החפרפרת שחדרה ללשכת סיעת ש"ס • יום בכנסת

בימים בהם שום דבר מיוחד לא מתרחש בכנסת, חתול אפור שעובר בתוך לשכת תנועת ש"ס גם הוא סיבה למסיבה.

אילו היה החתול האפרפר, שחדר במפתיע אל חדר הסיעה, מבין מה הוא חולל, אולי היה בוחר לו חדר אחר. אבל משהגיח לאוויר חדרה של הסיעה, הצליח לא רק להבריח מזכירה מבוהלת, ח"כים, שרים ועיתונאים, אלא גם לעורר פולמוס די יצירתי בחוץ.

ראשית, תודו שזה בהחלט אייטם יוצא דופן.

הוא החל בפגישה מעניינת למדי, שמטבע הדברים לא נוכל לפרט אודותיה. רק נאמר כי גיבוריה היו יו"ר התנועה, אלי ישי, ושני האחים יענקי ויום טוב ביכלר.

מכאן נעבור לחתול, שהחריד את מנוחת ה'נפגשים', שהיו עסוקים באותה עת בעניינים העומדים ברומו של עולם, והחריד גם את אנשי תנועת ש"ס, שסיימו את תפילת המנחה וציפו לתחילתה של ישיבת הסיעה השבועית.

מי שלא בא, ולא נפרט מי, הפסיד.

ליצמן, אגב, אם רציתם לשאול ולא העזתם, היה בישיבת הסיעה של 'יהדות התורה'. לא רק היה, כי אם גם הגיע במצב רוח מרומם במיוחד.

כשיצא מהחדר, נפגש גם הוא...עם הביכלרים.

"מה קרה לך בעין?" – שאלו אותו, למראה עינו האחת העצומה למחצה.

"שעורה" – השיב להם. ואז, בחיוך רחב, הוסיף וסיפר, בצחוק כמובן, איך זה קרה, ומי בסיעה חולל לו את זה. מאחר ואיננו נוהגים לחזור על בדיחות, בטח לא בחודש אדר ב', נדלג על המשפט.

ובכלל, הרי אומרים שבכל בדיחה מסתתרת חצי אמת. אז למה לחשוף אותה? סכסוכים, יש ב'יהדות התורה' די והותר. למה לנו להוסיף.

לגופו של עניין, בהמשך לכתבה שהעלינו השבוע, טרח סגן שר הבריאות לשוב ולהזכיר, לכל מי שחושד בו בכשרים, שהחוק לא מתיר לנציגי קופות חולים לקבל קהל במוסדות מפלגתיים.

נכון, הייתה טעות, בעיתון 'המודיע' נכתב על קבלת קהל שכזו בסעיף אגודת ישראל בבני-ברק, אבל מיד כשעמד על הטעות, מיהר לבטל את הפגישה המתוכננת.

חוק זה חוק, אומר ליצמן, ובצדק.

ובכלל, למה צריכים שם, בפרס 2, לקבל קהל בנושא בריאות?!

אם נשאל 'אותם', הם יזכירו לסגן השר הנכבד, כי בעוד סגן שר החינוך מאיר פרוש נשלח לעסוק בחינוך, עסק סגן שר ה...בריאות אף הוא בקבלת קהל בנושאי חינוך.

הוא רודף אותנו, ישובו אנשי פרס 2 ויאמרו. אולי הם צודקים, אולי לא. לך תבדוק מי הביא למוחו של עורך הדין ששלח את מכתב האזהרה מפני פגישה כזו או אחרת, את הרעיון לשלוח מכתב שכזה.

יאמר להם ליצמן, לא אני. יש חוק וסדר במדינה הזו. ובכלל, ישוב ויזכיר להם את מה שהם לא יאהבו לשמוע: אני המצאתי את הרעיון לפיו עם שר החינוך, גדעון סער, אפשר להסתדר. אני זה ששבתי ואמרתי לכם חזור ואמור כי צריך לדעת לדבר איתו וכי אפשר להשיג ממנו גדולות ונצורות. לא שמעתם לי, הנה הגיע מחליפכם בתפקיד ולימד את כולכם פרק בהלכות סער.

אמרתי לכם, הוא יאמר, ובצדק.

ובעניין השעורה, רפואה שלמה. באמת. גם לסגן שר בריאות מגיע להיות בריא ושלם.

ריגול פוליטי וחפרפרות

אפרופו החתול.

הדיונים בחוץ היו מעניינים למדי. יש שדיברו על גלגול שנכנס פנימה בדמות חתול. לדבריהם, גלגול אינו חייב להיות של אדם מת. הוא יכול להיות גלגולו של אדם חי, שנכנס בחיה כזו או אחרת. מיהו האדם החי שהתגלגל לכאן בעורו של חתול? טוב, אל תצפו מאתנו לצטט לכם גם את התשובה.

יש שדיברו על תופעה של ריגול, היו שאמרו "מקלט הטמון בבטנו של החתול", יש שסיפרו על שמועות לפיהן מסתתרות חפרפרות בתוך המפלגה.

והיו שפשוט מיהרו למלמל 'מחול לך, מחול לך, מחול לך'.


החתול בחדר הישיבות של ש"ס:



ואני חשבתי על החתול המסכן, שחיפש לו פינה חמימה להימלט אליה מפני הקור הירושלמי, ומכל חדרי הבית בחר לו דווקא את חדרה של סיעת ש"ס. אולי כי המזכירה מאד נחמדה, אולי כי מזכיר הסיעה יהודי טוב, אולי כי זוהי הסיעה היחידה בה מקפידים לפתוח בדברי תורה, ואולי כי סתם ככה.

מאתנו, לך החתול, שלוחה מפה ברכת תודה. קצת צבע למדור משמים מהכנסת, אף פעם לא יזיק.

ליצמן לא נבהל

אם חשבתם שלהיות שר או סגן שר פירושו רק כבוד ומנוחה על זרי הדפנה, טעיתם. מתברר שהעבודה היומיומית היא סזיפית ולא תמיד מתגמלת בכותרות.

שני מקרים כאלו פגשנו הבוקר, בשני חדרים שונים. נתאר את מה שקרה בהם, לידיעת הגולשים:

בחדר הראשון, חדר וועדת העבודה, הרווחה והבריאות, מצא עצמו סגן השר ליצמן משתקע בכסא לא מאד נוח למשך למעלה משעה, רק כדי לטפל בבעייתו של הוסטל אחד ויחיד.

היה זה הוסטל "לב השרון", שמי שקרא את דו"חות משרד הבריאות על הנעשה בין כתליו לא יכל שלא להזדעזע.

מתברר, כך על פי הדו"ח, כי ניצולי שואה תשושי נפש 'זוכים' שם מידי בוקר, בסביבות השעה... 5... להרמת השמיכה, לאח שמעיר אותם משנתם העריבה ולמקלחת.

בהוסטל טענו כי זוהי השעה הטבעית בה הם מתעוררים. באופן מעשי, המצב בשטח מתברר כטעון שיפור.

אחת מדוברות המקום הישירה מבט אל ליצמן והלינה על ה'חוצפה' הגדולה שלו לבוא לביקורי פתע. הנשמע כדבר הזה?!

"אם הייתי יכול, הייתי עושה ביקור פתע כל יומיים", לא נבהל ממנה ליצמן. מצאה מי שייבהל.


בוועדת הרווחה:


כשפגשתי, שעות אחדות לאחר מכן, את איתן כבל, יו"ר סיעת 'העבודה' בכנסת, שאלתי אותו אם כבר ביקר את חברו לסיעה, בנימין פואד בן-אליעזר, המאושפז באסף הרופא.

"המשפחה ביקשה שלא נבוא. אנחנו מגיעים, עומדים בחוץ, אבל לא נכנסים פנימה אל חדרו", השיב לי.

בשיחה עם ליצמן, סיפר לי הלה, כי היה בתוך החדר. "הוא אפילו זיהה אותי. שאל את האחיות אם הן יודעות מי אני".

"טוב, ליצמן זה ליצמן", יישב כבל את הסתירה.

ליצמן זה ליצמן, ותשאלו כל מנהל בית חולים שזכה לביקור פתע של האיש. לא נעים כשאורח לרגע רואה אצלך כל פגע.

אם נחזור לוועדה, גם שם 'קיטרו' על ביקור פתע של סגן השר, ש'סיבך' אותם, הציל את המטופלים.

באופן מעשי דנו שם על תקנים, על כוח אדם, על תקציבים ועל שירות. באופן יותר מעשי, דנו שם על נשמות, שעברו על בשרם את הגיהנום, וזכאים לסיים את חייהם בכל הכבוד הראוי.

אך בעוד חברי כנסת שנכחו בדיון המליצו להלאים את השירות ולהעביר את הטיפול לידי המדינה, הבהיר ליצמן כי הדבר אינו פשוט.

"אם יהיו תקנים, אני מבטיח להפעיל את ההוסטלים. אם לא – נוציא בתוך שבועיים מכרז מסודר להפעלת השירות, שיהיו בו תנאים ברורים ופיקוח על הפעילות בהוסטלים", סיכם.

מי כמוהו מכיר את העסק. בהבטחות, כולם מצטיינים. אבל כשזה מגיע למבט משרד האוצר דרך החור של הגרוש, העניינים אינם פשוטים כפי שחושבים חברי כנסת שאינם בקיאים בנושא.

"יועיל האוצר להתנער מהחשיבה הכספית נטו", הם ניסו להמליץ. אבל לדרוש מנערי האוצר להתנער מהחשיבה הכספית נטו, זה כמו לבקש מח"כ להתנער מחשיבה על הפריימריז הצפויים לו.

"הוועדה תעקוב", החל יו"ר הוועדה, חיים כץ (ליכוד), לסכם את הדיון. ואז נזכר, ושינה את המשפט. "בעצם, אני מכיר את סגן השר. לא צריך לעקוב. אני יודע שהוא ימלא אחר כל מה שהבטיח פה".

מילה של חיים כץ.

אזרחי רעננה לא טועים

במרחק לא גדול משם, באולם 'ירושלים', התכנסו חברי פורום ה-15, המורכב מכמה וכמה ראשי ערים נכבדים, שעלו במיוחד ירושלימה כדי לשפוך את טענותיהם אל מול הממשלה.

בעוד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, דואג לעצב לו דיון 'סגור', כשאנשי לשכתו המסורים מוציאים את כ-ו-ל-נ-ו החוצה כלאחר כבוד, נאלץ שר הפנים, אלי ישי, להקשיב בדומיה אל מטח הטענות, ולנסות להשחיל מילה פה, מילה שם.

הוא שב לאחור, אל ההיסטוריה הארוכה שלו במשרד הפנים, ניסה להזכיר למי שלא רוצה לזכור כי המצב לא היה טוב יותר לא בתקופת שלטונה של מפלגת 'העבודה', גם לא בתקופתה של 'קדימה'.
"הוא האבא של השלטון המקומי", נשמע קולו של אחד מראשי הערים.

מאחר ובין הנוכחים נרשמה נוכחות רבה יותר של חברי 'קדימה', שגם יו"ר מפלגתם, ציפי לבני, כיבדה את האירוע בנוכחותה, התקשה ישי להתמודד עם הקולות. בשלב מסוים ניסה להבין האם מדובר בדיון עניני-מקצועי, או אולי בדיון פוליטי?

"טיפש, שזורק אבן לבאר, שבעה חכמים לא יוכלו לחלצה", הזכיר להם, כשהוא רומז לנזקי הממשלות הקודמות, ומדבר בעיקר על נזקי פורז בשבתו במשרד הפנים.

"לוקחים רשויות מקומיות והופכים את ראשיהן למקבצי נדבות", אמר ראש עירית תל-אביב, רון חולדאי, שהיה דומיננטי מאד בדיון.

"תכתבו שהייתי בעד כולם", צחק בשלב מסוים, מנסה באמת לשחק בסדר עם כל הצדדים ומתקשה שלא להסתבך.

"עוד דיון, ועוד דיון, המצלמות מצלמות, כל אחד יוצא עם הכותרת שלו, אבל כלום לא מתקדם", כעס גם אלי ישי.


אלי ישי בדיון:



"תפסיקו עם הגזענות", התחנן לראש עיר, שהכריז כי אינו מוכן לשכונה חרדית בתוך העיר שלו. מאחר ואל מול המצלמה שלנו נמנע מלצאת בהכרזה, בואו נניח, כדי לדון אותו לכף זכות, שהוא אמר את מה שאמר לצרכי מו"מ בלבד.

"אם מישהו היה אומר שאינו רוצה שערבים יגורו אצלו בעיר, בג"ץ היה כבר נזעק על זה. למה על החרדים מותר לדבר?!" – התקשה ישי להבין.

"אלי, תן לנו משהו", ניסה יו"ר השדרה המוניציפאלית, זאב ביילסקי מ'קדימה', להתחנן לסיום. צריך להיות הוגנים איתו. כשהוא מנהל דיון, אין עליו. הוא עושה זאת בכל כך הרבה חן, שאפילו שר הפנים התקשה לכעוס עליו. למרות ריבוי הדוברים מ'קדימה', למרות הביקורת הרבה.
"אלי, אחי היקר, תגיד לי בילסקי, אני נותן לך משהו. תוציא אותי עם הישג"...

החיוך שלו, המילים החמימות, תאמינו או לא, אם משהו ייצא מהדיון הזה, אני, באופן אישי, אתלה זאת הרבה לזכותו של בילסקי.

לא פחות מ-16 שנים כיהן בראשות עירית רעננה. נראה לכם שאזרחי רעננה הנכבדים טועים ארבע פעמים בקלפי?!

גם לטיבי יש בת

"שמעתי את אבו-מאזן, ב'קול ישראל', מגנה את הרצח באיתמר", פתח ראש הממשלה, בנימין נתניהו, את ישיבת סיעת הליכוד. הוא נשמע נרגש למדי. "יש חשיבות לדברים שאמר, אבל בעיני, חשוב יותר שיאמר את הדברים ברדיו פלשתיני!".

בקול רועד סיפר על ביקור התנחומים שלו אמש, אצל משפחות פוגל ובן ישי. "מי מכם שהיה שם, מן הסתם לא יכול היה שלא להתרשם מהמשפחות הנפלאות הללו. חיים וצילה פוגל, והרב יהודה בן ישי ורעייתו. אנשים ששואבים מבאר האמונה של עמנו. משפחה שורשית, אצילה".

"לא ראיתי את כל הילדים. אבל ראיתי את הילדה בת ה-12, שחגגה רק לפני כחצי שנה את בת המצווה שלה, וגילתה את האסון. בן ה-3 נשאר בישוב, אחיה הצעיר מוחזק על ברכי סבתו, עוד נכונו לו ימים קשים בוודאי.

"ארץ ישראל נקנית ביסורים, אבל אולי קיוינו שלא ביסורים כאלו".


נתניהו בישיבת הסיעה:


שעות אחדות לאחר מכן, מעל הדוכן במליאה, אסף ח"כ אחמד טיבי אומץ, והחליט לגנות בתקיפות את הרצח. זה הפתיע רבים. ח"כ מיכאל בן ארי, מהאיחוד הלאומי, אף התפרץ וצעק עליו, עד שהוצא מן האולם.

מה באמת הביא את טיבי לפרץ הרגשות הזה? במזנון הח"כים פגשתי אותו יושב ליד שולחן, כשהוא נראה מהורהר למדי, רגע אחרי שהתקזז עם ח"כ כרמל שאמה, כששניהם מעדיפים להישאר במזנון.
"ח"כ טיבי, אתה לא חושש מהגינוי שלך? לא ינסו להתנקם בך?" – שאלתי אותו.

"אני מנהיג, אני נבחר ציבור. ואני עושה את מה שאני רואה לנכון לעשות" – השיב לי באומץ לב ראוי לציון.

מה באמת הביא אותו לפרץ הרגשות הזה? – ניסיתי להבין ממנו. והוא, בקול שקט ועצוב, לא בעצב מעושה, בכנות גמורה, סיפר לי על בתו בת ה-12, ועל תמר הילדה שהוריה ואחיה נספו.

"כשראיתי את התמונה שלה, לא יכולתי עוד לשאת זאת. זה מעשה נפשע" – אמר לי.

אז נכון. מבחינתו, זה לא רק הצער על הרצח. מנקודת מבטו, המרצח הנפשע סיפק, על מגש של זהב, את התירוץ לראש הממשלה. איך אפשר לנהל משא ומתן עם עם, שמצמיח מרצחים שכאלו? – הוא יאמר, והעולם לא יוכל שלא להבינו.

אבל בקולו לא שמעתי רק את השיקול הציני הזה. בקולו בהחלט ניכר העצב.

כולנו יודעים לבקר את חברי הכנסת הערביים כשצריך. החכמה היא לדעת מתי מגיעה לאחד מהם גם מילה טובה.

תאמינו לי. הגינוי של אחמד טיבי היה מכל הלב. והלוואי על כולם.

יום בכנסת, בתמונות:

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!