מה אמר ר' חצק'ל, על ערש דווי, לבן של חיים ישראלי?
אריק שוורץ נפרד מהאיש שפטר את בני הישיבות משירות צבאי • ואיך הוא יודע כבר עכשיו שהשוטרים החרדיים יחלקו דו"חות ברמת גן - והחילונים יבואו לבני-ברק? • דואר צבאי
- אריק שוורץ, בחדרי חרדים
- י"א סיון התשע"א
- 3 תגובות
חיים ישראלי ז"ל. צילום: מעריב
חיים ישראלי ז"ל.
לרובכם, השם הזה לא אומר דבר וחצי דבר, אבל מי שצריך לדעת - יודע.
ישראלי, שהלך לעולמו בשבוע שעבר, הוא אחד מאבות המייסדים של הדיחוי הניתן לבני הישיבות, עוד טרם ההסכם הקואליציוני של 1977. המשנה למנכ"ל משרד הביטחון ועוזר השר היה האיש הכל יכול, זה שעומד מאחורי הקלעים, נסתר מעיני הציבור, אבל מנווט את ההתרחשויות בתבונה, ברגישות וברחמים.
בנו, הרב ד"ר עודד ישראלי, סיפר בהספדו, כי בהיותו בגיל 15 נקלע לירושלים לביתו של רבי משה טננבוים זצ"ל - מזכיר ועד הישיבות. הרב טננבוים אחז בידו ויצא עמו לבקר את הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל, ששכב על ערש דווי.
"זה הבן של חיים ישראלי", הכיר הרב טננבוים את הנער לרב אברמסקי.
עיני הרב אורו והוא הזדקף ואמר לעודד: "דע לך שאינך מכיר את אביך, אינך יודע כמה אדם גדול הוא".
אכן, רק מי שצריך היה לדעת - ידע, ומי שלא היה צריך - לא. זה היה סוד כוחו וגדולתו של האיש שכה הרבה לעשות מעשי חסד לכל נצרך.
בניגוד למחליפו, שהעסקנים והעיתונאים ניזונים מתחת לשולחנו, לחיים (כך קראו לו - חיים, ממש כאחד האדם) לא היו עיתונאי חצר וחבר עסקנים שמשתתף (לבושתנו) במסיבות גן הורדים של יום העצמאות בקריה אל מול להקה צבאית מעורבת, אלא בני אדם פשוטים המבקשים ונענים.
בהיות חיים האיש החזק, הבין היטב את הרגישויות בממשקים הדתיים של הצבא.
סיפר פעם ראש ישיבת הסדר, שבאחת הסערות שידעו חייליו בשירותם הצבאי, פגש בחיים ישראלי.
אולי תחליפו כבר רב צבאי ראשי, ותביאו רב שהוא גם תלמיד חכם, הציע הרב בהתכוונו לרב גד נבון זצ"ל.
למה, תמה חיים. הרי בכל פעם שאני מבקש ממנו ציטוט מהתנ"ך הוא מיד שולף לי - והרב שתק במבוכה.
חיים היה פיקח דיו כדי להבין שרב צבאי אינו אנציקלופדיה לתנ"ך, בנו, הרב עודד, נחשב ת"ח מובהק, מבכירי ישיבת שעלבים, מפיץ תורה בכמה מוסדות, ורבה לשעבר של קבוצת מגדל עוז אשר בגוש עציון.
אבל הוא ידע ברגישותו האופיינית לתת גיבוי לכפופים לו, כשם שידע בחושיו החדים שהתחליף הרי לא יהיה מו"ץ מבית דינו של הרב וואזנר, אלא רב מאותו חוג, ואם כן למה להחליף?
ואכן התחליף המיידי היה רב שידע לצטט (פחות תנ"ך ויותר מדרשים), ו(ציטוט מדוייק) "לא התחבר לרציו של השולחן ערוך", בעניני בישול עכו"ם, אבל ידע לעשות גיורים עקומים לאותם עכו"מים.
והתחליף האחר ידע לצטט משפטים על סגולת עם ישראל בסערות המלחמה. וזה מזכיר את האמרה הידועה שאין איש יודע את מקורה, על הרבנים הראשיים לישראל: הראשון יהיה כהן, משנהו לוי, ואחריו עשרה יוחסין שעלו מבבל.
צילום: לגלות מראש? חלילה. גירוש גוש קטיף. צילום: ישראל ברדוגו
אין גבול לצביעות
יש היגיון מסויים בהוראת מפקד אוגדת יהודה ושומרון להימנע מלשתף במידע אודות פינויים עתידיים: את אותם חיילים שיש להם ניגוד אינטרסים מובנה - בין אם משום היותם מתנחלים בעצמם, בין משום היותם דתיים.
הרי לא יעלה על הדעת לשלוח תלמיד ישיבת הר ברכה לפנות את אחיו מהריסות חומש.
לא יעלה? יעלה ויבוא וירצה וישמע. מסתבר, שגם אם יש גבול לטמטום, לצביעות - אין.
לשלוח תלמיד ישיבת הסדר לגרש את אחיו ולהרוס את ביתם, זה בסדר. הרי דינא דמלכותא דינא (נאום נשיא המדינה לשעבר בסצינה של הגירוש, להבדיל מנאומו בסצינה של בית המשפט המחוזי).
אפילו להרוס לחייל בצה"ל את ביתו שבגבעות, זה בסדר.
גם לעצור אותו בעוון נפקדות אחרי שהלך להציל את מעט חפציו וחפצי רעייתו המתעופפים ברוח השומרון אחרי שאחיו לנשק הרסו את אוהלו, זה תקין.
אבל לגלות לו את זה מראש? חם וחלילה, הרי הוא חשוד בניגוד אינטרסים.
ואני תמה: האם היה מעז תא"ל ניצן אלון לשלוח את חיילי גדוד הסיור הבדואי לאבטח את הרס המבנים באל ערקיב? האם היה לו את העוז לנסות ולשגר את חיילי הגדוד הדרוזי לעצור את הפולשים אל מג'דל שאמס (ולו רק את הפלסטינים שפלשו מהצד הסורי), הרי הוא היה מפוטר מיד מצה"ל על סעיף טימטום.
ולמה כאן לא? מסתבר שהחוכמה נמצאת כולה בצד מסוים של המפה הפוליטית - זו שתא"ל אלון משתייך אליה.
ובינינו, הוא צודק. עובדה שהחיילים סבלו את עלבונם בשקט. איש מהם לא התייצב בפני מפקדו ודרש הסברים.
האם אני ראוי למות למען אותה מדינה שאינה מאמינה בי?
יהי זכרם של עמיחי מרחביה, אלירז פרץ ורועי קליין - ברוך.
צילום: אצל היהודים זה תמיד הפוך. השוטרים החרדים. צילום: משטרת ישראל
חוסר נאמנות
תשעה עשר שוטרים חרדים התגייסו לאחרונה למשטרת התנועה.
כמה מתוכם יחלקו דו"חות בבני ברק?
ומה זה אומר על תפיסת הבטיחות, הזהירות בדרכים והסדר הציבורי בקרב הציבור החרדי? המון. מים רבים זרמו במורד רחוב רבי עקיבא (והציפו את רחוב רש"י כידוע) מאז חוקקה הכנסת את חוק
חגירת חגורת בטיחות חובה היא ביוזמתו של ח"כ הרה"ח יהודה מאיר אברמוביץ ז"ל. מים אחרים זרמו מאז גם בערוצי הליטני והאוואלי, בראותם את חיילי הגדוד הנוצרי של צד"ל מאבטחים את הגזרה של מרג' עיון, בעוד הדרוזים מגנים על חצבייה והשיעים על בינת ג'בייל. אבל אצל היהודים זה תמיד הפוך: השוטר הדתי יחלק דו"חות ברמת גן, והחילוני בבני ברק.
חוסר נאמנות כבר אמרנו?
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 3 תגובות