האם על הת"תים לגבות תשלומים עבור טיולים?

עונת הטיולים בתלמודי התורה ובבתי הספר נפתחה.

מזג האוויר נוח. הפריחה בשיאה. המים זורמים בנחלים. החום אינו מעיק והכל אידיאלי לטיול מהנה.

ימים ספורים לפני הטיול, מביא התלמיד בתיקו את הפתק המבשר על כך ופניו צוהלות: "יש לנו טיול ל... הארץ!"

בפתק שורה של אביזרים ופריטים שעליו להביא, והוא מתחיל למנות: 'משקפי שמש', 'פנס', 'מידנית עם שתיה - 2 ליטר', 'כריכים' 'ממתקים' , 'קרם נגד שיזוף' ועוד ועוד... זה מה שמעניין את הילד או הילדה - ובצדק.

אבל את עיניה של האם צד דווקא המחיר. 100 שקלים. לא פחות. היא מהרהרת בקול ושואלת: מאה שקלים? למה כל-כך יקר? ומה נעשה כאשר יש לנו שלושה ילדים בתלמוד תורה או בבית הספר?

"אמא", מבהיר הילד בקול מונוטוני ומנסה להרגיע, "מופיע לך בהודעה, כי במקרה כזה, את זכאית להנחה של חמישה אחוזים". חישוב מהיר מעלה, כי הנזק הוא 300 שקלים, מינוס 15 שקלים.

היום במקרה, היא נאלצה להזמין טכנאי לבית, שיתקן לה את מכונת הכביסה.

הכסף לא היה מצוי בידה, והיא הפקידה בידו המחאה שעליה נכתב 300 שקלים שתוקפה יפה רק בעוד חודש. והנה כאן, בהינף פתקית, היא נאלצת להיפרד מסכום זהה.

המחשבות מטרידות ומתרוצצות במוחה: היא בהחלט מודעת לצורך הכמעט קיומי הזה, והיא לא יכולה למנוע מהצאצא החמוד את ההנאה החד-שנתית.

אולם האם המחיר הגבוה הזה מוצדק? האם לא על תלמוד התורה לסבסד את הטיול? ומה שיותר גרוע הוא החשד, כי נתח מסויים מהכספים אינם מיועדים לטיול.

ההרהורים נוגים והם מתחזקים ומתעצמים, כאשר הילד שב מהטיול ומונה ברוב סיפוק אחת לאחת את המקומות שבהם ביקר, ולפתע מתברר, שכמעט כל האתרים אינם כרוכים בתשלום.

אז למה בעצם לשלם סכום גבוה מעבר ליכולות הפיננסיות המוגבלות?

בעד • הרב לייבוש לוי, מנהל תלמוד תורה

הרב לייבוש לוי, מנהל בתלמוד תורה 'הדר ציון' שבירושלים, סבור שהמחיר שגובים מההורים מוצדק, ואף ישנן סובסידיות מצד הת"ת, למרות שלדעתו, "ההנהלה אינה מחויבת בכך".

"כל תלמודי התורה הפרטיים, בעיקר אלו שמוגדרים 'מוכר שאינו רשמי', אינם נהנים מתקציבים עתירים כדוגמת אחרים בעלי קריטריונים ממלכתיים. לפיכך, המצב הכספי שלהם אינו מזהיר בלשון המעטה. למרות זאת, ההנהלות מעניקות סבסוד קבוע, לחדרי האוכל של הת"ת, להסעות ולמגוון נושאים שונים, שכרוכים במשאבים רבים ומימונם נופל בעיקר על כתפי ההנהלה.

אינני יודע, האם סבסוד טיולים גם אמור להיכלל בתוך ההוצאות הגדולות בלאו הכי, למרות שאצלנו ישנו תמיד סבסוד משמעותי.

להנהלת ת"ת יש הוצאות כבדות, וההורה אינו יכול לבוא בטענות, מדוע איננה מממנת את הטיולים. איננו מבקשים חלילה, ליטול מהילדים את הנאתם הגדולה, שנוסכת בהם שמחה וסיפוק רב, אולם בד בבד, ההוצאה הזו, לא יכולה ליפול על כתפנו לבד.

בכל מקרה, לקופת ההנהלה, לא נכנס שקל אחד מתוך הכספים שמוזרמים אליה על ידי התלמידים, והיא לא נהנית מהם כמלוא נימה. נהפוך הוא, אנו עוד מוציאים מקופתנו כאמור סכום כסף בלתי מבוטל, לכל אוטובוס של תלמידים שיוצא לדרך.

טיול שעשינו לצפון הארץ למשל, נמשך כשבע עשרה שעות מחיר של אוטובוס לתריסר שעות עולה ארבעת אלפים שקלים. כל שעה נוספת כרוכה בתוספת של מאתיים שקלים. וכבר הגענו לחמשת אלפים שקלים.

יש מדריך טיולים, מלווה עם נשק, איש עזרה ראשונה, הכניסות לאתרים והוצאות אחרות כרכישת מיני מתיקה וכיוצא בזה. ועוד לא דיברנו על כך, שבמקרים לא מעטים, ישנם הורים שאין ידם משגת לשלם על הטיול. אנו מבחינים, כי מספר תלמידים לא נרשמו מבעוד מועד ומבינים את המניעים לכך.ודאי שלא נעמוד מנגד וההנהלה נוטלת על עצמה את מימון נסיעותיהם של הילדים חסרי האמצעים.

בשורה המסכמת, אם לקחנו מילד סך מאה ועשר שקלים, הרי שתלמוד התורה נאלץ להוציא מכיסו עבור כל אוטובוס המכיל כחמישים ילדים, לפחות עוד אלף וחמש מאות שקלים, זולת מימון ההורים".

נגד • ר' ישראל לידר, הורה

ר' ישראל לידר, אב למשפחה בעלת שש נפשות, ממרכז הארץ, לא מצליח להבין את השיקול העומד מאחורי ההחלטה הקובעת את גובה הסכום.

"אין אבא שינסה להתמקח או להתקומם נגד הסכום שקצבו המנהלים. הוא יכול מקסימום לרטון באוזני בני ביתו וזהו. אם הוא רש וחסר כל, הוא ידאג להעביר מסר לת"ת או לביה"ס כי אין לאל ידו להשיג את הסכומים הנדרשים, וחזקה עליהם כי אם ניחנו בזיק של רגש וסולידריות, לא יטמנו את הראש בחול כבת יענה ולא יקמצו ידיהם במקרה מעורר הרחמים הלזה, ויאפשרו לחניכים הללו, לנסוע חינם. אבל ההורים האחרים שימלאו פיהם מים, ישלמו כפי התכתיב ובכך נגמר הסיפור.

אף אחד לא יודע מה מתרחש בקופת המוסדות, והאם אכן אינם מנסים 'להתעשר' על חשבוננו במסווה של טיול.

גם בהנחה, שאין כך פני הדברים, לא ברור, מדוע הסבסוד של הת"ת או בית הספר כביכול, אינו משתקף ובא לידי ביטוי במחיר. כל טיול כרוך באישורים מוקדמים של מנהלת הטיולים במשרד החינוך. הם משגרים את הצוות המלווה את האוטובוס והם גם מממנים לפחות את חלקו הארי של הטיול, אם לא את כולו. אז שיפסיקו לספר לנו סיפורים.

כאשר ילד חוזר הביתה לאחר הטיול, ושח בגאווה כי ביקר במפעל 'נשר' ברמלה, בפארק הלאומי ברמת גן, או במרכז המבקרים של טמפו או תנובה, אתה כבר מבין שהכסף לא הלך לדמי כניסה. הלב מתמוגג לנוכח העונג שהיה מנת חלקה של הילדה, ונחמץ בעת ובעונה אחת, לנוכח הסכום המופרז שנגבה ממך, ואינך יודע כלל, מה בדיוק עלה כאן, כל כך הרבה.

אולי יואיל מישהו מהמנהלים לקום ולערוך חשבון דיפרנציאלי שיסביר, למה בתי ספר דתיים וחילוניים אינם גובים מאומה על טיולים, והכל מתוקצב ממשרד החינוך, ודווקא אצלנו גובים סכום שלעיתים גובל במאות שקלים, טבין ותקילין, היוצר גרעון נוסף בקופה המדולדלת בלאו הכי של ההורה הממוצע".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!