עדות רה"מ: "הלהבות הזכירו לי את השריפה ביוון"

חודשים ספורים חלפו מאז אסון השריפה בכרמל, ועדיין בוערות הכותרות סביב הנושא.

בערבו של יום ראשון עדיין התלבטו בלשכת ראש הממשלה האם כדאי לו, לבנימין נתניהו, להשתתף בעוד דיון בהקשר הזה, והפעם - דיון בוועדה לביקורת המדינה על דו"ח המבקר בנושא הכיבוי.

בסוף הוא עשה את זה.



קשה לצפות מראש ממשלה שיישב בדיון שמנהל יואל חסון, ח"כ מהאופוזיציה.

עוד יותר קשה לצפות ממנו לשבת בדיון יחד עם נציגי המשפחות השכולות, שאחד מהם כבר הוכיח בעבר שהוא מסוגל להחריב חגיגות.

יפה מצד שר הפנים, אלי ישי, שהתנדב לשבת אל מול דני רוזן, האיש וההשפלה, למשך שעה ארוכה. הוא היה אמיץ בבית אורן, חטף, ובכל זאת החליט ליטול את הסיכון גם הפעם. לא לכל אורך הדיון אמנם, בכל זאת, יש גבול כמה אפשר לראות מול עיניך את האיש, שקבר אותך באירוע ממלכתי קבל עם ועיתונות.

מבקר המדינה, השופט מיכה לינדנשטראוס, סיפר במהלך הדיון, כי 30 בודקים ממשרדו עוסקים רק בנושא הזה. "את מלחמת לבנון השנייה, לשם השוואה, בדקו 16 בודקים בלבד", סיפר, והוסיף כי הנושא מקבל אצלם "עדיפות עליונה".

בעוד כארבעה חודשים יהיה הדו"ח מוכן ומזומן. עד אז, יעבור צוות הבודקים על אלפי מסמכים, ישוחח עם עדים רבים, צוות מיוחד ימשיך וייפגש עם בני המשפחות וכל פרט שייאסף ייבדק בדקדקנות.

השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ', הבטיח כי איש מבין הכבאים לא יפוטר. בנוסף, מתכוון משרדו לקלוט כמה מאות של עובדים נוספים. "שלא כמו שדיברו בתקשורת, איש לא יפרוש", אמר.

הוא סיפר כי כאשר החל לעמוד על טיבו של הציוד, נחשף לציוד "שלא ראוי להיות על גופו של לוחם אש".

יעקב גנות, מנכ"ל המשרד, סיפר על התוכניות ועל האופן שבו החל המשרד להסתער על הנושא. בהמשך, זכה לשבחים רבים מפי כמה מהדוברים, על רמת מקצועיותו ועל כך שאם הוא לוקח את הנושא לידיו, אין מה לדאוג.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, פתח וסיפר כי קודם לדיון פגש במשרדו את כל המשפחות השכולות. אחת מנציגות המשפחות קמה וקראה כי היא לא הוזמנה. נתניהו הציע לה, ולכל אלו שלא השתתפו בפגישה שבמשרדו, להיכנס אל חדרו מיד לאחר סיום הדיון.

שאלתי: אין כבאיות?

מכאן עבר נתניהו לחלק היפה של דבריו, כפי שהוא יודע לעשות. הוא פתח בסיפור, והצליח לרתק את הקהל. כמעט את כולו.

מספר עיתונאים ציניקנים, שישבו לצידי, רטנו על כך ש"כבר שמענו את הסיפור הזה". אין מה לעשות. יש עיתונאים, שתמיד יחפשו אותו, את ראש הממשלה. עוד לפני שיפתח את פיו, הם כבר יודעים לומר ש"אין לו מה למכור".

מאחר ואני כן אהבתי את הסיפור, ומצאתי בו מסר אמיתי, אספר אותו: "הייתי חודשים ספורים לפני פרוץ השריפה ביוון", פתח נתניהו. "באחד הימים, אירח אותי ראש הממשלה, ג'ורג' פפנדראו, לארוחת צהרים באי פורוס. ולפתע, מעבר למפרץ, יכולתי לראות את השריפה שפרצה בינות ליערות, שדי הזכירו לי את יערות הכרמל".

"שאלתי את ראש הממשלה 'ג'ורג', אתה לא חושב שעלינו להפסיק את הארוחה?' הוא השיב לי 'עזוב'. שאלתי 'אין כבאיות?' השיב לי 'לא, זוהי שריפת יער'.

דקות אחדות חלפו, והנה אני רואה מטוסים צהובים, היורדים אל המים, ממלאים את המיכלים, ועד לסיום הארוחה השריפה כבתה".

כשחזר ארצה, שאל בחיל האוויר האם גם לישראל יש מטוסים דומים. השיבו לו בשלילה.

"באותו יום חמישי, בסביבות השעה 4:30 אחר הצהרים דווחו לי על האסון בכרמל. ראיתי את הלהבות, ונזכרתי בשריפה ההיא. זו שריפת יער, ידעתי".

מכאן החל נתניהו לגלגל את סדרת פעולותיו המהירות בדרך לכיבוי המוצלח של השריפה. בשליפה, וברהיטות האופיינית לו, שלף שמות של ראשי ממשלות אליהם הרים טלפון.

"ב-2 לפנות בוקר נחתו בישראל ארבע מטוסי כיבוי יווניים", סיים בפאתוס.

והייתה מהומה

ושוב הצליח דני רוזן לחולל מהומה.

"כנגד ארבע בנים דיברה תורה. כנגד השר הכושל: אלי ישי, השר המתעלם: יובל שטייניץ, השר המנותק: אהוד ברק והרביעי: ראש הממשלה, שמשום מה דחה את כל ההחלטות למחר".

חברי הכנסת מה'ליכוד' זעו על כסאם בחוסר נוחות. גם ניסים זאב ואברהם מיכאלי חרקו שיניים. לרוזן יש איתם חשבון ארוך טווח.

אבל רוזן המשיך להצליף. ושוב התביית על אלי ישי. אחר כך המשיך להצליף בשלושה האחרים. "כמו שעבר המבקר, הכלבים נובחים והשיירה חולפת. וארבע הבנים הכושלים ממשיכים...".

קול המחאה הלך והתגבר. חברי הכנסת התקשו לקבל את התופעה של ראש ממשלה היושב מול עדת מצליפנים, כשהוא מחריש וסופג בשתיקה.

במבט מהצד, ומנקודת מבט עיתונאית, אם תשאלו אותי, זה רק עשה לו טוב, לנתניהו. הוא ישב שם כגיבור, כאדם אמיץ, וכמי שהחליט לכבד את כללי הדמוקרטיה ולהשתתף בדיון, יהיה מביש כאשר יהיה. הבושה היא של המתקיפים, כאילו אמר מבטו.

ובצדק.

"מר רוזן משרת את האופוזיציה", הטיח ניסים זאב, ומחה על כך שנתניהו החליט למרות הכול להישאר עד הסוף. לדעת זאב, זה לא מגיע לכל מי שמנסים לנגחו באמצעות הדיון הזה.

זה היה אות הפתיחה למהומה הגדולה. החל בקולות המחאה ציון פיניאן (ליכוד), החרה אחריו גם כרמל שאמה ולסיום קינח אופיר אקוניס.

חסון, ללא רחמים, קרא אותם לסדר שוב ושוב. בסופו של דבר הוציא אותם מהאולם.

הבטתי בפניו של ראש הממשלה. הם נותרו כמעט ללא מבע. אין ספק שלא זה מה שסוכם עם לשכתו, ההבטחות מן הסתם היו יפות וחגיגיות. דיון ענייני, מכובד וקונקרטי.

המציאות בשטח הייתה קצת שונה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!