בר-פלוגתא חדש לשו"ע: החברותא של יאיר לפיד • טורו של נחשוני

,

,

ה'רפורמה' של בעלי הפיגור השכלי,

כשמסביב יהום העליהום בכל העניינים הנוגעים לציבור שומר התורה והמצוות – גיור, 'תורתו אומנותו', אברכים, חינוך, עבודה ומה לא, יש מי ששוקד כבר על תכנון הקרב הבא, והוא דווקא לא בא מהתקשורת החילונית.

הקשר שלו איתה הוא אמנם חזק ביותר. לא לפני זמן רב היה מי שהזכיר את שמו כמי שמועמד להיות ה'כיסוי' לראש תנועת 'שינוי' החדשה ולהשתלב במפלגתו. הוא הכחיש, כמובן, כמו שיאיר לפיד עצמו הכחיש את כוונתו לעמוד בראש מפלגה.

אבל, את יאיר לפיד הוא בכל זאת הזמין להרצות את 'משנתו' לפני התלמידים הרכים בהיכל בית המדרש של הישיבה התיכונית שהוא מנהל, ואיפשר לו לעשות זאת, גלוי ראש, כש'גבו' לארון הקודש.

והוא עצמו? עומד בראש עמותה שפעילותה ממומנת בין השאר על ידי 'הקרן החדשה לישראל' וגם בה חבר יאיר לפיד.

שי פירון, שאלה הם רק חלק מקורות חייו ה'מפוארים', משלה עצמו כי הוא 'מאן דאמר' מאז החליט להצטרף לציבור הדתי ולחבוש כיפה. הוא מסוג האנשים שנוהג לדחוף את האף, וגם סובב בו את האצבע, בכל 'צהר' שהוא מוצא או שהוא עצמו פותח בדרכו. בקושי הוא רב בית כנסת בישוב זניח כמו 'אורנית', שהיה גם מנהל אולפנא ורק תקופה קצרה, אבל מרשה לעצמו, על פי תפיסת ה'ניו-רפורם' שהוא ממציאיה, להתייצב כבעל פלוגתא לאישי רבנות ותיקים ויודעי הלכה, ואפילו הם מזו הממלכתית, ולהציג את תפישתו שכולה 'איפכא מסתברא'.

כמי שמבקש 'לחנך' גם רבנים חשובים פרק, ולא רק אחד, ב'רפורמה' הלכתית, הוא גם משלה את עצמו כי הוא המחנך האולטימטיבי של הדור, וכדי להצדיק שקיעה באשליה זו, גם עושה מעשים שיש בהם כדי לעורר מדנים נגד ההלכה ודרך החינוך המקורית.

פירון מעורב כמעט בכל יוזמה שהיא לעומתית. מבחינה זו הוא דוקא מתאים למפלגתו החדשה של לפיד. כך, הצטרף לוועדת דברת, כאשר הציבור הדתי לאומי שהוא בא מתוכו התחנן שהוא גודע את הבסיס של החינוך הזה, כך גם עמד מאחורי הסערה של אי קבלת אתיופים לבתי ספר ממלכתיים שעיניו היו צרים בהם, גם כשידע, שלפחות במקרה אחד הוא לא הסכים לקבל למוסד ההמשך שלו, תלמיד מצטיין ממוצא אתיופי שסיים לימודיו בהצטיינות באחד מאותם בתי ספר בנימוק הלא מוסבר של 'חוסר התאמה'.

אבל התקשורת לא ידעה זאת, וגם הקרן החדשה לישראל שמימנה את המאבק ופירון המשיך לרכב על סוס אפליית האתיופים בחינוך הדתי ולהוביל אותו.

במאבקים ההלכתיים, הוא משלב בדרך כלל ידיים עם שולי ארגון 'צהר'. מהמרכז ולמעלה של ארגון זה לא 'סופרים' אותו. אבל את המאבק שהוא הכריז עליו הפעם, הוא מוביל לבד, ולא מוכן להתחלק ב'קרדיט' שלו עם איש. הוא זיהה נישה רגשית חדש,שההלכה , כביכול, מתעלמת ממנה, והחליט ללכת ללכת איתה עד הסוף. אפילו הרפורמים לא הקדימו אותו ב'טיפול' בנושא הזה.
מדובר בבעלי הצרכים המיוחדים, הלוקים בתסמונת דאון או בפיגור שכלי, שעל פי מה שהוא מספר לתקשורת, ליבו נחמץ עליו כשבנוסף לקשיים היומיומיים הרבים שהם נאלצים להתמודד עמם, בלא רחמי שמים, "מערים עליהם הממסד הרבני קושי נוסף, ולעתים קרובות אוסר עליהם להתחתן עם אהוביהם. אי לכך חשים רבים מהם כמופלים לעומת אנשים שאינם סובלים מבעיות תפקודיות".

איזו רעות נפש מצד מי שפירון, כרב כמובן, היטיב לזהות אותם עם... "הממסד הרבני".

"עד עתה" – ממשיך פירון לתאר את כאבו על התאכזרות של ההלכה – "נפגעו אלפים שביקשו להתחתן אבל נדחו על הסף".

בראיון שהוא מעניק לחלק ממקומוני 'ידיעות אחרונות', לא שוכח פירון את הפן ההלכתי, שבו עושים הרבנים, חסרי הלב, שימוש כאשר הם אינם מחתנים את מי שההלכה אוסרת לחתן אותם. "מה שעומד מאחורי הפסיקה ההלכתית של הרבנים (והוא הרי אינו רב או לפחות לא רב ממסדי שההלכה היבשה מחייבת אותו)הוא שאותם אנשים מוגדרים כסובלים מהעדר שפיות, ולכן מהות היכולת לקדש אינה קיימת. בנוסף יש את בעית טהרת המשפחה...ומעבר לכך יש גם בעיה באי יכולת לגדל ילדים כמו כולם – דבר שמתחייב במסגרת הנישואין"

לדעת פירון, השולחן ערוך לא הבין דבר וחצי דבר ועם קצת גמישות, התחשבות ורצון טוב יכול היה רבי יוסף קארו, והפוסקים שבאו אחריו, לפתור את כל הבעיה. "רוב הדברים שנאסרו בעבר" –פוסק פירון שחור על גבי עיתון - "לא יוחסו לאנשים בעלי פיגור קל או לבעלי תסמונת דאון. ולכן יש להתיר להם את הנישואין" ובאשר לבעיות טהרת המשפחה, גם כאן הוא מחדש את חידושיו המתקדמים: "אפשר למצוא היתר הלכתי אם נשווה זאת למקרה של אישה עיוורת, אשר מותר לה להשתמש בעוזרת. לדעתי – אומר פירון לעיני קוראי המקומון המשמש בעיניו במה מכובדת לבירורים הלכתיים מול ה'בית יוסף' - "אפשר להשוות בין המקרים".

אם השוואה בין עיוורת לסובלת תסמונת דאון זה בסדר בעיניו, מותר לנו להשוות בין מפגר לבין רב שמעז לומר מעל גבי עיתון כי צריך לשנות את ההלכה.

פירון, אוהב האדם, לעומת כל הרבנים הממסדיים שרק מציקים לו, מתכוון להכריז מאבק למען נשואי אותם בעלי צרכים מיוחדים. הוא כבר פנה ל...משרד המשפטים ולמשרד הרווחה לבחינת ההצעה שלו.

והרבנות? היא, כמובן, אינה מופיעה ברשימת הממוענים. היא הרי שבויה בהלכה של ימי הביניים, ו'בתקופת הקופים' ההיא מי סבל מתסמונת-דאון?,

המבחן של הרב הצבאי הראשי,

את הצד השני, הרבני היפה, הנצמד להלכה ולאמת הפנימית אם גם המחייבת, גם אם הם מקרבים אותו אל ה'ממסד הרבני' שהוא פחות ממלכתי בענייני מדינה, ביטא במקביל לפירון, הרב אליעזר מלמד, במדורו 'רביבים' המתפרסם בעיתון 'בשבע'.

למרות שסוגיית ההכרה בגיור הצבאי ועיגונו בחוק, פוגעת במעמדה של הרבנות הצבאית, שעל מעשיה מוטל הספק, מוצא הרב מלמד את הנוסחה התומכת בעמדת המערערים על הגיורים הצבאיים וגם מחזקת את הרבנות הצבאית. איך זה הולך יחד? – הנה הדברים שכתב כלשונם:

"בעיקרון, הרעיון לאפשר גיור בצבא הוא נכון מאד. אלא שהבעיה היא במקורסמכותו של הרב הצבאי הראשי. תנאי ראשון לסמכותו של רב – שיהיה עצמאי, ופסקיו ההלכתיים ינתנו לפי העניין בלבד, ולא על פי לחצים ושיקולים זרים. כאשר הרב הראשי נבחר על ידי אישים חילוניים, כמו שר הבטחון והרמטכ"ל, וביום שיחליט לפעול לפי שיקול דעתם יפטרו אותו, סמכותו מוטלת בספק.

אמנם כל רב ושופט חי בתוך עמו ומושפע מהלכי רוח והלחצים הציבוריים, אבל אינו תלוי בהם באופן מוחלט. כאשר קרוב לוודאי שהרבצ"ר ייזרק מהצבא אם יעז לפסוק בניגוד לדעת המפקדים החילוניים שמעליו, סמכותו מוטלת בספק.

"הדרך לתיקון – ממשיך הרב מלמד וכותב – היא בשינוי השיטה שעל פיה בוחרים רב צבאי. ובינתיים, רק לאחר שיעמוד על הפרק דיון שבו עמדת הרב הצבאי תהיה בניגוד לעמדת שר הבטחון והרמטכ"ל, ולמרות הלחצים לא ישנה את דעתו ועדיין יישאר בתפקידו, נדע שהוא אכן פוסק באופן עצמאי. בלא זאת סמכותו כפוסק מוטלת בספק. עדיין יש לו תפקיד חשוב מאד כמנהל ענייני הדת בצבא, אבל לא כפוסק".

ועל אחת כמה וכמה שהדברים נכונים ל...שי פירון.
,

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!