ר חיים סרנא- משהו אישי

הביקור שלא אשכח.

ימים ספורים לפני שעבר הגר"ח סרנא זצ"ל להתגורר בבית אבות בירושלים- זכיתי להיכנס אל ביתו של בשכונת גאולה הירושלמית. מעולם לא הכרתי או זכיתי בצורה כל שהיא ללמוד אצל ראש הישיבה המסור אך סיפורים רבים שמעתי עוד קודם על דמותו הנפלאה.

ליל שמחת תורה. היכלי בתי המדרש בעולם הישיבות עמוסים מצד לצד- עושה את דרכי אחרי ארוחת יום-טוב ברחובות השכונה.

"ישיבת 'חברון גאולה'", מצביע חבר טוב ואומר, "כאן למדתי. אצל ר' חיים סרנא".

המשכנו במורד הרחוב לכיוון שכונת מאה שערים ולפתע הוא חש לא בנוח. "מה קרה?", שאלתי אותו.

הוא השיב כי הוא לא יכול לפסוח על ביתו של ראש הישיבה מבלי להיכנס ולומר א גוטען יום טוב.

דחקתי בו, הסברתי לו שביקורנו בעיתוי זה יקשה על מצבו הרפואי הירוד של הרב.

הוא התעקש ונמצאנו נוקשים על דלת ביתו של ראש הישיבה.

בפתח הדלת, עמד אחד הנכדים. הוא הכיר את זהותו של חברי שלמד בישיבה לפני 12 שנה. הוא הורה לנו להיכנס אל בית ראש הישיבה.

נפעם כולי נכנסתי לחדרו של ראש הישיבה- למרות שלא הכרתי את ראש הישיבה- ליבי החסיר פעימה.

מצבו הרפואי של ראש הישיבה הוגדר כירוד מאד.

למרות זאת, בכניסתנו לחדר הוא ביקש לשאול, "מי אלו?". נכדו השיב כי מדובר בתלמידו ובחבר שהגיעו לומר א גוטען יום טוב לראש הישיבה. את דיבורו כמעט ולא היה ניתן להבין. אך על פניו הופיעה השמחה.

ראש הישיבה אמר ווארט קצר ושב לנוח מספר שניות מרצף דיבורו הארוך.

הוא התעניין רבות בעיסוקיו של חברי. "התחתנת?", "באיזה כולל אתה לומד?", "התורה אהובה עלייך?". אלו שאלות שרק העידו יותר על מסירתו של ר' חיים לתלמידיו בשנים בהן היה בישיבה.

לאחר מכן הוא הצביע עליי ושאל: "מי זה?". התקרבתי, אמרתי את שמי ואת הסיבה להימצאותי בביתו.

למרות שלא הכיר אותי ודיבורו הקשה עליו הוא התעניין ושאל שאלות ולבסוף אמר בקול רם: "ברכה והצלחה".

השבתי: "שלראש ישיבה תהיה רפואה שלימה" ור' חיים ענה: "אמן".

יצאנו מהחדר ונכדו סיפר על מצבו הרפואי של הרב: "צריך הרבה תפילות", הוא אמר.

הביקור האחרון אצל ר' חיים זצ"ל נחרט בליבי כאילו הפכתי בן רגע לאחד מתלמידיו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!