מפתיע: אבי מימרן ויאיר לפיד משלבים ידיים

רגעים מסוימים ממבצע 'צוק איתן' אבי מימרן לא ישכח לעולם. בתפקידו במילואים ביחידה לזיהוי חללים, הוא וחבריו לצוות פעלו סמוך מאוד לשדה הקרב. הם התמקמו על יד הגדר, וקיבלו ראשונים את הנופלים, כדי שהליך העברת המידע יהיה מהיר. "אתה עומד ליד בחור צעיר שנהרג רק לפני כמה דקות, אתה יודע את השם שלו, אתה רואה בעיני רוחך את המשפחה שלו, את אימא שלו שעדיין לא יודעת כלום", הוא נזכר. "בעיני רוחי אני רואה תמיד חייל נופל שהטלפון שהיה מונח בכיס המדים שלו לא הפסיק לצלצל. אתה מטפל בו ושומע עוד צלצול ועוד צלצול. מישהו מחפש אותו, מישהו שעוד לא יודע. אלו רגעים שנותנים לך פרופורציות לכל החיים".

מימרן, איש תקשורת חרדי המוכר בעיקר כמגיש מהדורת החדשות המרכזית ברדיו 'קול חי'. בעולם נטול טלוויזיה, מהדורות החדשות של הרדיו הם הפריים־טיים המגזרי, ומימרן ממלא בו תפקיד מרכזי כבר שמונה שנים. בתחילה ב'קול ברמה', וכעת ב'קול חי'.

חוץ מהקריירה העיתונאית, באמצעות הבמה הזאת הוא גם הצליח להפוך לאחד הקולות הבולטים של החרדיות הספרדית ולקדם את השקפת עולמה בתוך השיח החרדי. במונולוגים דעתניים שהוא נושא מפעם לפעם במהדורה או באמירות שהוא משמיע בבימות אחרות, הוא הפך למוביל דעת קהל מגזרי המשלב בין תקשורת לקידום השקפת עולם. בד בבד, בעקבות בנו איציק המוגדר אוטיסט בתפקוד נמוך, הוא עוסק בקידום זכויותיהם של ילדים אוטיסטים, ואף היה שותף להקמת בית הספר הייעודי הראשון בעבורם במגזר החרדי.

מימרן לא מסתיר את זיהויו עם ש"ס. "אין איש תקשורת חרדי שאין לו זהות מפלגתית, המפלגות אצלנו הן תנועות רעיוניות והשקפתיות", הוא אומר. "כל איש תקשורת חרדי משתייך או לאגודת ישראל, או לדגל התורה או לש"ס. אבל כשאני אומר שאני מזוהה עם ש"ס הכוונה היא שאני מחובר להשקפתו של הרב עובדיה, לא לש"ס מבחינה פוליטית, ולכן אין לי בעיה לסקר ולבקר את חברי הכנסת שלה".

הציעו לך גם להיות חבר כנסת בש"ס.

"נכון, הייתה הצעה. אבל לא קיבלתי אותה".

זהותו העדתית של מימרן התגבשה בגיל מאוחר יחסית. כמו חרדים ספרדים רבים אחרים הוא למד במוסדות ליטאיים, ובהם שלוחה של ישיבת 'חברון'. רק לאחר נישואיו, כשהחל לעסוק בשאלות של זהות עצמית, גישתו לנושא השתנתה. "את ההשקפה החרדית קיבלתי מהעולם הליטאי, אבל אז אתה חוזר הביתה ואומר לעצמך הרי יש לך שורשים ומסורת שלמה. ההשקפה הליטאית התגבשה כמנגנון הגנה אל מול רוחות ההשכלה, רוחות שליהדות הספרדית לא היה להם מענה, כיוון שהיא פחות נאלצה להתמודד עימם. כשהגענו לארץ וגם אנחנו התחלנו להתמודד עם התקפות מערביות מימין ומשמאל, ההשקפה הליטאית שימשה לנו מעטפת מצוינת. אני לא דוחה את ההשקפה הליטאית, היא סיפקה לנו מענה לצרכים אמיתיים. אבל במהות, בתוך זה, יש לך מסורת משלך. בישיבות אנחנו לומדים ראשונים מספרד והמזרח, ובבבל לא בדיוק דיברו יידיש, אז תהיה גאה בזה".

כחלק מהגילוי העצמי שלו החל מימרן, כאברך צעיר, לפקוד בקביעות את בית מדרשו של הרב עובדיה יוסף ברחוב הקבלן בירושלים, ואף קיים עמו כמה שיחות. באותה תקופה הוא החל את דרכו התקשורתית ב"ערוצי הקודש", תחנות רדיו פיראטיות שהיו הסצנה הלוהטת של המזרחיות המסורתית בשנות התשעים ובתחילת שנות האלפיים. במקביל ללימודיו בכולל שידר מימרן תוכנית שבועית בתחנת 'קול הנשמה' עם אריה דרעי, שהיה אז בתקופת הביניים בין הכלא לחזרתו לפוליטיקה.

מה תפס אותך בדמותו של הרב עובדיה?

"אתה מגלה בן־אדם שעמל בתורה בצורה על־אנושית, עד איבוד הכוחות ממש, עם חוכמה וראייה למרחוק, עם ריאליות, רב שמכיר את הדור. כשכל הרבנים חתמו על מכתבים נגד הטלפונים החכמים, שאלתי אותו למה הוא לא מצרף את חתימתו. הוא ענה לי: 'תגיד, כשאני חותם על זה, מה יעשה נהג המונית בבאר־שבע שחייב את זה לעבודה שלו? מה אני עושה, אחתום ואז לא ישמע לי? קודם תביאו פתרון אחר ואז אחתום'. מכל הצמרת הרבנית, הוא היה הרב היחיד שלא חתם עד שהושג פתרון".

איך החיבור שלך לגישת הרב עובדיה מתבטא במהדורה שאתה מגיש?

"קח לדוגמה את שאלת השירות בצה"ל. כל אחד מצטט את הרב עובדיה אחרת. הוא נלחם בחוק הגיוס, אבל גם עשה מי שברך בדמעות לחיילי צה"ל. בהיעדר התעמקות במשנתו אתה עלול לטעות. היום אנחנו בתקופה של שחור־לבן, וכשאני שואל מרואיין חרדי אם הוא לא חושב שהמלחמה החרדית בחוק הגיוס הפכה שלא במתכוון למלחמה גורפת בצה"ל, זו שאלה שמבטאת את ההשקפה של הרב עובדיה".

מימרן עצמו התגייס לצה"ל בגיל 26. כשהבין שאברך כולל לא יישאר כל חייו, הגיע לבקו"ם. "באותם שנים לא עשו מזה עניין, קיבלתי היתר מהרב, באתי ללשכת גיוס ואמרתי להם: מי שלומד מקבל דיחוי ומי שלא צריך להתגייס. אז אני לא. הם הופתעו ושלחו לי צו גיוס. התגייסתי בגיל 26 ליחידה לזיהוי חללים, ואני עושה מילואים עד היום, אולי אני בין העיתונאים החרדיים היחידים שבזמן מלחמה מקבלים צו 8 ועוזבים את העבודה".

מה למדת על החברה הישראלית בשירותך הצבאי?

"ב'צוק איתן' היינו סמוך לגדר המערכת, וכל היממה ספגנו קסאמים. בלילה שכבנו במחסה ושמענו את חילופי האש, היו רגעים שנפרדתי בלב מכל מי שהכרתי. זו הייתה אחת הפעמים שבקעה מתוכי תפילה זכה בפרץ של דמעות. אתה מבין שלמרות הנשק שעליך, אין לך שום ביטחון מלבד הביטחון באלוקים. במילואים נתקלים בלוחמים מכל שכבות העם, והם רואים בך מעין רב שאפשר לקבל ממנו מילות אמונה רגע לפני הכניסה לחאן־יונס. פתאום שם, אין ימין ושמאל, אין מחלוקות. אתה מגלה את העם היהודי הפשוט שמאמין באלוקים, רוצה בקרבתו, וזה מדהים".

לא מדברים על דת

סדר יומו של מימרן נפתח בלימוד בכולל בוקר, שעות שהוא מקפיד עליהן בכל מצב. לאחר מכן הוא מקדיש את זמנו לנושא קידום זכויותיהם של ילדים אוטיסטים. רק לקראת ערב הוא מתיישב להתכונן להגשת המהדורה.

"מאז שאיציק נולד, נכנס לחיי עולם חדש וענק", הוא מספר. "הבירוקרטיה בישראל מכלילה ילדים אוטיסטים עם ילדים בעלי פיגור, וזה עושה להם עוול. ילד אוטיסט חי בעולם פנימי משל עצמו. הוא מתקדם לאט. הבעיה של הילד האוטיסט היא בתקשורת עם העולם, ואם היינו מגלים את השפה שלהם, היינו מגלים את העולם הענק שהם חיים בו. בעולם הזה הם נורא מפותחים. יש ילדים שמפותחים מאוד במוזיקה ובאמנות. כשאתה שם ילד כזה בכיתת חינוך מיוחד, אתה פוגע בו. אבל המדינה יודעת שהשיטה המותאמת יקרה, ולכן משאירה כך את המצב".

לפני חמש שנים הקים מימרן עם עמותת 'שתילים' בראשות איש העסקים החרדי ישראל רייסנר בית ספר לילדים אוטיסטים בשכונת הר־נוף בירושלים. בבית הספר לומדים כיום 120 ילדים, רובם חרדים. בהמשך קם בית ספר נוסף בשכונת נווה־יעקב בעיר, והכוונה היא להקים עוד בית ספר בשנה הבאה גם בבני־ברק.

במסגרת עיסוקו בנושא פועל מימרן להגברת המודעות לילדים אוטיסטים ולמתן סיוע למשפחות. הוא חקר את הנושא גם מהזווית התורנית, ולדבריו גילה התייחסויות לא מעטות. "לקראת הבר־מצווה של איציק רציתי להכין דרשה, והלכתי לחפש במקורות מה ידוע לנו על העולם הזה", הוא מספר. "מצאתי הרבה. המילה אוטיסט לא מוזכרת כמובן, אבל במינוחים אחרים מדובר על כך הרבה. כל היחס לשוטה, למשל. מוסבר שהקדוש ברוך הוא ברא אותם בשביל כל מיני תפקידים, וגם כל המיסטיקה של נשמות וגלגולים קשורה כאן. כיום, כשאני מרצה בפני הורים מהמגזר שלנו, אני משתמש במקורות הללו כדי להסביר להם טוב יותר מהו בעצם עולמו של האוטיסט".

תוכל לתאר את הקשר עם הילד שלך?

"הוא מזהה אותי וקורא לי אבא. יש לו חיבור איתי יותר מעם שאר האנשים. לפעמים הוא יכול להתחיל לצחוק או לבכות בלי שאתה מבין למה, אבל יש לזה סיבה והוא יודע אותה. אנחנו צריכים לנסות לתקשר, ואפשר לפתח את התפקוד של הילד".

במסגרת הפעילות הזאת נוצר חיבור מפתיע בין מימרן לח"כ יאיר לפיד, שגם הוא אב לבת אוטיסטית. הקשר בין השניים נוצר בעקבות ראיונות שערך מימרן עם לפיד בתוכניתו, ושמטבע הדברים ולנוכח המתיחות בין יו"ר יש עתיד למגזר החרדי, כללו גם שאלות קשות. ואולם, הגורל המשותף חיבר ביניהם והם מרבים לשתף פעולה בנושא.

כך למשל, כאשר לפיד, בשבתו באופוזיציה, ביקש להעביר את 'חוק האוטיסטים' המסדיר את השירותים והתקצוב שמקבלים ילדים אוטיסטים, השתדלותו ומאמציו של מימרן גרמו לכך שחברי הכנסת החרדים נעדרו מהמליאה בעת ההצבעה וכך אפשרו לחוק לעבור בקריאה ראשונה – זאת בניגוד לנוהל המקובל שלפיו הקואליציה מקפידה להפיל את חוקי האופוזיציה. בהצבעה בקריאה שנייה ושלישית, חברי הכנסת יעקב מרגי ויואב בן־צור (ש"ס) וח"כ יעקב אשר (יהדות התורה) אף תמכו בהצעה.

הפערים בסוגיות אחרות לא מפריעים לכם לשתף פעולה?

"לא. סיכמנו בינינו שאנחנו לא מדברים על ענייני דת ומדינה. עליהם נתווכח ברדיו".

וכשאתם יושבים בחדר, זה לא נמצא ביניכם?

"זה יושב שם, אבל זה לא רלוונטי. כשאנחנו נפגשים, הנושא הוא ילדים אוטיסטים, לא שום דבר אחר. אני לא אצליח להחזיר אותו בתשובה, אז בשביל מה. אני יכול לנהל איתו קרבות בשידור הרדיו, ואחרי דקה לסמס לו 'יאיר, מה שלומך', ולנסות לקדם יחד איזו תקנה במשרד הרווחה".

מה דעתך על יחסו של לפיד לחרדים? האם הוא אכן "שונא חרדים" כפי שמאשימים אותו במגזר?

"אני לא חושב שהוא שונא. זו בורות. אבא שלו ידע מה זו דת ושנא אותה. לפיד גדל בחלל דתי כזה גדול, שהוא בור בתחום. הח"כ המסורתי, גם כשאינו דתי, מבין למה אנחנו רוצים שתהיה פה שבת ציבורית ולמה חשוב להשקיע בתורה. הוא מבין את הצורך בזהות יהודית של המדינה, שתכלול נישואין כשרים וגיורים על פי ההלכה. יאיר לפיד לא".

למרות החיבור סביב הנושא האישי, מימרן אינו מהסס למתוח ביקורת חריפה על צעדיו של לפיד כשהיה שר האוצר. "יש תמיד דילמות אם לראיין אותו בתחנת רדיו חרדית. אני מראיין אותו רק לעתים רחוקות, כשצריך לקבל את תגובתו. הוא עמד בראש מפלגה שנכנסה לקדנציה הראשונה שלה, ורק חשב 'איך אנחנו מצרים את צעדיהם של החרדים'. עזוב לקדם את מעמד הביניים, עזוב להוזיל את מחירי הדיור ויוקר המחיה. כלום. כל הדגלים שנפנף בהם לא התרחשו. מה הוא כן מימש? הצקה וקיצוצים למגזר החרדי. מגיל 0 עד גיל 100. קייטנות, אבל לא לחרדים. הוזלה במעונות, אבל לא חרדים. מחיר למשתכן, אבל לא לחרדים. אם הוא רק היה משקיע את אותה אנרגיה בהורדת יוקר המחיה..."

בשידור הזכרת את שיתוף הפעולה ביניכם?

"הוא העלה את זה. אני מצדי לא העליתי, כי זה היה מבלבל את המאזין שיתהה אם המראיין החרדי מחובר ליאיר לפיד. אבל כשזה בא מצדו זה בסדר. הוא העלה את החיבור והסביר שכשאנחנו מתעסקים בטובת הילדים שלנו, אנחנו שמים את כל הדברים האחרים בצד".

הפה של הציבור

ובחזרה לתקשורת. כשאני שואל את מימרן על סדר העדיפויות שלו – עיתונאי או חרדי – התשובה ברורה מבחינתו. "קודם כול אני חרדי, אחר כך עיתונאי", הוא אומר. אבל בהשקפתו, המונח 'תקשורת חרדית' לא מסמן רק את קהל היעד, אלא מבטא גם גישה שונה. "חוק לשון הרע קובע שאם מישהו סיפר משהו שלא היה, הוא עבר על החוק. כשהתעסקו עם הפוסט של יגאל סרנה, כל השיח הציבורי נסוב סביב השאלה אם הוא דיבר אמת או לא. אבל לשון הרע על פי ההלכה זה לא רק משהו שלא היה, אלא גם אם זה כן קרה. לסקר כשלים של איש ציבור בתפקידו זה רלוונטי, אבל עניינים אישיים כמו היחסים בינו לבין אשתו? זה לשון הרע, בלי שום קשר לשאלת האמת".

מימרן מציג זווית נוספת, שמגדירה את אופי עבודתו כעיתונאי חרדי: "אתה מסתכל על התקשורת הכללית ואומר 'חבר'ה, יש לכם מה ללמוד מהתקשורת החרדית'. התקשורת הכללית הפכה לצדקנית. בגישה שלי אפשר לראיין פוליטיקאי שהוביל מהלך לרווחת הציבור, ולומר לו בשידור: 'אדוני, בשם אזרחי ישראל תודה רבה'. אתה לא מוריד בזה מערכך כעיתונאי. אתה הפה של הציבור, לא? אז אם הציבור צריך לומר תודה עכשיו לבעל תפקיד שסייע לו, אז תאמר לו בשמו. לפעמים בתוכנית אני אומר לפוליטיקאי תודה, והוא מגיב 'אוקיי, איפה האבל'. כלום, רצינו לומר לך תודה, ועוברים לפרסומות".

מימרן מספר שקיבל הצעות עבודה בתקשורת הכללית, אבל לא נענה להן משום שסבר כי יתקשה לסקר נושאים כמו מצעד הגאווה וסוגיות אחרות המתנגשות עם תפיסת עולמו הדתית. הוא מרבה להשתתף בפאנלים וערבי שיח, ועוסק בשאלות קו התפר.

מנגד, הוא לא חוסך בביקורת כלפי תופעות מגזריות שליליות. כקול חרדי־ספרדי מובהק, חורה לו במיוחד האפליה במוסדות החינוך כלפי תלמידים ותלמידות מזרחיים. "לדעתי הפתרון הוא שתצא קריאה מכל גדולי ישראל שתאסור על המוסדות האשכנזיים לקבל אפילו תלמיד ספרדי אחד. שלא יעשו טובות ויקבלו כמה אחוזים. הם לוקחים את התלמידים המובילים שלנו אליהם, ואז איך בדיוק נפתח את המוסדות שלנו? יש לנו נוער מצוין, אבל כשלוקחים לך את המובילים, הקושי שלך מתגבר. אם לא היו לוקחים אף אחד, היינו מסתדרים מעולה ולא צריכים את המוסדות האשכנזיים. כמו שיש הפרדה במוסדות החינוך בין החסידויות ובין חסידים וליטאים, כך צריך להיות גם כאן. במצב הנוכחי זה הפתרון".

מקובל שעיתונאי מציע הצעות להנהגה הרבנית?

"בוודאי. עיתונאי הוא הפה של הציבור, וכשאתה עיתונאי חרדי אתה הפה של הציבור גם כשהוא רוצה להשמיע משהו לגדולי ישראל. הרבנים תמיד שומעים את הציבור, ובסופו של דבר הם מחליטים אחרי שהבינו היטב את המצב ושמעו את הטענות העולות מן השטח. אז כן, כעיתונאי חרדי, זה חלק מהתפקיד שלי. להציף את המצב. בסוף, ההחלטה היא רק של הרבנים. זה הבסיס שלנו, בלי זה אנחנו לא חרדים. קבלה מוחלטת של דעת תורה זו המהות המרכזית".

איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשור?

"הרבה יותר חזק בעשייה החברתית. לא בטוח שעדיין בתקשורת".

אבי מימרן, ישתתף בועידת 'מקור ראשון' 2017, כלכלה, חברה וחדשנות, ט'-י' בתמוז, 3-4.7 בהילטון תל-אביב.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!