נורא: החרדים שמחבקים ילדים - יש כזה דבר? • טור דעה

אם יש משהו שמעצבן אותי באמת, זה לקרוא בתקשורת טורים של אנשים שלוקחים איזה חלק מהחברה שאני חיה בה, וגורמים לקורא ממוצע להבין שזו הנורמה. אולי זה לא צריך לעצבן אותי. שיחשבו מה שהם רוצים, מה אכפת לי? אלא שבתור אשת תקשורת אני מודעת לנזק שדברים כאלו מחוללים, אז מישהו צריך להעמיד אותם במקום.

אבי גבאי עשה איזו טעות אומללה. למי זה לא קורה? אז הוא אמר שלילד חרדי במאה שערים אסור לחבק את אמא שלו. קטע. עכשיו מגיעה לה שרה איינפלד, שהתפרסמה בזכות היציאה מחסידות גור וחזרתה בשאלה, ומתגלחת על האמירה של גבאי. ייאיי, הנה הזדמנות להוציא קצת רפש החוצה. למה לא?

בטורה היא פותחת בתיאור מצמרר (באמת מצמרר!) על החיים בצל החסידות שגדלה בה, והיא מתארת מצב שבו בנה בן העשר מגיע לחבק אותה והמחשבות שחולפות בראשה הן מה היה קורה לו היתה נשארת חרדית. "איך הייתי מגיבה אם הייתי חיה עדיין בחברה החרדית בה גדלתי, שבה, כאם ובנה - היה אסור לנו להתחבק? יכול להיות שהייתי דוחה אותו מתוך המחשבה שאני גורמת לו להתעסק בחוסר צניעות ובמחשבות לא טובות; שהייתי אומרת לעצמי שאם אני רוצה ילד ירא שמיים, אני חייבת לדחות אותו מעלי, כדי שלא יתעסק בדברים אסורים?".

אין לי שום דבר נגד איינפלד, ואני גם לא בעניין של לתת לה במה, אבל מה לעשות? מבחינה מוסרית לא אשקוט עד שלא אעמיד דברים על דיוקם.

חייבת להדגיש שאיינפלד טרחה להסביר בסוף הטור שלה שיש כל מיני סוגים בחברה החרדית, ויש כאלו שזה כן מקובל אצלם וכו', אלא שרוח הדברים שלה, כולל כותרת של עורך, גורמת לאי נוחות בולטת שמתבטאת אחר כך בטוקבקים נגד המגזר החרדי. בתור עורכת אני מודעת לצורך העז לייבא כותרת שתביא טראפיק מטורף, ומסתבר שבני מגזרים הם מתכון לטראפיק משוגע. משעמם? אין מספיק כניסות? יאללה חרדים, והופ... אז הטריק הזה אולי עובד על המון העם, אבל הוא נמאס.
כדי לתת לקורא את רוח הדברים, יש לדייק אותם ולא לגרום להם להישמע כי "בחברה החרדית בה גדלתי, אמא לא מחבקת ילד". גדלת במקום כזה? תכתבי "בחסידות גור בה גדלתי, אמא לא מחבקת את הבן שלה".

תראי, שרה, כולם יודעים שבחסידות גור יש קיצוניות שאינה קיימת כמעט בכל חסידות אחרת. אבל זה בדיוק הקטע, שזה הם. והם, זה לא "החברה החרדית", כמו שמבינים מהכותרת של הטור שלך. יש לך בטן מלאה על גור? בסדר, זכותך. אבל למה לטנף בלי שום סינון? אגב אני יכולה להרגיע אותך, יש לי חברה חסידת גור שמחבקת את בנה בן העשר, לא עלינו. ויש גם חסידי גור שמקבלים מאמא נשיקה כשהם חוזרים מהישיבה, השם ירחם. מצער אותי לשמוע על ריחוק פיזי בין הורים לילדים, אבל זו לא תופעה מגזרית, לכן אסור לכתוב שבחברה החרדית לא מחבקים ילדים.

זה גם ממש לא חרדים מודרנים, או ליטאים. שוחחתי עם 6 נשים מחסידויות שונות, הכי מיינסטרים, כולן נותנות חיבוק ונשיקה לילדים שלהן שהם כבר בחורי ישיבות וגבוהים מהן בעשרה ס"מ ויותר.

העובדה שיש קיצוניות במגזר החרדי – אינה מפתיעה איש. בכל מגזר יש קיצוניים. יש טבעוניים שפויים שפשוט נמנעים ממאכלים שבעיניהם אסורים מסיבות שונות, ויש כאלו שמוכנים להרוג בני אדם שאוהבים בשר. אז מה? בחברה הטבעונית שונאים בני אדם אוכלי בשר ויש גם כאלו שפויים? הכל תלוי בצורה שבה מגישים את הדברים לקורא.

אז לכל אלו שקראו את הכותרות המיותרות אודות "איסור חיבוק ילדים במגזר החרדי", וטרחו לקרוא גם את התוכן, בואו נבהיר:

אני אם חרדית, בני יחגוג בר מצווה בעוד כחמשה חודשים אי"ה, בשנה הבאה יחל רישום לישיבה ורוצה לשמוע משהו? אין יום שאנחנו לא "מתחבקים". למעשה, אין בוקר שהוא יוצא לתלמוד תורה בלי לקבל חיבוק מאמא, ואין לילה שהוא נרדם בלי חיבוק ונשיקה מאמא.

יודעים מה? אני חרדית מודרנית, עזבו אותי. בואו נדבר על אמא שלי, הצדיקה, זו שהולכת עם מטפחת שמכסה כל רבע ס"מ מראשה, זו שיצאו לה ארבעה בנים אברכים יראי שמים. מנחשים? גם הם מקבלים חיבוק ממנה, על אף שהם בעצמם כבר תכף מחתנים ילדים.

יודעים מה? אמא שלי ליטאית, זה אולי לא נחשב. עדיף שנעבור למשפחה החסידית של בעלי? יש שם כמה חסידויות. צאנז, בעלז ועוד. לכל הדעות חסידויות בעלות השפעה ושם נכבד. אני זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי את הדודות של בעלי – חסידיות כאלו עם חליפות צנועות וכובעים או מטפחות על פאות. ניגשות לבחורים הגבוהים שלהן, בחתונות או אירועים שונים, ופשוט, השם ירחם, מחבקות את ילדיהן.

בואו נסכם: בכל חברה יש קיצוניים שחיים בה. מה לעשות? יש גם את כת ה'אמיש' בארצות הברית ששואבים מים ונוסעים בסוס ועגלה. אז מה? יש גם גברים אלימים בחברה החילונית ויש נרקומנים ויש אתאיסטים ששונאים חרדים רק כי הם לא כמוהם. יש כאלו שמשתייכים לקהילות שונות שמביעים גזענות כלפי כל מי שלא חושב כמוהם. ככה זה, אנחנו בני אדם. וכן, גם בחברה החרדית יש קיצוניים. במקרה שאיינפלד תיארה מדובר בחסידי גור.

אני לא רוצה לדעת מה קורה שם, אולי לא אוכל לעמוד בתיאורים הללו, לב האם שבי מתקשה להכיל – אבל זה לא נותן לגיטימציה לאף אחד, לא לי ולא לה, להפוך את זה לכותרת שמעידה על "החברה החרדית".

החברה החרדית חיה בהפרדה בין גברים לנשים בכל מקום שהוא פומבי, נכון. מטעמי צניעות ועוד. אז מה? כשאנחנו בבית, במשפחה, אנחנו בדיוק כמו כל משפחה שאתם מדמיינים. כן, ולא עלינו, הורים מנשקים ומחבקים ילדים. טירוף, אה?

לכו חבקו את הילדים שלכם!

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!