מדוע התנפל מוזס על הצוואר של אריאל אטיאס

לעיתים, כשאני מביטה בהם מבעד ליציע שבמליאה, מתחשק לי לצחוק. בעצם, לבכות.

מערכת היחסים ביניהם כל-כך שברירית, כל-כך עדינה ודקה, עד כי במחי אינטרס קטן היא נסדקת. למה נסדקת? מתנפצת לרסיסים.

במהלך הדיונים, יצא לי להביט אל מליאת הכנסת ולהבחין בשניים שעמדו ושוחחו ביניהם במרץ רב. היו אלו ח"כ משה גפני, יו"ר ועדת הכספים, ושר הדתות, יעקב מרגי. עד לפני מספר ימים חילוקי הדעות בין השניים היו מן המפורסמות בקרב קהל העיתונאים המקיפים אותם. והנה, לרגל חוק מסוים, הפשיר הקרח, והשלום והשלווה שבו אל שני המחנות.

בשעה טובה ומוצלחת.

לא חלפו אלא דקות אחדות מאז שמעתי על הבשורה הטובה, וכבר הגיעה השמועה התורנית הבאה: פיצוץ בין סיעות יהדות התורה וש"ס צפוי בחדר ועדת הפנים בשעה 16:00 בדיוק. נא להגיע, לתפוס מקום טוב - ולהמתין.

הצלם יעקב כהן הכין את עדשת המצלמה וניצב כמו חייל הדורך את נשקו, רגע לפני שמחבל מתקרב מולו. הקצרנית, עובדת כנסת ותיקה ונחמדה, ניסתה לברר על מה התכונה הרבה. סך הכול די נדיר שבשעה בה פועלת המליאה במלוא עוצמתה, מתנהל בחדר צדדי דיון של ועדה.

אם זה קורה, מן הסתם יש סיבה טובה מאוד.

ליצמן נותן קרדיט

אבל כדי להבין מה התרחש בין כתלי החדר, נחזור לאחור, אל ישיבות הסיעה.

נתחיל דווקא בסיעת ש"ס, שלא קיימה ביום שני ישיבת סיעה. הח"כים וגם השרים יצאו להשתתף בהלוויה, והותירו את התנועה האחות, הממוקמת בחדר הסמוך, לערוך בבדידות את ישיבת הסיעה השבועית.

כולם הגיעו, כל החמישה. כולם היו רציניים למדי. מושב החורף עומד להסתיים בסוף שבוע זה, ודיור לילדינו טרם נמצא. במקום לחפש את האשמים, צריך לעשות מעשה, ריחפה התובנה בחלל החדר.

לא תאמינו, אבל שינוי של ממש חל בתנועה, ולאחרונה נרשמת בה אחדות מפתיעה. עמדתי עליה בשתי שיחות נפרדות אותן ניהלתי בכנסת. האחת, שיחה אקראית עם סגן שר החינוך, מנחם אליעזר מוזס. סיפרתי לו שלא פעם מגיעים מנהלי מוסדות אל לשכתו של סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן.

"אני מודה לכל אחד על עזרתו", אמר, בפרגון מלא.

שעות אחדות לאחר מכן, ליד חדרו, פגשתי בסגן שר הבריאות, יעקב ליצמן. "הרב ליצמן, חבריך לסיעה 'גונבים' לך את ההצגה, סוגרים דילים עם ש"ס, עם אלקין, דברים מתרחשים, ואתה לא שם".

"מצוין, אני עסוק פה בלשכתי בנושאי בריאות", השיב. מבט אל תוך הלשכה גילה לא פחות מחמישה נכבדים, כולם קשורים בדרך כזו או אחרת לארגוני הצלה ובריאות. "נתתי לחברי לסיעה את כל הקרדיט לטפל בנושא הדיור, אמרתי להם שאני מצטרף להחלטה ללכת עם זה עד הסוף", סיים את דבריו. גם הוא, בפרגון מלא.

ימות המשיח? - כפי הנראה, הם קרבים מאוד.

אלקין פותח בנוהל חירום

בישיבת סיעת יהדות התורה נשמעו הח"כים נחרצים לגמרי. מי שמכיר את יו"ר הקואליציה, ח"כ זאב אלקין, יודע עד כמה הוא יודע להבחין באיום רציני המונח לפתחו. בין רגע הוא פותח בנוהל חרום של פעילות מיוחדת, ורק מי שראה את אלקין בנוהל כזה, מבין במה מדובר.

אפילו את תדרוך העיתונאים הקבוע שלו נאלץ לבטל. חיכינו לו כמחצית השעה, מתעדכנים מנוגה, דוברת סיעת הליכוד, כי הוא "כבר מגיע". אחר-כך על כך שהוא בלשכת נתניהו, ואז... שבעצם אין כל סיכוי שייערך התדרוך המיוחל.

עול כבד מונח על כתפיו של אלקין. רק חסר לו שבהצבעה כזו או אחרת לא יימצא לו הרוב הדרוש.
בסיומה של ישיבת סיעת 'יהדות התורה' שוגר אליו מסר ברור: לא מצביעים נגד הצעות האי-אמון. ליותר מכך אלקין לא היה זקוק. מה גם שהמסר הועבר אליו כמה וכמה פעמים. מוזס עצמו הציג לי את הסימוס ששיגר אליו. בהחלט תקיף, נמרץ. גפני סיפר על שיחת טלפון. גם אייכלר התקשר.

מהעבר השני, ניצבת לפתחו של אלקין סיעת ש"ס, עם האינטרסים שלה. בש"ס, אסור לשכוח, נמצא המנהל האמיתי של נושא הדיור: שר הבינוי והשיכון, אריאל אטיאס.

אטיאס, המנהל ביד רמה את משרדו (על אף הקשיים, למרות פקידי האוצר), יודע היטב להלך על החבל הדק המחבר את משרדו אל משרד האוצר. על חבל כזה, רק שתדעו, צריך ללכת בזהירות רבה. אם אתה מתרסק - אתה מוצא את עצמך נוחת בעוצמה רבה אל תהום עמוקה.

לא קלה היא עבודתו של אטיאס. במשרד האוצר יושבים פקידים שכל תפקידם הוא לשמור לכולנו על הקופה הציבורית. כמעט כמו הגולם מפראג, שצווה לשאוב מים ולהביאם הביתה ולא פסק מלשאוב ולהביא גם כשהבית כולו טבע במים, הם יושבים מבוקר עד ליל מול המספרים, ולא מפסיקים לאזנם. גם אם כל תושבי מדינת ישראל ירעבו ללחם, הם ימשיכו לאזן מספרים בסרגל ועפרון.

איך אמר לי אחד מפקידי האוצר, כשיצא מחדר ועדת הפנים? - "התפקיד שלי הוא לשמור על הכסף של כולכם".

מה קורה כשאטיאס איננו

ואל מול האנשים הללו צריך שר הבינוי והשיכון להתנהל. מהם צריך לבקש כסף כדי להוזיל קרקעות, עליהם צריך לצוות לקדם את חוק המשכנתאות, הכרוך בהרבה מאוד כסף מהקופה הציבורית.

כדי להסביר להם למה זה חשוב לנשיא מועצת החכמים, לתנועה, למצביעים, לעם ישראל, לזוגות הצעירים, לשר שרוצה להציג הצלחה, למוזס שכל-כך מחכה לראות זוגות יוצאים ממחסנים, ולכולנו - צריך להצטייד ב-10 טון של סבלנות, 100 טון של עצבי ברזל, 1000 טון של תקיפות, וב-10000 טון של טקטיקות, תרגילים ושאר תחכומים.

כל עוד אטיאס בשטח, המערך האסטרטגי הסבוך הזה נשמר בקפידה. אך מה לעשות ולפני מספר ימים הוא הוזמן לאירוע ממשלתי שנערך באילת הרחוקה. וגרוע מכך: במשך מספר שעות היה הסלולארי שלו בלתי זמין.

בדיוק בעיתוי הזה (מישהו בחר בעיתוי הזה בכוונה?) הגיעו נציגי סיעת 'יהדות התורה' לשוחח עם היו"ר הנכבד והמוערך של וועדת הפנים, ח"כ דוד אזולאי, בדבר מה ייעשה ל'חוק מוזס', זה שהפך משכבר הימים לחוק גפני את מקלב.

מוזס, פעם רק ח"כ מן המניין וכיום סגן שר, אינו יכול להגיש עוד את 'חוק מוזס', אבל הנושא עדיין בוער בעצמותיו. וכדי שלא יצטער על הרגע בו הלך אל הגלות במשרד החינוך, נקפיד, לפחות בטור זה, לכנות את החוק 'שלו' בשם 'חוק מוזס'. ועם גפני ומקלב הסליחה. הם יבינו, אני בטוחה.

יו"ר הוועדה אזולאי מיהר לשאול את פי מגיש הצעת 'חוק המשכנתאות': ח"כ יצחק ועקנין. נכון שהיוזמה להצעה נולדה במשרד הבינוי והשיכון, ובכל זאת, מי שנבחר להעלות את ההצעה אל שולחן הכנסת היה ועקנין, ומשכובד בכבוד הנכבד הזה, התאהב בחוק עד כי הוא מקפיד לכנותו בשם 'חוק ועקנין'. אטיאס יבין, אני בטוחה.

ובכן, חשבו וחשבו אזולאי וועקנין, ניסו שוב ושוב לצלצל אל אטיאס, ומשלא נענו אמרו לעצמם: מה כבר יכול לקרות ולמה לא להעלות את שני החוקים יחד - 'חוק המשכנתאות' של ועקנין ו'חוק מוזס' - ובא לציון גואל.

וגם לזוגות הצעירים.

אטיאס מגלה את גודל ה'ברוך'

אבל כששב אטיאס ממסעו - חשכו עיניו. באוזניו עדיין מהדהדות אמירותיו הנחרצות של שר האוצר, יובל שטייניץ, אמירות המגדירות את סיכויי החוקים הנ"ל לעבור. יש אומרים כי התבטא בסגנון של אהפוך לצנצנת אם יעברו החוקים הללו.

אני, באופן אישי, לא שמעתי זאת מפיו, אבל כמי שעקבה אחר נציגו-פקידו בוועדת הפנים ואחר המספרים שהציג בדרמטיות מפחידה, אני משוכנעת בהחלט כי באוצר לא מתלהבים, בלשון המעטה, מחוק שישאב להם תוך 20 שנה עשרות מיליוני שקלים, בתשלומים חודשיים של 800 שקל לזוג. אבל באוצר, שלא כמו אזרחים בזבזניים, לא מתלהבים מ'תשלומים'. אצלם, המחשבון מחשב מיד 'אז כמה זה עולה לנו'.

וכך, קלט אטיאס מיד את גודל ה'ברוך' שבאיחוד שני החוקים. שכן, איחוד כזה פירושו בקשת את כל היד, מה שאומר: גם אצבע לא תקבל. אם היה סיכוי כלשהו ל'חוק המשכנתאות' שלו (וגם זה לא לפני איומים חוזרים ונשנים על הצבעות אי-אמון, פירוק הממשלה ונחרצותו של הגר"ע יוסף בנושא), הוא אבד עם קשירתו ל'חוק מוזס'.

החליט אטיאס להפעיל את אלקין. אמר לו מה שאמר, ציטט מה שציטט מפי הגר"ע, ואלקין החליט שאין ברירה - חייבים לפעול. כידוע לכל, ערר מונח לפתחם של שני החוקים - ערר אותו הניח השר שטיניץ לפני למעלה מחודשיים ואשר עד כה לא טרח להסירו. לפיכך הוחלט כי ועדת הפנים תתכנס, ויו"ר הקואליציה יסיר את הרביזיה (-הבחינה מחדש) של החוקים, במטרה לשחרר את סיעות הקואליציה ממחויבות להצביע על פי רצונה של הממשלה. איש כפי רצונו יעשה.

הסיכום בין אטיאס לאלקין היה כי תוסר הרביזיה רק מעל החוק של ש"ס. בשלב זה, יושאר 'חוק מוזס' של יהדות התורה בצד. עד להזדמנות הבאה.

יהדות התורה לא אהבה, כמובן, את הסיכום הזה, והלחץ שהופעל עם תום ישיבתה נועד בדיוק למטרה הזו: לחייב את אלקין להסיר את הרביזיה מעל שני החוקים, כאחד.

גם הקטנה הצליחה לכופף את הממשלה

כאשר נכנס אריאל אטיאס פנימה, אל חדר ועדת הפנים, הוא לא ידע על התרגיל של יהדות התורה. גם הוא, גם אזולאי, וגם ועקנין, שוחחו ביניהם כאילו ההצלחה כבר מונחת בכיסם. הם לא חלמו שגם הסיעה החרדית הקטנה הצליחה לכופף את הממשלה.

ואז נכנס אלקין פנימה, חיוך רחב מרוח על פניו, התיישב על כסאו, והודיע: "לפי בקשתן של הסיעות, אני מבקש להוריד את שתי הרביזיות שלי!"

צפו בישיבת ועדת הפנים:


שקט השתרר באולם. הראשון שקלט מה בעצם קרה פה היה השר אטיאס. הוא ניסה להבין מה בעצם מנסה אלקין לומר, האם הוא מתכוון לכך, ומשהבין את המשמעות - נפלו פניו.

היו מי שלחשו כי סגן השר לייזר מוזס "בדרך לכאן", ועל לשונו כבר מוכנות הצעקות הרמות שיזעק נגד האוצר ונגד מי שטרפדו לו את החוק.

"מה יש?" - שאג מוזס, כשהוא אוחז בחוזקה בכתפו של ח"כ אזולאי מיד עם הכנסו לחדר. "לא מגיע מענק למי שהולך לגור בקרית גת?"

ואז התקדם לעברו של ח"כ ועקנין. "לא מגיע מענק למי שהולך לגור ברכסים?" - שאג גם באוזנו, מנענע גם אותו בזרועו. "ראובן קוגן", שאג עכשיו לעבר נציג האוצר, שהשתחל בחסות המהומה אל חדר הוועדה.

"בכלל, מה אתה עושה פה?" - ניסה אזולאי להבין איך משתבץ לו פה נציג האוצר.

אבל קוגן חייך בתשובה. מישהו, כנראה, שם למעלה, שלח אותו לרחרח.

"ראובן קוגן", שאג עכשיו מוזס היישר אל אוזניו של פקיד האוצר המופתע. "מה, זוג צעיר אסור לו לגור בקרית גת???"

"רצוי שיגור" - השיב לו קוגן, ומיהר להימלט החוצה מהחדר הרועש.

"שיבואו לגור ביערה" - השיב לו ועקנין, מתייחס למושב על הגבול הצפוני בו הוא עצמו מתגורר.
"יערה? - אין לך פרנסה לתת שם לאנשים. שמעתי מ ה קורה שם. סיפרת לי מעל במת הכנסת את הבעיות. אפילו כביש נורמלי לא סידרו לכם שם".

וכך עמד מוזס וצעק אל כל מי שרק היה מוכן לשמוע חלק מהמלל שהכין עוד בטרם נכנס אל החדר.

אלא שהסרת הרביזיה של אלקין השאירה אותו עם יתר הנאום בפה.

מוזס מחבק את אטיאס האבל

ברגע שקלט זאת, מיד כששמע שהרביזיה הוסרה גם מעל ל'חוק מוזס', בין רגע סובב את הסוויץ' ועבר ממצב של התקפה למצב של שמחה עצומה.

הוא רץ לכיוונו של השר אטיאס, ותוך שניה כבר היה מחובק בזרועותיו. אטיאס, ההמום, התקשה
להחליט מה עושים עם הסגן השמח כל-כך, בעוד הוא שקוע באבל.

האפשרות היותר מפחידה מבחינתו הייתה שמדובר בתרגיל של האוצר, לו שותף גם אלקין. העובדה שמריצים את שני החוקים כאחד, פירושה הסרת כל סיכוי משניהם, לדעתו.

אבל מוזס המשיך לעלוץ, סירב להבין שיתכן ויש בעיה.

רק אחרי שפרץ השמחה סיים לסחוט צילומים, החל מוזס להתעשת. לזכותו של יו"ר הסיעה, ישראל אייכלר, ייאמר כי עשה הכול כדי לשמור על אחדות מלאה בין הנוכחים ולא נתן לרגע לסכסוך כלשהו לפרוץ בין נציגי ש"ס לנציגי יהדות התורה. חיש מהר אסף את חבריו אל חדר צדדי, מוביל לשם גם את השר אטיאס, לשיחה שבמהלכה החליטו איך לנהוג מול האוצר והממשלה.

בסופו של דיון יצאו משם כולם שמחים ומרוצים. אטיאס הוזמן כלאחר כבוד אל לשכת נתניהו, כדי להחליט איך ממשיכים. לנתניהו חשוב מאוד לתחזק את הקואליציה שלו. רק זה חסר לו שבימים האחרונים של המושב משהו יתערער לו באחיזה. מילה של אטיאס בבית הגר"ע, והוא, נתניהו, על ממשלתו הכבודה, מחוסלים.

ומכוח אמיתי יודע נתניהו לפחד.

אלקין משאיר את האופוזיציה מאחור

"זוהי ישיבת סיעה אחרונה", נאם אלקין בפתח סיעת הליכוד. "זהו סיומו של מושב, שאותו עברנו יד ביד כל חברי הסיעה, מבלי שהצליחו להפיל אותנו. השארנו את האופוזיציה, שניבאה לנו מושב של פירוק, מאחור. כולנו רואים איפה אנחנו נמצאים שנתיים אחרי".

וכשאלקין מדבר על מושב אותו עברנו "יד ביד", הוא מתכוון בדיוק לזה. לסימוס של מוזס, לשיחת הטלפון המאיימת של גפני ואייכלר, לאיתות המשמעותי מבית הגר"ע, לאזהרה של ש"ס, לרביזיה עולה ויורדת, לחוק צמוד לחוק, וחוק נפרד מחוק, וחוק שב ונצמד לחוק, ואלקין אחד שמתרוצץ בין חדרי הבית, מפייס את זה, מרכך את האחר, מגייס את ידו של זה, מצליח גם עם האחר.

את המושב הזה של הכנסת יכול אלקין לסיים כשהוא מסמן לעצמו, ביומנו האישי, וי ענק.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!