היכונו לפרשיית יאיר נווה • דואר צבאי

הנרי קיסינג'ר כבר קבע שלמדינות אין ידידים אלא רק אינטרסים. לכן קשה לבוא בטענות להתנהגותו של אובמה.

אמת, בחירות הן סופו של תהליך דמורקטי ולא תחילתו והדרישה לקיום בחירות לפני החינוך לריבונות העם, אינה דמוקרטיה אלא בדיחה תפלה,

העולם כבר התמוגג בעבר כשמטוס צרפתי השיב את האיייתולה חומייני למולדתו על פי רצון העם, אחר כך העולם הצטער. כך גם למד העולם לקח עם שלטון החמאס.

מתי יקונן העולם על טעותו אחרי השתלטות האחים המוסלמים, בבחירות דמוקרטיות?

ובכל זאת צודק אובמה שמבחינתו, אחרי שקבעו יועציו שדינו של מובארק נחרץ, אין לו ברירה אלא לוודא שמחליפיו זוכרים מי מממן את מצרים.

לו דבק חוסיין בחוסייני, המהפיכה הייתה ממשיכה אך אחריה לא היה עם מי לדבר.

זה גם אינטרס שלנו: למרות שכאן ועכשיו נגזר עלינו לנהוג באיפוק ולעשות גלים של תמיכה בשליט הכול יכול שהפך בין לילה לחסר בית. בסתר עלינו להושיט כבר יד לשליט הבא.

לך תדע מה חושב מצרי

רק מי שאינו מבין במודיעין יכול לשאול מדוע המודיעין לא צפה את ההתרחשויות. גם ועדת אגרנט שחקרה את מחדל מלחמת יום הכיפורים, לא בדקה מדוע המודיעין לא צפה את המלחמה אלא מדוע לא התייחסו למידע שכבר היה בידם.

יכולת המודיעין מוגבלת כפי שיודעת כל מנהיגות ביטחונית. המודיעין אמור לדעת מהו היקף כוחותיו הצבאיים של האויב. מה יכולותיהם (האם מטוס יודע להפציץ בלילה ובערפל, והאם טייס סורי יודע להילחם מול רביעייה או רק זוג), מהי תורת הלחימה של האויב ומהן כוונותיו של האויב ביחס לשימוש בכוחות אלה.

אך ביחס לזה האחרון, ל'כוונה' יכולת הניבוי מצטמצמת פלאים. ואף זאת: לא הרי ניבוי אודות מה עובר במוחו של מנהיג אחד, המדבר וכותב ופועל, כהרי צפי אודות מה יעשו המונים חסרי שם ופנים.

במקרה המצרי, הסצנריו שהתרחש היה נפסל עוד בשלב כתיבת התסריט: רק בורא עולם הכול יכול, מסוגל ליצור תוניסאי מיואש ששורף את גופו ומצית מהפיכה שמתפשטת למצרים, וגורמת לאובמה להורות למוברק להסתלק רגע לפני שיתלה בכיכר התח'ריר.

איש בישראל לא צפה זאת, ואם היה מי שצפה זאת, טוב עשה שלא הביע את דעתו מראש. אחרת עוד היו טוענים שישראל היא שזממה את שרשרת האירועים.

המשותף לגלנט ונווה

יואב גלנט טעה כשהחליט לשתוק, יפה השתיקה לחכמים אבל לא ללוחמים.

לו היה מתראיין גלנט לפני שבוע, יתכן שהיה נוצר לחץ נגדי על היועץ המשפטי.

הראיונות של חבריו לנשק העלו סוג של גיחוך. אם כבר לשתוק, יש לשתוק ברצינות. לדבר שטויות אינו קרוי לשתוק.

מכאן ואילך הכל פתוח. אני מתקשה להאמין שמצודת יואב לא תשיב מלחמה שערה.

אך, לא רבים יודעים: מינויו של גלאנט היה בלתי טבעי לחלוטין. ההתנגדות אליו בצמרת צה"ל גדולה מהידוע. ועובדה שאיש מהאלופים לא הסכים לשרת כסגנו.

מי הסכים? רק יאיר נווה. זה שעבר חיש מהר מחברת אזורים לרכבת הקלה וממנה חזר לצבא.

הצטיינות צבאית אינה מנבאת בהכרח יכולת ניהול אזרחית, וכך להיפך.

ורגע לפני שהציבור הדתי לאומי נמרח בדברי חנופה ליאיר נווה, מדריך בתנועת עזרא סניף ת"א ובוגר נתיב מאיר, ראוי לצנן מעט את הרוחות.

בגולני כינו אותו "יאיר נביילה", למה? משום שטענו שהוא אנטיפת. ואכן לימים התברר שזו התכונה המובילה אצלו. אתמול שאל אותי חבר "מי הרב שלו?", אך איך יהיה רב למי שבז לכל?.

אך הפעם מדובר במינוי זמני, מה שמסבך יותר את העניין ומפחית את רצונו של נווה להתנהג כפי שהוא.

צפו להפקות תקשורתיות ופרשנויות פסבדו אובייקטיביות שיסבירו לנו למה הוא הכי ראוי ולמה לא חשבו עליו קודם ולמה לא, כשהוא היחיד שניאות לבוא ולשרת כסגנו של גלנט.

המשותף לשניהם, נווה וגלנט, שהם נתפסים כנהנתנים וכסוציומטים. אם זה נכון, חכו תראו כמה פרשיות יתפוצצו בשבוע הבא.

ואל תשכחו מי היה הראשון שניבא זאת.

[email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!