מדוע ביבי רווה נחת מהחקירה נגד דרעי

כל פוליטיקאי בישראל, מהזוטר שבחברי המרכז ועד לבכיר שרי ישראל, למד זה מכבר שעל מנת לדעת מה חשב ראש ממשלת ישראל אתמול – יש לקרוא את ישראל היום. על בסיס התובנה הזאת, שזכתה להוכחה מתועדת בקלטות ביבי-נוני, אין מנוס מלקבוע שהנחקר בנימין נתניהו רווה מלוא חופניים נחת ממצבו של הנחקר דרעי.

לפי ההיגיון הזה, השאלה שצריכה להישאל אינה האם יש לראש הממשלה תועלת במסע הציד המתנהל נגד דרעי, אלא מהו האינטרס שיש לנתניהו בקידום התקשורתי של חקירת אחד מנאמני השרים בממשלתו. נאמן יותר משרי מפלגתו, למעט קרא. ישראל היום היה הראשון שזיהה בכותרת ראשית את פתיחת עונת החקירות. צריך היה רק להשוות בין היקף הסיקור של חקירות דרעי והבלטת הפרשנות הצפויה של מרדכי גילת, אל מול גימוד חקירות ביבי והצנעת הפרשנות הקטלנית לא פחות של דן מרגלית.

כדי להסיר ספק מלב טועים, גובבו להן הכותרות, בערב חג השבועות, על מגעים שמנהלים בכירים בש"ס להשבת אלי ישי לראשות התנועה. הפנטזיה שהפכה לכותרת - שוות ערך, בסיטואציה הנוכחית, לסיכוי שבכירים במרצ יבקשו מישי להחליף את זהבה גלאון. אלא שגם לאחר שכל מעורב פוטנציאלי יצא מגדרו כדי להכחיש את הכותרת, מצא לנכון ישראל היום לחזור על הבדיחה בסופ"ש האחרון. עם פייק ניוז ישראלי שכזה, אפילו הנשיא האמריקאי לא מתחרה.

כשמשווים בין חקירות ביבי ושרה לחקירות דרעי ויפה – שלא נחקרה שעה אחת קודם, אלא בו זמנית, אי אפשר להישאר רק ברמת הכותרת. במשחק 'מצא את ההבדלים' הזה, לא צריך עין חדה כדי לזהות את השינויים. הם בולטים לאורך כל תהליך החקירה. עצם המעבר מבדיקה לחקירה – שנסחב אצל ביבי במשך חודשים ואצל דרעי הוכרע בתוך יממה; החקירות המקבילות בו-בזמן של דרעי והרעייה, מול פער הזמנים בין חקירות ביבי לשרה; הפשיטה על בתי קרובים ורחוקים במעצר מתוקשר כשל ראשי משפחת פשע, לעומת צמר הגפן התקשורתי בו נעטפו חקירות ביבי ושרה. ביום בו פורסם על חקירות ראש-הממשלה, פרסם היועץ המשפטי, לא את רשימת החשדות שנחקרו, אלא את רשימת התיקים שנסגרו.

אין להטיל דופי באינטגריטי של אביחי מנדלבליט – מזכירו של נתניהו שהפך ליועמ"ש. היה מי שכינה את האיש בעבר היועץ המשפחתי לממשלה, אך אחרי שההפגנות נגדו נאסרו על ידי משטרת המחשבות, גם להרהר בדבר לא ממש כדאי. אלא שהצדק כידוע, צריך להיראות ולא רק להיעשות, ולפחות במבחן הנראות, עושה רושם שהמוצא הנוח ביותר הוא להסיט את האש התקשורתית לכיוון חקירות הזוג דרעי, על חשבון פרשיות נתניהו.

דרעי מודל 2017, כלקח משנות התשעים, שומר על זכות השתיקה בתקשורת ומדבר בחדר החקירות. את אשר על ליבו, דרעי פרק במהלך השנה האחרונה בפני מקורביו. הוא ראה במנדלבליט חבר וציפה שלפחות ברמה התקשורתית, ינהג בו בהוגנות. כשדרעי ישב שבעה על אמו - וכבר ידע שמבית האבל הוא ילך היישר לבית משתה הדם בחדר החקירות - הגיע היועמ"ש לנחם והתקבל בלבביות חברית. עם כאלה חברים, מי צריך אויבים.

ספק אם ברית האחים שנוצרה בקדנציה הנוכחית בין בנט לחרדים, תהיה ברת קיימא גם בקדנציה הבאה, אך לפחות בקדנציה הנוכחית אפשר לקבוע השבוע שבנט מושיט בנדיבות, יד לאחים החדשים.
ב-14.9.16 דווח כאן (בית ספר לפוליטיקה, 'חינוך מחדש') על היוזמה היומרנית שהוביל סגן שר החינוך מאיר פרוש, לביסוס תכנית חומש לבינוי כיתות לימוד במגזר החרדי. היוזמה נראתה ראויה אך גרנדיוזית. חשובה מחד, אך מעשית וישימה מאידך כמו הסיכוי להשבתו של אלי ישי לראשות ש"ס.

הצגת כל צרכי הרשויות החרדיות על נייר עמדה אחד, היוותה הישג לכשעצמו, אך דומה היה שבזה תם הטקס. בכנס שנערך אז בהשתתפות סגן השר וראשי הערים (גילוי נאות: השתתפתי במפגש בכובעי המשפטי), ניתן היה לחתוך את המתח באוויר. אין מלאכה קשה יותר, מהוצאת נתונים מראשי ערים והפיכתם לנחלת הכלל. להצלחת המהלך תרמה העובדה, שבראש פורום ראשי הרשויות החרדיות שהתגייס למהלך, עומד בן המשפחה, ראש עיריית ביתר עילית מאיר רובינשטיין.

הנתונים שעובדו ורוכזו למסמך מפורט על ידי רו"ח אביגיל שיקוביצקי, הציגו מציאות בלתי אפשרית. נכון ליום הגשת הדו"ח דובר על צורך של 6,706 כיתות במגזר החרדי, כאשר הצפי הוא שבין השנים 2021-2017, יידרשו עוד כ-3,115 כיתות ובסה"כ 9,821 כיתות לימוד בחמש השנים הקרובות. מהדו"ח עלה כי גם אם יאוחדו כיתות בהתאם לממוצע התלמידים, החוסר במהלך חמש השנים הקרובות יגיע עד ל-8,435 כיתות לימוד.

אומרים שהכרת הבעיה היא חמישים אחוזים מהפתרון, אך לכולם היה ברור שלחמישים האחוזים הראשונים לבדם אין כל ערך. פרוש - כפי שסופר כאן לאורך הדרך - גלגל את הדו"ח הלאה והעביר אותו לתמיר בן משה, סמנכ"ל ומנהל מינהל הפיתוח במשרד החינוך. בן משה הציג בין השאר את הדו"ח לפקידי האוצר, שהבהירו כי בתקציב הקרוב משרד החינוך אמור לקבל מספר חסר תקדים של 17,000 כיתות לחמש השנים הקרובות. את הכדור הם גלגלו מלשכת שר האוצר ללשכת שר החינוך.
לפרוש שחווה על בשרו בפרשת עמנואל, כיצד נגזר גורלן המר, של תכניות סגן שר הפועל בלעומתיות לשר המכהן – היה ברור בשלב הזה, שהתוכנית תקום ותיפול, בהתאם למידת שיתוף הפעולה עם לשכת השר. כדי לגייס את בנט, נדרשה חזית אחידה של כלל חברי הכנסת החרדים, והיא הוצגה בשעתו בפגישת עבודה מרשימה שהתקיימה בלשכת האח הביולוגי (של בנט) שר הבריאות יעקב ליצמן. דרעי טרח ובא, גפני גם – ופרוש חתן השמחה כמובן. לצדם השתתפו כל ראשי הערים החרדיות ומנהלי אגפי החינוך. כשגוטרמן הסוליסט איחר וביקש לשמוע מה התוצאות, אמר לו שר הבריאות ליצמן בדייקנות גוראית: תתעדכן אצל חבריך, דיברנו על זה כשלא היית.

בנט ישב וצפה במצגת, האזין לקולות והבטיח גדולות ונצורות. "אני רואה עין בעין את הצורך בשינוי המצב הקיים מול המחסור בכיתות לימוד בערים החרדיות", הוא אמר והבטיח כי "הצוות המקצועי של המשרד ייצור תכנית חומש תוך כשישה שבועות - על בסיס התכנית שהכינו כאן".
האמירות הללו הושמעו בחודש פתיחת שנת הלימודים התשע"ז, ופורסמו כעוד הבטחה בסדרה, ב'קו עיתונות' (20.9.16). מאז חלפו הרבה יותר משישה שבועות, מעט יותר אפילו משישה חודשים, אך באיחור אופנתי ההבטחה קוימה. אומנם לא במלואה, אך בנדיבות יחסית מרשימה. בשבוע שעבר קיבלה כל אחת מערי הפריפריה החרדיות הרשאה תקציבית לבניית קרוב למאה כיתות לימוד. מדובר בכמות בלתי מבוטלת – שלא הייתה יכולה להיות מושגת בשום עבודה יחידנית. שוב מתברר שכאשר ראשי הערים וחברי הכנסת שלנו שמים את האגו בצד לשעה קלה ומתאחדים למען מטרה ראויה – הם הופכים לצוות ההישגי ביותר בסביבה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!