, אין לי ספק שהיום החוק הזה יעבור, כולנו כאיש אחד" – קרא בפאתוס.

כשפגשתי אותו במזנון הח"כים היו פניו נפולות. הוא הציג בפני את רשימת ההצבעה, סימן במרקר ירוק את שמותיהם של הח"כים החרדיים והדתיים שהצביעו נגדו, והביע תסכול עמוק. "היתכן?!" – שאל אותי.

"מה אפשר לעשות, אני אצביע נגד הקואליציה, מחר הם יביאו לנו חוקים נגד הדת והיהדות", אמר מרגי, וזו הפעם הראשונה בה ראיתי אותו נאנח בכאב עצום.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!