למה רק גברים מנהלים סמינרים? • טור מיוחד

זכר ונקבה

ידידי הפרופסור הסוציולוג ע.א.

אתה מספר כי מכבר מקננת בך תחושה אינטואיטיבית חזקה לפיה רוב ראשי ה'סמינרים' לבנות ברחוב החרדי הם רבנים גברים, בעלי כרומוזום Y בלבד, ולא נשים, רבניות, מנהלות.

ובכן ידידי אני מוכרח להודות בפניך כי תפיסתך האינטואיטיבית אכן נכונה אמפירית, ובראש צוותי ההנהלה של מרבית הסמינרים עומד גבר מנהל, רב, הנחשב כסמכות העליונה ועל פיו ישק כל דבר. אחד מהסמינרים הבודדים יוצאי הדופן הוא בית ספר בשם 'בנות אלישבע' בראשו עומדת מנהלת, מלבדו כאמור, קשה למצא סמינרים מובילים, המנוהלים באופן טהור על ידי אשה.

מהסמנטיקה של תהייתך אני מזהה את תחושתך הבלתי נוחה, לה גם אני שותף, מכך שמקום נשי כה מובהק, מנוהל על ידי גבר. מה יש ליהודי זכר בעל זקן ופאות המחשיב את עצמו כרב לחפש במקום בו מתרוצצות מאות בנות בוגרות בגילאי העשרה? מדוע לא יכולות נשים נכבדות, מחנכות ותיקות, לנהל מקום כה נשי בעצמן? האם ניהול בית ספר לבנות על ידי גבר לא עלול לייצר השלכות שליליות גם אם לאו דווקא פליליות? וכבר אספר לך שזה לא מכבר דווח על אחד ממנהלי הסמינרים המובילים שנוהג להוכיח את תלמידותיו בלשון בוטה ומשתלחת. מנהלת, נקבה, לעולם לא היתה עושה שימוש בסינטקס מעין זה.

שקיעה

שבת פקודי אחרי צהריים. תפילת מנחה בבית החולים הדסה שבירושלים. אל העמוד ניגש אברך ליטאי שגם אירגן את קריאת התורה וסדר העולים. עם תומה של הקריאה ביקש יהודי, 'בעל בית', לקיים את תפילת 'מי שברך' לחולים.

ליהודי זה מסתבר, יש ילד שמוטל כבר שבועות על מיטת חוליו ולאחרונה עבר ניתוח מסובך. אלא שהבקשה האלמנטארית הזו לא נשאה חן מלפני האברך והוא הסתובב אל אותו יהודי וקרא בקול 'שקיעה' [ה- ע בסגול], כלומר לא נותר די זמן עד זמנה של שקיעת החמה. היהודי שישב בספסל האחורי ניסה להתווכח אך האברך לא שת את ליבו ובמהירות התחיל את סדר הקדיש הנאמר קודם תפילת הלחש.

עם סיומה של התפילה התברר כי נותרו למעלה מעשרים דקות עד שקיעתה של החמה, אך האברך הזריז נחפז החוצה וצעד במהירות אל עבר חדר האוכל. בבסיס החלטתו עמד חשבון הלכתי פשוט: בצאת השבת חל כידוע ראש חודש, וסעודה שתגלוש אל מעבר לשקיעת החמה, גם אם התחילה לפניה, מעמידה את המברך בפני דילמה הלכתית האם יש להזכיר את תפילת 'יעלה ויבא' בברכת המזון, שהרי כעת כבר מוצאי שבת, או שמא רק את 'רצה'.

אינני מו"צ או פוסק הלכה, אך גם אני יודע שלשאלה מוכרת זו קיימים פתרונות לא מעטים, ופשוטים, בספרות ההלכה הקלאסית, אלא שלאברך מרושע זה, זה לא הספיק. הוא העדיף לדחות ולהשפיל את אותו אב תמים ולו כדי שדחפיו ההלכתיים הרדיקאליים ימולאו לשביעות רצונו.

מדוע נזכרתי באנקדוטה בלתי חביבה זו? זה כבר ימים לא מעטים אני נטען, כי בטורי כאן ובמקומות נוספים, אני שוטם את המגזר הליטאי, ושרשימותי נגועות פעמים בעוינות ובאיבה לא מידתית. ייתכן כי יש צדק בדברים. אולי יש מקום לשפר. ומכל מקום היתקלות בסיפור כעין זה, וההנחה הסטריאוטיפית הפשוטה -שבמקרה זה התבררה כנכונה- שאותו מתפלל ערל לב, מוכרח לבא מתוך הקבוצה המכונה 'המגזר הליטאי' מחזקת את תחושת המיאוס והריחוק מהמיליטנטיים שכה דומיננטיים בקבוצה הזו.

אז נכונה העובדה כי הארוע משקף את שולי הרחוב הליטאי, אבל שוליים כידוע, הם פונקציה ישירה של עיוות שמחלחל מהזרם המרכזי, מהמיינסטרים, וכגודל הסטיה בשוליים – גודל העיוות במיינסטרים.

ולשוליים אלו מתברר אגב, באופן כמעט סוריאליסטי, יש שוליים רחוקים יותר: 'המשתכנזים' שעשויים [במידה והדברים התפרסמו אכן כפשוטם] להלבין חתן ביום חופתו, כשמאחורי ההחלטה עומד דחף אישיותי הבא לידי ביטוי ברצון להידמות ל'קבוצה החזקה' - הקבוצה הליטאית, גם במחלוקות הוראתיות לגמרי לא עקרוניות.

ושולי שוליים מוזרים אלו, הנובעים גם כן מאותו מיינסטרים ליטאי בעייתי ונפתל, מלמד גם משהו על התחושה הנוקשה שמשדרת קבוצה דומיננטית זו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!